ביום רביעי 25.12.19, הגיעו נציגי הממשלה
מלווים בשוטרים והרסו בתים בכפרים בדואים הנמצאים צפונית למצפה רמון. באל ע'ייר
הרסו שלושה בתים, בעבדה הרסו שני בתים.
יום שני, 30 בדצמבר 2019
678 - צה"ל מגביר את מאמציו לגירוש פלסטינים מבקעת הירדן
לפי החוק הבינלאומי אסור לצה"ל לגרש את
האוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית. אז יש אמצעי התעללות שמטרתם לגרום לפלסטינים
לעזוב את מקומותיהם מרצונם. בזמן האחרון אנחנו רואים שצה"ל מגביר את מאמציו
לגרום לפלסטינים לעזוב את צפון ביקעת הירדן.
ב-13.12.19
החרימו חיילי צה"ל זרעים של פלסטיני מאל-חדידיה. ב-17.12, החרימו טרקטור
מפלסטיני מאל פרסייה. ב-23.12 הרסו מבנה מגורים ושלושה דירי צאן בראס אל אחמר
והחרימו מכונית של פעיל זכויות אדם שצילם במקום. ב24.12 החרימו שני טרקטורים של
פלסטינים מעין חילווה.
יום ראשון, 22 בדצמבר 2019
677 - שוב הרסו את המבנים באל עראקיב
ביום שני 16.12.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים
בשוטרים לכפר הבדואי אל עראקיב והרסו שוב את המבנים בכפר.
677 - צה"ל הרס מוסך באזור A
לפי הסכמי אוסלו אזור A נמצא תחת שליטה אזרחית וביטחונית
פלסטינית.
ביום שני
16.12.19, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני דיר ראזח (המוגדר כאזור A) הנמצא דרומית לחברון, והרסו מוסך
חלפים לאוטובוסים.
יום שני, 16 בדצמבר 2019
676 - הרס בית של בדואים
ביום חמישי, 12.12.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים, לכפר של שבט
אל-עוקבי (ליד חורה שבנגב), והרסו בית.
676 - צה"ל הרס בתים
ביום חמישי 5.12.19, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני מר'אייר אל-עביד,
שבדרום הר חברון (מזרחית להתנחלות מעון), והרסו שלשה בתים. שנים עשר בני אדם נותרו
ללא קורת גג.
יום שני, 9 בדצמבר 2019
675 - דוח של נשות מחסום ווטש על עיסאוויה (28.11.19)
ר. מתאר מצבים בלתי אפשריים בהם המשטרה מתחילה
להיכנס לכפר כבר בשעות הבוקר המוקדמות (2,3,4, בבוקר). הוא מתאר זריקת גז מדמיע
ויריות בכדורי ספוג. הוא מתאר פריצה לבתים ע"י פיצוץ הדלתות (מין שיטה חדשה),
על מנת להפחיד את ההורים, כדי שיחזיקו את ילדיהם קצר. מחפשים בכל מקום, הופכים
ארונות ומזוודות. במטבח שופכים את השמן ואת האורז, גורמים לאנדרלמוסיה. יש ילדים,
שהתחילו להרטיב בלילות. נכנסים באישון לילה, עוצרים את הילד, אוזקים באזיקי פלסטיק
שמכאיבים. מקללים את הילדים את אימם ואחותם, לעיתים מרביצים. הם רוצים, שיגיעו
לחוקר "מוכנים". שיפחדו כל כך, שיהיו מוכנים להודות במה שעשו או לא עשו.
המבצע
המשטרתי התחיל באמצע מאי, כשהילדים היו בתקופת בחינות, ונמשך מאז. עם תחילת שנת
הלימודים החליט הוועד לעשות שביתה. העירייה ביקשה, שיוציאו את בי"ס אל-אמל
מהתמונה כי הוא בית ספר לילדים מוגבלים. "פתאום, דואגים לילדים המוגבלים, אבל
קודם לא היססו להשליך לתוך בית הספר גז מדמיע. החלטנו להשבית את כל בתי הספר.
"בסופו של דבר ישבנו עם ראש העיר. הם
האשימו אותנו בחוסר שליטה, אך הכפר הוזנח כבר הרבה שנים. לילדים אין מה לעשות
בשעות אחר הצהרים, אין חוגים ולא כלום. אתם לוקחים ארנונה ומיסים ולא נותנים
שירותים. הילדים יוצאים לתחנת מנטה (תחנת הדלק בכניסה לכפר) וכבר הם נמצאים
במקום אחר לגמרי. בסיומה של הפגישה, הבטיח
ראש העיר שיעשה למען השכונה, ואילו המשטרה הבטיחה לצמצם את פעולותיה. השביתה בוטלה
אבל אף אחד לא קיים את הבטחותיו. ביקשנו לפחות, שלא יגיעו כשהילדים חוזרים מבית
הספר, וגם זה לא נעשה. פרצו לבית הספר נתנו מכות למנהל ולשומר.
לפני
שהתחיל הכול, היה שיטור קהילתי והמשטרה
הקהילתית ניסתה ליצור יחסים טובים עם האנשים, ופתאום התחיל המבצע... אנחנו נסינו
להרגיע את האנשים אך ברגע, שהמשטרה פעלה נגדנו, אמרו האנשים: עובדים עליכם, וסרבו
לשמוע אותנו.
יום שני, 2 בדצמבר 2019
674 - צה"ל חסם את המעבר בין שני כפרים פלסטינים
ענישה קולקטיבית...
