שלום או תהליך שלום

שלום או תהליך שלום

מאת:עמוס גבירץ

   האכזבה גדולה. הנה הנשיא הפלסטיני, אבו מאזן, הנחשב כמתון בצד הפלסטיני, נוטש את דרך המשא-ומתן לשלום ופונה לפעילות חד-צדדית, כאשר הוא פונה לאו"ם בבקשה להכיר במדינה פלסטינית. הוא עושה זאת לאחר שהכשיל את המשא-ומתן, בהציבו את הקפאת הבנייה בהתנחלויות כתנאי. הוא דורש שישראל תוכיח, בבואה למשא-ומתן, כי היא אכן מתכוונת לשלום. הוא השתגע!

   להלן כמה נתוני מפתח להבנת המצב: מאז חתימת הסכמי אוסלו גדלה אוכלוסיית המתנחלים בגדה המערבית (בלי מזרח ירושלים) מכ-110,000 ב-1993, ליותר מ-300,000 מתנחלים כיום. רק בתקופת שבע השנים בין חתימת הסכמי אוסלו לפרוץ האינתיפאדה בשנת 2000, הרסה ישראל כ-1,000 בתי פלסטינים בשטחים הכבושים. לפי אחת ההערכות, בשבע שנות אוסלו הפקיעה ישראל כ-160,000 דונם אדמות בגדה המערבית. ההטבות למתנחלים נמשכו ונמשכות עד היום. גם בתקופת אוסלו, כמו לפניה וכמו עכשיו, מדיניות הגירוש נמשכה ונמשכת. כל הדברים האלה מראים שישראל בכלל לא התכוונה להשיג שלום. לישראל היה חשוב מאוד לבצע תהליך שלום, שבחסותו אפשר היה להמשיך בשקט את תהליך דחיקת רגלי הפלסטינים מהארץ.

   אבו מאזן הכין שיעורי בית ולמד מן הציונים. הוא מינה טכנוקרט לראש הממשלה אשר מנסה לבנות את המדינה שבדרך. אבו-מאזן הבין שהמשא-ומתן משמש כסות להעמקת הכיבוש, ולכן הוא העמיד תנאי שיוכיח כי ישראל אכן מתכוונת לשלום, ותפסיק את תהליך דחיקת רגלי הפלסטינים מהארץ בזמן המשא ומתן לשלום. אחרי שהבהיר כי ישראל אינה מתכוונת לשלום, אלא לתהליך שלום, החליט על צעד חד צדדי, של הכרת האו"ם במדינה פלסטינית. כך יתברר מי באמת מתכוון לשלום ומי מתכוון רק לתהליך שלום. והנה, דווקא הנשיא האמריקאי שעורר תקוות כה רבות, מסתמן כמי שתומך בתהליך שלום ולא בשלום! הוא הרי תומך בשתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום! ולמרות זאת, אובמה מטיל ווטו במועצת הביטחון על הכרה במדינה שהוא תומך בהקמתה!

   הממשל האמריקאי אינו עיוור מאז ומעולם הוא  נקט עמדה כנגד מדיניות ההתנחלויות של ישראל מאז הוקמו ההתנחלויות הראשונות, הממשל האמריקאי היה מודע לכך שהן נמצאות בראש סדר העדיפויות של כל ממשלות ישראל. לאורך כל יוזמות השלום שיזם הוא ידע שישראל לא שינתה את מדיניותה והמשיכה בהעמקת הכיבוש, במקום להפסיקו.

   לא כך היה בתהליך השלום שבין ישראל למצרים. אז התקיים אינטרס אמריקאי: על רקע המלחמה הקרה, שינתה מצרים אוריינטציה, מסובייטית לאמריקאית, וחלק מהתמורה שישראל נדרשה לשלם היה הנסיגה מסיני. באותה תקופה הלובי היהודי לא העז לצאת נגד אינטרס אמריקאי, וראש ממשלה ימני הבין שהברית עם ארה"ב יותר חשובה מן האידיאולוגיה שלו. באותו זמן תהליך שלום אכן הביא לשלום!

   כיום נראה שאין אינטרס אמריקאי בתהליך הישראלי-פלסטיני. הפלסטינים אינם יכולים לתת שום תמורה רצינית לאמריקאים על נסיגה ישראלית מן השטחים. לכן הלובי היהודי יכול להיות אפקטיבי, וישראל יכולה להמשיך ולקיים תהליך שלום אין סופי, תוך המשך העמקת הכיבוש, במטרה שיהפוך למציאות אי-רברסבילית!

   במציאות בה ישראל נוקטת באופן קבוע במדיניות חד-צדדית של קביעת עובדות בשטח, תוך הפרה שיטתית של החוק הבינלאומי, הבינו הפלסטינים שרק צעדים חד-צדדיים יעניקו להם סיכוי לזכות אי-פעם בשחרור מן הכיבוש ובמדינה לעצמם.