יום שלישי, 29 בדצמבר 2015


                                         תודה ל"שוברים שתיקה"
                                                   מאת: עמוס גבירץ
   המתקפה של אנשי הימין מהממשלה ומחוצה לה, על "שוברים שתיקה", מזכירה לי את מצבם של חושפי השחיתויות במקומות העבודה שלהם. אלה כאלה מעדיפים את השיפוט המוסרי שלהם על דרישות הלויאליות, של קבוצות הזהות אליהן הם משתייכים. ואכן, גורלם של חברי "שוברים שתיקה" דומה לגורל חושפי השחיתויות הם מותקפים על המעשה החשוב שלהם, המאבק על דמותו המוסרית של צה"ל.
   כולנו משתייכים לקבוצות זהות כמו: משפחה, קהילה, מקום ישוב, מקום עבודה, קבוצות אוהדי ספורט, דת, עם, מדינה, מוצא, מגדר, קבוצות אידיאולוגיות וכו'. כל קבוצה כזאת דורשת מחבריה לויאליות לקבוצה. לכל אחד מאיתנו קשה לקבל ביקורת האומרת שהוא לא בסדר. כך גם קשה לנו לקבל ביקורת, האומרת שקבוצת הזהות שלנו לא בסדר. כאשר מי מקבוצת הזהות מעדיף את השיפוט המוסרי על הלויאליות לקבוצה, הוא נתפס כבוגד. הוא הרי אומר שאנחנו לא בסדר.
   נדגיש, רוב חושפי השחיתויות, הנלחמים נגד הפושעים (המושחתים), מסכנים את מקור פרנסתם (רובם מוצאים עצמם מחוץ למקום עבודתם). הם נתפסים כבוגדים בעיניי חבריהם לעבודה (קובצת הזהות שלהם) - ולא כמי שמנסים להציל את מקום עבודתם מהנזקים שהמושחתים גורמים לו - בגלל שבחרו לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. כך בדיוק נתפסים גם חברי "שוברים שתיקה".
   בדומה לחושפי השחיתויות, פעילי זכויות אדם ושלום נתפשים אצל רבים בעם כבוגדים. הם מעדיפים את השיפוט המוסרי שלהם על הלויאליות לקבוצת הזהות (העם, המדינה). זה מצב אבסורדי: אם אתה תומך במדיניות המביאה עלינו מלחמה - אתה פטריוט; אם אתה תומך בפשרה שתוביל לשלום- אתה בוגד. אם אתה נאבק על שמירת צלם אנוש - אתה בוגד. אם אתה מגן על פשעי מלחמה- אתה פטריוט.
   אבל יש צד נוסף לעניין: אם המאבק לשמירת זכויות האדם, הופך אותך לבוגד, הרי שישראל במהותה מתנגדת לזכויות אדם! אם המאבק למען השלום הופך אותך לבוגד, הרי שישראל במהותה נגד השלום! אני מקווה שלא לכך מתכוונים מבקרי "שוברים שתיקה".
   אחד הלקחים החשובים ממלחמת העולם השנייה הוא, חשיבותם של זכויות האדם והוצאתם אל מחוץ לסוברניות של מדינות. אנחנו הישראלים מתערבים כל פעם שנראה לנו שזכויות אדם של יהודים מופרות בארצות אחרות. וטוב שכך. הרי חושפי השחיתות, תמיד פונים קודם כל לגורמים במקום עבודתם, כדי שאלה יפסיקו את מעשי השחיתות במקום עבודתם. רק כאשר, אלה אינם מפסיקים את מעשי השחיתות, חושפי השחיתות פונים למשטרה ולתקשורת, כדי שאלה יילחצו על הממונים להפסיק את מעשי השחיתות. כך גם פועלים ארגוני זכויות האדם כולל "שוברים שתיקה". קודם כל פונים לגורמים המוסמכים במדינה להפסקת הפרות זכויות האדם, ורק כאשר אלה אינם עושים דבר, פונים החוצה. כל זאת תחת העיקרון שזכויות אדם הן מחוץ לסוברניות של המדינות.
   חשוב לזכור, רוב או כל מקרי הג'נוסייד קרו מכיוון, שהחיילים שביצעו אותם, העדיפו את הנאמנות על השיפוט המוסרי.
   "שוברים שתיקה" הוא ארגון פטריוטי, הנאבק על דמותה המוסרית של ישראל. הוא ראוי לתודה על פועלו ולא לגינוי.      