צה"ל
התקין שני שערים על הכביש המחבר בין הכפרים הפלסטינים בית עווה לסיכה. הכביש חוצה
את כביש 3265, המחבר בין ישראל להתנחלות נגוהות (מערבית דרומית לחברון). ב-25.11.19
ביקרו במקום פעילות מחסום ווטש, נאמר להן שהשער לבית עווה סגור כבר שבוע. השער
נסגר, הסבירו להן, לאחר שנזרקו בקבוקי תבערה לעבר הפיליבוקס (מגדל שמירה של
צה"ל) המשקיף על השער.
יום שני, 25 בנובמבר 2019
673 - שוב הרסו באל עראקיב
ביום חמישי, 21.11.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים ושוב הרסו את
המבנים באל עראקיב.
673 - מתנחלים תקפו מוסקי זיתים פלסטינים
ביום שישי, 15.11.19, פלסטינים מתוואני (בדרום הר חברון), מסקו את זיתיהם.
מתנחלים שבאו מחוות מעון תקפו את המוסקים, בשטח שיש צוו אלוף האוסר עליהם להיכנס
אליו. פלסטינים שהגיעו לשטח הותקפו בידי המתנחלים. כלב של מתנחל נשך פלסטינאי. בעל
הכלב חמק מהשוטרים שהגיעו למקום, לקחת את פרטי המתנחלים... אף לא אחד מהתוקפים
נעצר.
יום שני, 18 בנובמבר 2019
672 - צה"ל הרס אוהלי מגורים
ביום חמישי, 7.11.19, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני חלאת א-דבע (ליד
ההתנחלות מעון שבדרום הר חברון), הרסו והחרימו שלושה אוהלי מגורים, שהעניק להם הסהר האדום, לאחר שצה"ל הרס את ביתם ביוני
האחרון. החיילים המשיכו לכפר השכן, מגייר אל עביד והרסו דיר צאן.
יום שני, 11 בנובמבר 2019
671 - הפגיעה באל עראקיב נמשכת
ביום רביעי, 6.11.19,
הגיע נציג רשות מקרקעי ישראל מלווה בשוטרים לאל עראקיב ושוב הרס מבנים. הנציג גם
החרים ציוד של תושב אל עראקיב שנמצא ביער קק"ל הסמוך.
671 - קשה לבחור בין המקרים שמגיעים לידיעתי
פעמים רבות אני נאלץ לבחור על מה לדווח, מבין המקרים שהגיעו לידיעתי. בחרתי
להביא הפעם סיכום של הדיווח השבועי של תעיוש, המתייחס לתקופה:
2.11.2019
- 27.10.
מתנחלים הקימו מחסום בצומת מחולה ועצרו
מכוניות פלסטיניות כדי לאתר משתתפים בפעולת המחאה (החוקית) מול המאחז (הלא חוקי)
ליד אל חאמה בשבת שעברה - במקביל, חיילים עצרו את תחקירן בצלם ללא כל עילה חוקית
בעקבות צילום פעולת המחאה; משטרת מחוז ירושלים הפרה סופית את ההסכם עם תושבי
עיסאוויה, משבשת את החיים שם בכל שעות היום והלילה, ואף פרצה באלימות לבית הספר
בשעות הלימודים, תוך זריקת רימוני הלם ומעצר תלמיד - התושבים משביתים את הלימודים
עד הפסקת ההתפרעות המשטרתית; מתנחלים מחוות מעון פלשו לכפר הפלסטיני טובה; מוסקים
פלסטינים גילו שעציהם בחלקה סמוכה למאחז אביגיל נמסקו והיבול נגנב.
יום שני, 4 בנובמבר 2019
670 - הפגיעה באל עראקיב נמשכת
ביום שלישי, 29.10.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לכפר הבדואי בנגב,
אל עראקיב, ושוב הרסו את המבנים ועיקבו את אחד התושבים. ביום חמישי, 31.10, אחד
מתושבי אל עראקיב הכין פיקניק למשפחתו ביער הסמוך. פקח מלווה בשוטרי יחידת יואב,
החרים את הציוד.
670 - מתנחלים תקפו בכפר פלסטיני
ביום ראשון בלילה, 27.10.19, נכנסו מספר מתנחלים לכפר הפלסטיני כיפל חארס
(ליד סלפית) וזרקו אבנים לעבר בתים בכפר והפכו תחנת אוטובוס. חיילים שהגיעו לכפר
זרקו רימוני הלם ברחובות הכפר. אף אחד מהתוקפים לא נעצר.
יום שני, 28 באוקטובר 2019
669 - פגיעה בבדואים נמשכת
ביום רביעי, 23.10.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לכפר הבדואי
שבנגב אל עראקיב, ושוב הרסו את המבנים.
ביום חמישי, 24.10, באו נציגי הממשלה מלווים
בשוטרים והרסו בית בכפר הבדואי זערורה, השוכן בנגב.
669 - מתנחלים וחיילים פוגעים במוסקי זיתים פלסטינים
כמו בכל שנה מוסקי זיתים פלסטינים סובלים מתקיפות מתנחלים, הפוגעים במטעיהם
ומשחיתים את יבולם (או גונבים אותו). פעמים רבות חיילי צה"ל מגרשים אותם (את
הקורבנות) מאדמותיהם.
כך, למשל ביום שני, 21.10.19, משפחה מהכפר
הפלסטיני א-סאווייה (ליד ההתנחלויות עלי ורחלים), מסקה את זיתיה. בסוף היום הגיעו
מתנחלים חמושים, גרשו את המשפחה מהמטע והשמידו את היבול.
בימי שישי ושבת, 18 ו-19 לאוקטובר, הלכה משפחה
פלסטינית מקריות (מזרחית להתנחלות עלי וצפונית להתנחלות שילה), למסוק את זיתיהם.
חיילים באו ומנעו מהם להגיע לשטח, שאינו דורש תיאום עם צה"ל. בשבת החיילים
השליכו לעברם רימוני גז והלם.
יום ראשון, 20 באוקטובר 2019
668 - שוב הרס ומעצרים באל עראקיב
ביום יום שלישי, 15.10.19, הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים לכפר הבדואי
אל עראקיב והרסו את מבני הכפר ועצרו שניים מאנשיו. השניים שוחררו כעבור מספר שעות.
668 - חיילי צה"ל ערכו חיפוש ועצרו אנשים
ביום שני
(חג סוכות), 14.10.19, חיילי צה"ל ערכו ביקור פתע אצל משפחה בכפר הפלסטיני אל-חדידיה (ליד
ההתנחלות רועי), שבצפון בקעת הירדן הכבושה. הפכו וגרמו נזק לתכולת הבית. לקחו כסף
ועצרו שניים מבני משפחה ששוחררו מאוחר יותר. גם הכסף הוחזר. מה הביא את החיילים לביקור?
חיפוש נשק. כך הסבירו החיילים.
יום שני, 14 באוקטובר 2019
667 - מתנחלים עקרו עצי זית וכרתו ענפים שלעצים נוספים
ביום שני 7.10.19, מתנחלים שהגיעו מכיוון יצהר
עקרו 29 עצי זית צעירים וכרתו ענפים של שבעה עצי זית מבוגרים, השייכים לחקלאי
מהכפר הפלסטיני השכן, בורין. השדה נמצא קילומטר בקו אווירי מההתנחלות יצהר.
יום ראשון, 6 באוקטובר 2019
666 - אני מביא חלק מדו"ח שכתבה אנה שידלו (מחסום ווטש) ב-22.9.19
בורין הוא כפר בעמק שמדרום לשכם. על הגבעות שמעליו, מספר התנחלויות חמדניות
מאיימות על קיומו של הכפר: מדרום - יצהר
וגבעת רונן, ומצפון – הר ברכה. נקבעה לנו פגישה עם ראש העיר. לאחר
שהוא לא הגיע, נפגשנו עם ד', אישה מעודכנת עימה דיברנו לפני שנה. הופתענו לראות
שהמילה אוסלו מופיעה באותיות לבנות על פני כל רוחב תיקה הארוג בשחור. מסבירת פנים,
היא ערכה עבורנו כיסאות בגינת הוריה המנוחים ואף הגישה לנו קפה! כמו כן, מוסטפא
סיפר לנו, ד' עזבה פגישה עם נשים בבית הספר שהיא עצמה יזמה, כדי לדבר אתנו. היא
סיפרה לנו כמה נהנתה מימי ים בקיץ האחרון – יום בחוף
הים לאימהות ולילדים מהכפרים הפלסטיניים, המאורגן על ידי נשי מחסום ווטש - ושהיא רוצה להשתתף בזה שוב.
מים: מחסור רציני
בקיץ, כאשר אין מים זורמים במשך יום או יומיים או לפעמים במשך שבוע. כל בית מחזיק
את ההקצאה שלו במיכל על גג ביתו. וכשהמים כן זורמים - הם אף פעם לא מספיקים. כי
ההקצאה החודשית לעירייה היא לפי מפקד אוכלוסין שנערך לפני כ-20-30 שנה, ומאז נוספו
עוד הרבה תושבים. מערכת סיבובית - פתיחה פעם או פעמיים בשבוע של ברז הראשי בשכונה
אחת תוך סגירתו באחרות - מבטיחה עבור 3,400 הכפריים - חלוקה שוויונית, אבל בכמות
מאוד לא מספקת.
לאחר דרבון
מצדנו, המארחת שלנו הסכימה לפרט: לעתים קרובות כביסה וניקוי הבית צריך להידחות;
ואפילו בשבוע "טוב" אף אחד לא יכול להרשות לעצמו יותר מ-2 או 3
מקלחות בשבוע. היא משתמשת במכונת כביסה, אבל מהסוג הישן - חצי אוטומטי, כלומר, על
ידי פתיחת/סגירת הברז כמות המים המשמשים לכביסה מבוקרת באופן ידני. בקיצור: המים
מחברת "מקורות" מספיקים רק לשתייה ולבישול. וכמובן, הם צריכים להשלים את
הכמות על ידי רכישת מים יקרים ממשאית -
מים שאינם מתאימים לשתייה.
החשמל: המצב קצת יותר טוב עכשיו. עד לפני שנה היו הפסקות
חשמל פעם או פעמיים בחודש. בחודש שעבר זה נמשך כ-9 שעות והאוכל במקררים התקלקל
ונזרק לאשפה. הדברים השתפרו כאשר במקום הכפריים המקומיים, טכנאים ישראלים התחילו
לטפל בתחזוקת החשמל. אך למרות זאת, כמות החשמל שמסופקת אינה מאפשרת שימוש חופשי בציוד
מודרני, כגון מזגנים. כשהם מדליקים אותם בבתיהם, האורות מתעמעמים. לאחר ששאלנו
שאלות נוספות, התברר עם זאת כי רק ב-30% של הבתים בכפר יש מיזוג. 70% לא יכולים
להרשות לעצמם מה שבישראל היום כבר לא נחשב למותרות. שאלנו אם יש מיזוג בבית הספר,
וד' צחקה. היא מצביעה על כך שגרוע יותר מהחום הכבד, הוא הקור בחורף. יש לה תנור
גז לחימום בבית, אבל כשבתה הולכת לבית
הספר היא צריכה לשאת עימה שמיכה.