יום שני, 28 בדצמבר 2015

480 - שוב הרסו את אל עראקיב


   ביום חמישי 24.12.2015 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו שוב את הכפר הבדואי, אל עראקיב.

480 - צה"ל הרס דיר צאן בבקעת הירדן


   ביום רביעי 23.12.2015, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני, חירבת אם ג'מאל, ליד אל מאלח, שבבקעת הירדן, והרסו דיר צאן, שאחד התושבים בנה, כמסתור מהקור והגשם לכבשים. הם איימו עליו שלא יעז לבנות מחדש.

יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

479 - כלב של מתנחלים נשך רועה פלסטיני


   בשבת,12.12.2015, רועה מהכפר הפלסטיני, שבצפון ביקעת הירדן, אום ג'מאל, רעה את צאנו במרחק כמה ק"מ מההתנחלות משכיות. מתנחלים טיילו באזור עם שלושה כלבים. אחד מהם התנפל על הרועה ונשכהו ברגל. הרועה נזקק לטיפול רפואי.

יום שני, 14 בדצמבר 2015

478 - תחת איום המדינה, הרס בדואי את ביתו נציגי המדינה הרסו את רצפת הבית


   בכפר הבדואי אל גריין, דרומית לחורה, הרס בדואי את ביתו, תחת איום שאם לא יהרוס, המדינה תהרסו וייגבו ממנו את מחיר ההריסה. ביום חמישי, 10.12.2015, הגיעו נציגי הממשלה בליווי משטרתי והרסו את רצפת הבית.

478 - צה"ל החרים חומרי בניה ורכב


   בימים שלישי ורביעי, 8-9.12.2015, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני טבן, הנמצא בשטח אש 918, שבדרום הר חברון והחרימו חומרי בנייה ורכב.