תיכון למדעים
ולטכנולוגיה: שבועיים לתוך שנת הלימודים החדשה, עדיין אין בעיות. אבל במהלך
השנה שעברה היו פלישות תכופות של אנשים אלימים מיצהר ומגבעת רונן, שגובו על ידי
חיילים, והכריחו תלמידים ואנשי צוות לחזור הביתה (ראו את הדו"חות שלנו
מתאריכים 26.02.19, 10.06.18 ו- 25.03.2018).
יתר על כן, 10 דונם מתוך האדמות החקלאיות
ששייכות לבית הספר, הוחרמו. זו לא הייתה "אדמה נטושה": התלמידים גידלו
חיטה לקמח וירקות לארוחות בבית הספר. על החלקה שנותרה, התלמידים מגדלים כעת
מלפפונים, עגבניות וירקות אחרים בחממות. לד' יש תאומים, בת ובן שנבחנו לבגרות בשנה
שעברה. הבן שלה עכשיו בבית, מחפש עבודה;
בתה באוניברסיטה לומדת אנגלית ועברית. היא רוצה להבין ולתרגם את אשר
המתנחלים כותבים בפייסבוק, כולל את הקללות שבהם מקללים את הכפריים.
המתנחלים הם
הבעיה הגרועה ביותר. פשוט סיוט, ד' אומרת. לפני עשרה ימים, מטע זיתים ליד חווארה, על קרקע השייכת למשפחה מבורין, נשרף על
ידי מתנחלים מהר ברכה. אנשים מיצהר ומהמאחז גבעת רונן המציאו סוג של בילוי חדש,
אסטרטגיה חדשה לתפיסת קרקע פרטית של אחרים. הם מגלגלים צמיגים בוערים, זורקים אותם
במורד הגבעה ישר על מטעי הזיתים של בורין. בפעם הראשונה "הבילוי" פעל על
המתנחלים כבומרנג: הלהבות עלו על המדרון ופגעו ביבול שלהם. מסוקים הגיעו כדי לכבות
את האש הזאת - אך רק על אדמתם, כמובן. לפני כחודש, ושוב לפני שבועיים, בעקבות
שריפה של מטע זיתים, הם סללו כביש בקצה הקרוב לכפר; ואז שרפו את מטע הזיתים הבא,
סללו כביש חדש וכן הלאה. כמעשה שטן, הם העלו באש מטע זמן קצר לפני המסיק, כאשר
הזיתים כמעט בשלו, מוכנים להיקטף.
1,500 עצי זית נשרפו השנה בלבד.
”כשעצים נשרפים,” ד' מספרת “אני מרגישה אש
בוערת בלבי”.
יום שני, 30 בספטמבר 2019
665 - הרחבת התנחלות על אדמות השכנים הפלסטינים
ב-19.8.19, הופקדה תכנית לבנייה של 152 יחידות דיור בהתנחלות שבי שומרון.
שמונים וחמישה דונם נלקחו מהכפר הפלסטיני נקורה, לטובת הרחבת ההתנחלות.
יום שני, 23 בספטמבר 2019
664 - שוב הרסו את אל עראקיב
ביום שני, 16.9.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו שוב את המבנים
באל עראקיב.
664 - מתנחלים וחיילים תקפו כפריים פלסטינים
ביום שלישי בערב, 17.9.19, מתנחלים שהגיעו מכיוון יצהר תקפו בית בקצה הכפר
הפלסטיני עינבוס. חיילים שהיו במקום לא מנעו את התקיפה. תושבים שניסו לגרש את
התוקפים, הותקפו בידי חיילי צה"ל. שני תושבים נפצעו מכדורי גומי ועוד כמה
נפגעו מגז מדמיע. אף אחד מהתוקפים לא נעצר.
יום שני, 16 בספטמבר 2019
663 - הרס בתי בדואים בנגב
ביום שני, 9.9.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בית בערערה שבנגב.
ביום חמישי, 12.9, הם הרסו בית בכסייפה. בימים ראשון ושני הם הרסו את המבנים באל
עראקיב. ביום שני הם עצרו שניים באל עראקיב. השניים שוחררו כעבור מספר שעות.
663 - שוטרים זרקו רימוני גז לפתחו של מסגד בעיסאוויה
ביום חמישי בערב, 12.9.19, בשעה שנערכה תפילה במסגד המרכזי של עיסאוויה,
שוטרים זרקו רימוני גז לרחבת הכניסה של המסגד. שלושה מתפללים שנפגעו משאיפת גז טופלו
במקום.
יום שני, 9 בספטמבר 2019
662 - המתקפה על אל-עראקיב נמשכת
נציגי הממשלה ממשיכים במלחמתם נגד הבדואים מהכפר אל עראקיב. ביום שני,
2.9.19, הרסו את מבני הכפר. למחרת עצרו שלושה אנשים, ששוחררו כעבור כמה שעות.
662 - חיילי צה"ל עצרו רועים פלסטינים בבקעת הירדן
ביום שלישי, 3.9.19, עצרו חיילי צה"ל שני רועים פלסטינים שרעו את עדרם
מערבית לעוג'ה (צפונית ליריחו), שבבקעת הירדן הכבושה. החיילים באו לאחר שמתנחלים
קראו להם. המתנחלים טענו שגנבו להם כבשים. כאשר הוכח שזה שקר, הם טענו שזרקו עליהם
אבנים. פעילים שהיו במקום אומרים שהפלסטיניים לא
זרקו אבנים.
ביום חמישי, 5.9, חיילי צה"ל עצרו רועה פלסטיני (ליד חוות עומר),
באזור A, הנמצא בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית.
יום ראשון, 1 בספטמבר 2019
661 - המתקפה על אל-עראקיב נמשכת
גם השבוע הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים שלוש פעמים לאל עראקיב שבנגב.
הם החרימו ציוד הרסו מבנים. אחד מנציגי הממשלה איים בסכין על ילד שצילם אותו. ביום
חמישי, 29.8.19, הם הרסו את מבני הכפר, החרימו ציוד ועצרו אישה. היא שוחררה כעבור
שעתיים.
661 - צה"ל ניתק צינורות מים בברדלה
ביום חמישי, 29.8.19, הגיעו אנשי המנהל האזרחי וחברת מקורות וחתכו צינורות מים
לחקלאות בכפר הפלסטיני ברדלה (בצפון בקעת הירדן הכבושה).
לפני שבועיים הם חתכו צינורות והרסו מאגר מים בכפר.
יום ראשון, 25 באוגוסט 2019
660 - המתקפה על אל עראקיב נמשכת
מה כבר לא נאמר ונכתב על הכפר הבדואי אל עראקיב שבנגב. אלה אנשים הנאבקים
על זכותם לרכושם הקרקעי וזכותם להמשיך ולחיות בכפרם כפי שהיה לפני קום המדינה.
ביום רביע (21.8.19) הייתי עד לרוע המתמשך שהשלטונות מפגינים כלפיהם. הגעתי עם עוד
פעילת זכויות אדם כדי לקיים נוכחות של יהודים לצד האזרחים הלא-רצויים של מדינת
ישראל. ואכן, לא צריך היה לחכות הרבה זמן עד שהגיעו במהירות רכבים של רשות מקרקעי
ישראל, סיירת ירוקה ומשטרה, כדי לאכוף את החוק על "העבריינים הבדואים". כשחשבתי על מה
שראיתי, עלה בי הרעיון שחזיתי באינטימיות של הרוע.
מסתבר שכולם מכירים את כולם. איש רשות מקרקעי
ישראל נראה מאוד נחוש. הוא מצלם את כל הנוכחים ומחלק הוראות לפועליו ולשוטר במקום.
אני מתרשם שהוא לא רק מבצע את תפקידו. הוא מזדהה אתו. הפועלים שאתו נראו לי יותר
כמבצעי תפקידם. הבדואים מכירים אותו. הם אומרים לי שקוראים לו יאיר ומציינים בפני
את המחלה ממנה הוא סובל. בשלב מסוים, כאשר הוא ניגש לרכבו, הוא קולט שצחקתי בשיחתי
עם פעיל מקומי. זה מעורר את רוגזו עלי... על שהעזתי לצחוק. אני מזכיר לו מה עשו האנטישמים.
ותוהה האם הוא מבין שיש דמיון בין מעשיו למעשיהם.
אחת מהבדואיות מתווכחת בקולי קולות עם השוטר.
היא כועסת על כך שבפעם הקודמת הוא רדף אחריה בין הקברים ורצה לעוצרה. "אם
הייתי עושה לך דבר כזה בבית קברות של אבותיך היית יורה בי". לאחר מכן היא
מראה לי בנייד סרטון מאותו אירוע.
אני חש בזעם אין האונים שאוחז בכל הנוכחים
הבדואים ובנו. אבל כולם יודעים את המגבלות ומתנהגים בהתאם. היה מקרה אחד בו השוטר
עיקב צעיר שנתן ביטוי קולני לזעמו. הוא שוחרר תוך זמן קצר.
המסגרות של הסוכות הספורות שהיו בשטח פורקו,
קרשיהן הוחרמו והכוח חזר בשלום לבסיסו.
רק אנחנו נותרנו במקום מבלי לדעת לאן להוליך
את הבושה והכעס.
יום ראשון, 18 באוגוסט 2019
659 - מתנחלים שרפו חבילות חציר של פלסטינים
בלילה שבין יום חמישי לשישי (8-9.8.19), התגנבו מתנחלים לכפר הפלסטיני
דיראת שבדרום הר חברון (סמוך להתנחלות כרמל), ושרפו חמישים חבילות חציר. הם כתבו –
נקמה, וציירו מגן דוד. שיהיה ברור מי עומד מאחורי
מעשה הגבורה...
יום שני, 12 באוגוסט 2019
על הקונפליקט בין חוק לצדק
מאת: עמוס גבירץ
כיצד ניתן להסביר
לחלקים הפריבילגיים בחברה, שיש מצבים בהם אכיפת החוק היא נפשעת? הרי ברור לכל
שלמדינה חייבים להיות חוקים וללא אכיפתם היא לא תוכל להתקיים. אם כך, איך תובן
העובדה שאחרי כמה פסקי דין של בתי משפט בישראל, יש פעילי זכויות אדם ודו-קיום
הממשיכים לעמוד לצידו של מפר חוק סידרתי?
זה מביא אותי לספר
את סיפורו של שייח סיאח מאל עראקיב שבנגב.
אבי סבו של שייח
סיאח, קנה שטח אדמה ב-1905 מידי בעל אדמות משבט אל עוקבי, באזור אל עראקיב שבנגב.
מסמך הקנייה מצוי בידיו של שייח סיאח. אנשי שבטו, אל טורי, התיישבו בשטח זה,
וב-1914, החלו בני השבט גם לקבור את מתיהם בחלקה קטנה מתוכו.
ב-1952 הורה
המושל הצבאי באזור לשייח של אותם ימים להתפנות מהמקום. הצבא אמור היה לערוך
תמרונים באזור ו"למען ביטחונם" הם פונו תוך הבטחה שלאחר חצי שנה יוכלו
לחזור. כאשר ביקשו לחזור, נאמר להם שיוכלו לחזור רק אם יחכרו את השטח מהמדינה.