יום שני, 7 בדצמבר 2015

במקום אל תגידו לא ידענו


                                 רשעות ממוסדת
                                              מאת: עמוס גבירץ
   אני כותב את הדברים האלה בשעת סערת נפש הנמשכת כמה ימים. חיילי צה"ל הגיעו לכפר פלסטיני קטן אל חדידיה, הנמצא בבקעת הירדן ליד ההתנחלות רועי, והחלו להרוס את דרך הכניסה לכפר. בזכות צו מניעה זמני שדחה את תאריך ההריסה, קיבלו החיילים הוראה לעצור את פעולת ההרס. למחרת באו חיילי צה"ל לאל חדידיה והרסו את כל מבני המגורים ומבני החקלאות של שלוש משפחות במקום. בימים הבאים הגיעו חיילי צה"ל, הרסו והחרימו את אוהלי הצלב האדום, שהתושבים קיבלו כעזרה ראשונה. באין ברירה התכסו התושבים ביריעות פלסטיק בלילה כמחסה מהקור והגשם. שוב הגיעו חיילי צה"ל ובאמצע הלילה החרימו את יריעות הפלסטיק והשאירו גברים, נשים, וטף בקור ובגשם ללא שום מגן.
   לצערי זה לא מקרה בודד. אנחנו עדים למקרים כאלה כל הזמן בבקעת הירדן, בדרום הר חברון, באזור E1 וסביבותיו וכו'. זה לא מקרה רשעות של פסיכופט מקומי. זאת מדיניות. זאת מדיניות החותרת לסלק כמה שיותר פלסטינים מאזור C לאזורי A ו-B, שבגדה המערבית. כל זה כדי שבבוא היום וישראל תספח את אזור C לתחומה יהיו בו פחות פלסטינים.
   הדברים האלה לא קורים רק בשטחים הכבושים, הם קורים גם בנגב, שם ממשלת ישראל הורסת מאות רבות של בתי בדואים כל שנה. גם כאן, זה נעשה במטרה לסלק אותם מכפריהם ולרכזם בעיירות, אותן הקימה לשם כך.
   נדגיש, כמעט כל מעשי הרשע האלה נעשים בשם ה"חוק". ישראל בחרה שלא להכיר בעשרות כפרים קטנים שהיו במקומם בגדה המערבית עוד לפני שכבשה את הגדה המערבית. מאוחר יותר צה"ל הכריז על אזורים נרחבים כשטחי אש. באופן מפתיע התגלה שרבים מהכפרים האלה נמצאים בתוך שטחי האש. גם לא מוכרים? וגם בשטחי אש? בקיצור, אין שום סיכוי שהבניה הישנה והחדשה תהיה חוקית. ממילא צה"ל הפקיע את סמכויות התכנון מהוועדות הפלסטיניות לתכנון ולקחן לעצמו. כמובן, שצה"ל נמנע מלתת היתרי בניה, פעולה ההופכת את כל בניה חדשה ללא-חוקית. עכשיו באים חיילי צה"ל מצוידים בצווי הריסה "חוקיים" והורסים בתים וכפרים, העיקר שהתושבים יישברו ויעזבו את השטח. ואכן, השיטה עובדת. לאט, לאט האנשים נשברים ועוזבים. קוראים לזה טרנספר מרצון...
   והנה סיפור על בדואים עקשנים שמסרבים להבין את השיטה, החוק הישראלי. בתחילת שנות החמישים הגיע המושל הצבאי לשייח של שבט אל טורי שחיו באזור אל עראקיב, והודיע לו שצה"ל מתכוון לערוך אימונים באזור המגורים שלהם. למען ביטחונם, הם צריכים לעזוב, ולאחר חצי שנה, כאשר ייגמרו האימונים, יוכלו לחזור. לחזור לא נתנו להם, אבל חוקקו חוק שקבע שאדמות שלא היו בשימוש, כלומר באותו פרק זמן שהם נאלצו לחיות מחוץ לאדמתם, עוברות לבעלות המדינה. במילים פשוטות: שוד קרקעות בחסות החוק. חלק מאנשי השבט לא השלימו עם מעשה השוד של המדינה וחזרו לאדמות השדודות. החזרה לאדמותיהם היא בעיני המדינה, הפרת חוק. ומי שמפר חוק דינו אחד: סילוק מאדמתו... זה לא נראה טוב שהמדינה עושה טרנספר לאזרחיה בזמן רגיעה. מה עושים? משמידים יבולים! הורסים בתים! הורסים את הכפר! ראה איזה פלא, מספר עקשנים מסרבים להבין שהם מפרים את חוקי המדינה ומתעקשים להישאר על אדמתם. העקשנים חושפים בפעולתם את פרצופה האמתי של המדינה עושה מעשים בלתי מוסרים בשם החוק. כיוון שגירוש מוציא שם רע למדינה' ממשיכים במופע "אכיפת החוק" עד שהתושבים ישברו ויעזבו "מרצונם".
   המעניין בכל המסופר כאן, הוא שבכל מעשי הרשע האלה אין קורבנות בנפש. וכאשר אין "דם" התקשורת ברובה הגדול פשוט לא מתעניינת בקורבנות. וכאשר התקשורת לא מדווחת, אין מי שיתנגד למעשי הרשע האלה. וכך בלא רואה וכמעט ללא מחאה מתנהל לו תהליך אטי של טרנספר מרצון באופן "חוקי".