והרי השטח היה בבעלותם. מדוע שיחכרו את אדמתם מהמדינה?! התשובה לכך נעוצה בחוק
רכישת מקרקעים 1953 שקבע, כי שטחי אדמה שלא היו בשימוש בתקופת הזמן שהוגדרה בחוק,
עוברים לרשות המדינה. כך, באמצעות כוחו של צה"ל וחקיקה דרקונית ושרירותית,
שדדה המדינה למעשה את האדמות האמורות.
לימים חזרו
התושבים והתיישבו בכפרם. בתגובה החלה המדינה להשמיד את יבוליהם ולהרוס בתים בכפרם.
ב-2010 הרסה המדינה בפעם הראשונה את כל הכפר. מאז כבר הרסוהו יותר מ-145 פעמים.
והרי אם מישהו
ישדוד את רכושנו, הפרבילגים, נפנה למשטרה בתלונה. זאת תשלח את שוטריה שיעצרו את
השודד ויעמידו אותו למשפט. השופט יגזור את דינו על הפשע שביצע. זאת חשיבות קיום
החוק ואכיפתו.
אבל מה קורה כאשר
המדינה, היא זאת אשר פולשת ושודדת את אדמותיהם של אזרחים לא רצויים? כאן כבר מצאו
דרכים לחוקק חוקים שייתנו תוקף חוקי למעשי השוד. ובכן, אותו חוק שרירותי (רכישת
מקרקעים 1953). נוקט לשון ניטראלית, ובניגוד לחוקי הגזע נוסח חוקי נירנברג וחוקי
הגזע בדרום אפריקה ומדינות דרום ארה"ב, לא כתוב בו שמטרתו העברת קרקע מערבים
ליהודים למרות שזו מטרתו, לתת תוקף חוקי לשוד הקרקעות, אנחנו למדנו לקח
מההיסטוריה...
יש לזכור, לפני
קום המדינה ב-1948, היו רק 7-8% מאדמות ישראל בידי יהודים. כיום - 96%. כידוע הפלסטינים לא עמדו בתור כדי למסור
את אדמותיהם למדינה. זאת לקחה אותן בכוח. לשם כך חוקקו חוקים שנתנו תוקף חוקי לגזל
האדמות הנרחב.
שייח סיאח ואנשיו
הם מהבודדים שעד היום לא נכנעו והם ממשיכים לעמוד על זכותם להחזיק באדמותיהם
ולחיות עליהן. הם עושים זאת בשם הצדק. מולם באה ממשלת ישראל ושולחת את שוטריה
ושופטיה, בשם החוק, לאכוף את חוקי הגזל שלה על לוחמי הצדק, המסרבים להשלים עם רוע
הגזרה.
ובכן, לפי חוקי
מדינת ישראל שייח סיאח ואנשיו הם עבריינים המפרים את חוקיה, וכך היא גם נוהגת בהם.
אני קורא לזה קרימינליזציה של הקורבן. אבל אם מסתכלים על העניין מבחינת המוסר
והצדק, הרי שהפושעת היא מדינת ישראל אשר שדדה את רכושם הקרקעי של שייח סיאח
ואנשיו.
אנחנו פעילי
זכויות האדם ודו-קיום, לא מוכנים לעוור את השיפוט המוסרי שלנו בשם השייכות
היהודית-ישראלית שלנו ולכן אנו עומדים לצידם של הקורבנות. בעינינו, אכיפת חוקי
הגזל היא היא הפשע הגדול!
יום ראשון, 11 באוגוסט 2019
658 - הרשויות מטרידות את תושבי אל עראקיב
מאז שחרור שייח סיאח מהכלא ב-23.7.19, יחידת יואב, הסיירת הירוקה ורשות
מקרקעי ישראל מטרידים את תושבי אל עראקיב כמעט יומיום. ב-25.7.19, עצרו את השייח
והשיגו צוו הרחקה ל-15 יום. כמעט כל יום פושטים על הכפר מספר פעמים. בודקים תעודות
זהות, עוצרים תושבים, מחרימים ציוד והורסים את הכפר (ארבע פעמים). באחד
ה"ביקורים" שברו את האנדרטה לזכר הרוגי הכפר ב-1948. הפעילות של
השלטונות מלווה בתביעות בבית המשפט – שחייב את התושבים בעלות ההריסות החוזרות של
הכפר בסכום של 1,600,000 שח'.
כך
למשל: ביום חמישי 8.8.19, בבוקר בדקו תעודות זהות. אחה"צ הגיעו עם מנכ"ל
רשות הטבע והגנים. בשעה 17.30 הגיעו והרסו את מבני הכפר. ב-20.30 הגיעו ועצרו
ארבעה תושבים, ששוחררו לפנות בוקר.
יום שני, 5 באוגוסט 2019
657 - המשטרה מתעללת בתושבי עיסאויה
הייתי
שם שלשום וזה מה שראיתי במו עיניי.
בשעה 17:00 נכנסו 15 ואנים גדולים של יס"מ ומג"ב אל עיסאויה. סדר גודל של 70 חמושים מכף רגל ועד ראש. חלק מהם עצרו בלב השכונה - צומת שהרבה כלי רכב צריכים לעבור דרכו ושמרוכזות בו חנויות. עומדים עם כלי הנשק בצומת והואנים הגדולים מפריעים לתנועה, לפעמים ממש חוסמים את הצומת ותוקעים מכוניות.
בשעה 17:00 נכנסו 15 ואנים גדולים של יס"מ ומג"ב אל עיסאויה. סדר גודל של 70 חמושים מכף רגל ועד ראש. חלק מהם עצרו בלב השכונה - צומת שהרבה כלי רכב צריכים לעבור דרכו ושמרוכזות בו חנויות. עומדים עם כלי הנשק בצומת והואנים הגדולים מפריעים לתנועה, לפעמים ממש חוסמים את הצומת ותוקעים מכוניות.
עיכבו
עובר אורח. מחזיקים אותו ומחזיקים אותו. אחרי 10-15 דקות נזרקת אבן קטנה.
היס"מ נדרכים רצים לסימטה. אבל אין להם מושג מאיפה הגיעה האבן ונאלצים לוותר.
עשרות תושבים ברחוב. יושבים, מדברים מסתכלים על היס"מ. במרפסות הבתים נשים וילדים צופים. הכול מתוח.
עשרות תושבים ברחוב. יושבים, מדברים מסתכלים על היס"מ. במרפסות הבתים נשים וילדים צופים. הכול מתוח.
אבל
שקט מדי. אף תושב לא זורק אבנים, לא מתעמת עם היס"מ אפילו לא מתווכחים איתם.
ככה המשטרה לא תשיג את "המטרה" שלשמה נשלחו מיטב בחורינו למשימה המסוכנת.
אז
אחרי חצי שעה היס"מ מחליטים שהגיע הזמן לייצר אלימות. הם פונים לקבוצה של נערים
שיושבים ליד אחד הבתים ובגסות מורים להם להסתלק מהרחוב. תוך כדי הויכוח מושלכת
מכיוון כלשהו אבן.
ליס"מ
אין מושג מהיכן האבן הושלכה. אז הם פורצים לבית הכי קרוב. דורשים לעלות אל הגג (לא
חוקי, אין צו חיפוש אין שום הרשאה לשוטרים להיכנס סתם אל בית). אחד מבני המשפחה
אומר ליס"מ שהם יכולים לעלות אבל הוא רוצה להתלוות אליהם. השוטרים לא
מסכימים. הוא חוזר על דבריו. אחד היסמניקים מתנפל עליו וחונק אותו. האחרים מצטרפים
וחובטים בו קשות. בני המשפחה מנסים להיחלץ לעזרתו - היס"מ מרססים עליהם ספרי
פלפל - הכול בתוך חדר אורחים קטן וצפוף.
הבחור
מוצא אזוק וחבול מהבית אל הרחוב. התושבים צועקים על המשטרה. היס"מ נלחצים
ורוצים לזרוק רימון הלם אבל מפוצצים את הרימון על הגב של הבחור. הוא מתמוטט לכביש
צווח. שותת דם. זה לא מספיק. השוטרים זורקים רימוני הלם וגז מדמיע לכל עבר. פחד
אלוהים. אנחנו בורחים אל תוך בית אבל השוטרים לא מפסיקים. עוד ועוד בומים של
רימוני הלם. העיניים צורבות מהגז.
השוטרים
משליכים את הבחור הפצוע כמו שק תפוחי אדמה אל הואן ולוקחים אותו למעצר.
אני
חוסך מכם את הוידיאו שלו מוכה ונאנק מכאבים. אני חוסך את התצלום של גבו החשוף
ושותת הדם.
אתמול לא היה לי כוח לכתוב את
הדיווח הזה. ובגלל האיחור אני יכול לספר לכם שכעבור כמה שעות הבחור שוחרר.
הניסיונות של המשטרה להאשים אותו בהאשמות שווא נכשלו - מעצר שווא אלים. את האלימות
הישירה ספג בחור גיבור אחד. אבל ההשתוללות פגעה בכל בני משפחתו והאימה היתה מנת
חלקם של מאות התושבים ברחוב ובבתים הסמוכים.
כבר ששה שבועות שהמשטרה משתוללת
יומיום בעיסאויה - מטילה טרור על אלפי תושבים. עד מתי ניתן לזה להמשיך?
יום רביעי, 31 ביולי 2019
מדיניות הגורמת להפרת זכויות האדם
מאת: עמוס גבירץ
לאחר שהקמנו ב-1997 את הוועד הישראלי נגד הריסת
בתים, התפתח ויכוח מעניין בינינו: האם אנחנו ארגון זכויות אדם או ארגון פוליטי נגד
הכיבוש? יש לזכור שארגוני זכויות האדם בארץ ובעולם ניסו בכל כוחם להפריד בין
זכויות אדם לפוליטיקה. אני העליתי רעיון שנראה כעמדת אמצע בין שתי התפיסות. טענתי
שרוב הפרות זכויות האדם שאנו נאבקים נגדן, אינן נעשות בידי פסיכופטים הנהנים מעצם
הפגיעה בקורבנותיהם, הן נעשות בשירות מטרות אידיאולוגיות פוליטיות. אם זה המצב,
הרי שהמאבק נגדן ממילא הופך למאבק נגד המדיניות של שלטונות ישראל.
לאחר מלחמת 1967, פתחה ממשלת ישראל במדיניות
לא-מוכרזת של השתלטות על השטחים הכבושים במטרה לספחם לישראל. התנחלויות הוקמו כדי
לקבוע עובדות בשטח והקו הירוק נמחק ממפות ישראל. אבל צצה בעיה: השטחים הכבושים
מכילים אוכלוסייה לא-יהודית גדולה. סיפוחה לישראל ישנה את המאזן הדמוגרפי כך שהוא עלול
להביא לסוף המפעל הציוני. כדי לפתור את הבעיה, דרש הימין הקיצוני טרנספר של
הפלסטינים מהארץ. בשאר חלקי העם לא היה יאה לדבר על כך, אז במקום זאת החלו למרר לפלסטינים
את החיים כדי לעודדם לעזוב ("מרצון") או לצמצם את שטחי המחיה שלהם.
בגולן נפתרה הבעיה במלחמת 67 עצמה ומיד אחריה,
כאשר רוב אזרחיו הסורים הפכו לפליטים. בגדה המערבית נמצא הפתרון בעזרת הסכמי אוסלו
וחלוקת הגדה לאזורים לפי צפיפות האוכלוסין הפלסטינית. האזורים צפופי האוכלוסייה
הפכו לבנטוסטנים בשליטת הרשות הפלסטינית (אזורי A ו-B), ואילו האזורים שבהם
אוכלוסיית הפלסטינים דלילה (אזורי C) נמסרו לשליטה ישראלית,
לקראת סיפוחם בעתיד לישראל. בינתיים מנסים לגרום לכמה שיותר מהפלסטינים לעזוב את
אזורי C ולעבור לאזורי A ו-B או לעזוב את הארץ. הדבר
נעשה באמצעות הפרות זכויות אדם שיטתיות כגון גזל אדמות, הקמת התנחלויות והרחבתן,
הריסת בתים, הגבלת נגישות של חקלאים לאדמותיהם, גזל רוב מימיהם, הגבלת כניסה של
בני זוג מחו"ל ועוד.
אלא שגם במדיניות הזאת יש בעיה, היא גורמת
לצה"ל לפעול באופן קבוע בניגוד לאתיקה של צבא ובניגוד לחוק הבינלאומי. הפתרון
נמצא בעזרת פרשנויות יצירתיות מאוד של החוק ובעזרת חקיקה צבאית (בעיקרה), היוצרות
מראית עין של מכובדות חוקית למלחמה החד-צדדית שמנהל צה"ל נגד האוכלוסייה
האזרחית הכבושה.
כך קורה שארגוני זכויות אדם, בבואם להיאבק על
זכויות אדם של חסרי ההגנה, מואשמים בפעילות פוליטית נגד ישראל. המאשימים עושים
הכללה מסוכנת. אם מאבק נגד הפרת זכויות אדם פירושו מאבק נגד ישראל, הרי שישראל
במהותה – ולא רק במדיניות ממשלתה – מפרת זכויות אדם. אם מדייקים, הרי שאכן אנחנו,
בעצם מאבקנו למען זכויות אדם – מבלי שנרצה בכך – נאבקים נגד המדיניות של ממשלת
ישראל. כאשר אנחנו נאבקים על זכות הפלסטינים לרכושם הקרקעי, אנחנו נאבקים נגד
מדיניות המנסה לקחת מהם את אדמותיהם. כאשר אנחנו נאבקים על זכותם לקורת גג, אנחנו
נאבקים נגד מדיניות המנסה לצמצם את שטחי המחיה שלהם. כאשר אנחנו נאבקים נגד גזילת
מימיהם, אנחנו נאבקים נגד מדיניות המנסה לגרום להם לעזוב את אזורי C ובעצם את הארץ, וכן הלאה.
אנו נאבקים למען מדיניות שתכלול שמירה על זכויות
אדם. אנו מאמינים שבכך נחזק את ישראל ונגן על יהדות העולם מול אלה שבמדיניותם
מחזקים את הרצון להשמיד את ישראל ומעודדים כוחות ימניים קיצוניים בעולם, שחלקם נגועים
באנטישמיות.
יום שני, 29 ביולי 2019
656 - הממשלה ממשיכה להלחם בתושבי אל עראקיב
ביום שני 22.7.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו שוב את אל עראקיב.
בלילה שבין שני לשלישי עצרו ארבע מתושבי הכפר. לאחר מספר שעות שוחררו.
ביום
שלישי 23.7, שייח סיאח מאל עראקיב שוחרר ממאסרו. ביום חמישי, 25.7, שוב הרסו את
הכפר ועצרו את השייח. הוא שוחרר בתנאי שלא ייכנס שבועיים מיום המעצר לאל עראקיב.
656 - צה"ל ממשיך להרוס את בתי משפחת כאעבנה
משפחה בדואית - כאעבנה, גורשה מישראל מאזור באר שבע במלחמת 1948. הם עברו
להתגורר בבקעת הירדן, תחת השלטון הירדני. הממשל הצבאי הישראלי אינו חדל מניסיונות
הגרוש שלהם. צה"ל הרס את בתיהם ומכלאות הצאן שלהם בשנים 2015, 2017, כאשר חיו
בג'יפתליק. הם עברו לאל-חדידיה, שם באפריל 2019 הרס צה"ל שוב את מגוריהם ומכלאות
הצאן שלהם. ב-21.7 שוב הרס צה"ל –
בלי צו הריסה - שני מבני המגורים, מטבח, ואת מכלאות הצאן.
יום שני, 22 ביולי 2019
655 - בדואים בנגב נאלצו להרוס שיג
ביום שישי, 19.7.19, הרסו בדואים בכפר אל ע'רה (שבנגב) שיג (מרכז חברתי),
תחת האיום שאם לא יהרסוהו, המדינה תהרוס והם יחויבו לשלם את הוצאות ההריסה.
655 - צה"ל הרס בריכת אגירת מי גשמים
ביום שלישי, 16.7.19, הגיעו חיילי צה"ל לאדמתו של פלסטיני בואד אל
גרוס (ליד ההתנחלות קריית ארבע), והרסו את בריכת אגירת מי הגשמים (הכילה 45 קוב). הבריכה
שימשה להשקיית גידולי החקלאות.
הירשם ל-
רשומות (Atom)