ציונות קיומית וקנאית

ציונות קיומית וקנאית

מאת" עמוס גבירץ

   ראשוני הציונים הבינו שאף אחד לא יקבלם בברכה עם שובם לארץ ההיסטורית. הם הגיעו להכרה שרק עזרת המעצמות תאפשר את מימוש הפרויקט הציוני. כבר בתחילת הדרך הם פנו למנהיגי המעצמות בזמנם, במטרה לקבל תמיכה בפרויקט הציוני. גם לאחר קום המדינה, אשר איש משכניה לא רצה בה. המשיכה מנהיגות ישראל לדבוק בתפיסה שתמיכת המעצמות היא תנאי לקיומה. ציונות קיומית.

   לכך יש מחיר; אף מעצמה לא תתמוך בישראל אם זו לא תשרת אינטרסים שלה. ראינו איך צרפת תמכה בישראל בזמן מלחמת אלג'יר, כאשר ישראל ריתקה את הצבא המצרי אליה ומנעה התערבות מצרית באלג'יר. אחרי סיום הכיבוש הצרפתי באלג'יר השתנו האינטרסים הצרפתים, והם ניצלו את מלחמת 67 כדי לשים קץ ליחסים המיוחדים עם ישראל.

   בו בזמן יחסי ישראל עם ארה"ב שודרגו: על רקע המלחמה הקרה, כאשר מצרים וסוריה  נקטו במדיניות פרו סובייטית, השתתף צבא מצרי במלחמת תימן. האמריקאים חששו מקרבת צבא פרו-סובייטי לבארות הנפט בסעודיה, וחיפשו דרך להרחיקו. הרחקה זו התרחשה בעזרת ישראל. בעקבות ההסלמה במלחמת המים והגבולות בין ישראל לסוריה, הסורים קראו לעזרה. בתגובה, המצרים הוציאו חלק נכבד מצבאם מתימן והעבירו אותו לסיני. וכך ריתקה אליה ישראל צבא פרו-סובייטי והרחיקה אותו ממקורות הנפט. וכך בתחומים שונים, ישראל שירתה ומשרתת אינטרסים אמריקאים בתמורה לתמיכה האמריקאית.

     מאז מלחמת 67 התגבר זרם אחר בתנועה הציונית, שאקרא לו "הציונות הקנאית". רובם דתיים-לאומיים הרואים סימנים משיחיים בכיבוש ובהרחבת גבולות ישראל. אחרי מלחמת 67, תחת שלטון המערך, החלה ישראל במדיניות לא מוצהרת של הרחבת גבולותיה. לשם כך החלו בהקמת התנחלויות בשטחים הכבושים, שמטרתן הייתה ליצור עובדות בשטח בדרך לסיפוח השטחים הכבושים. מאז נעלמו הגבולות בין ישראל לשטחים הכבושים במפות ששורטטו ע"י ישראל.

   הבעיה המרכזית של ישראל היא, כיצד לעשות זאת מבלי לאבד את תמיכת המעצמות ושאר המדינות הידידותיות לישראל. ראשית, אין מצהירים על המדיניות. שנית, תהליך דחיקת הרגליים מתבצע בצעדים קטנים שלא מעוררים יותר מדי התנגדות בעולם. שלישית, משתמשים כמה שאפשר בטיעונים ביטחוניים כדי להצדיק את מעשי דחיקת הרגליים וההשתלטות על השטחים. בנוסף נענים כמעט לכל יוזמת שלום, אך נמנעים מלהתקרב למימושה.

   היוצא מן הכלל הוא השלום עם מצרים. ההסבר לכך הוא, שעל רקע המלחמה הקרה, שינתה מצרים אוריינטציה, מסובייטית לאמריקאית, וחלק מהעסקה המצרית-אמריקנית כלל לחץ אמריקאי על ישראל להחזיר את סיני. באותה תקופה אפילו מנהיג ימני כמנחם בגין העדיף את המשך היחסים המיוחדים עם האמריקאים על האידיאולוגיה שלו. גם הלובי היהודי לא העז לצאת נגד אינטרס אמריקאי. כך נוצרה התנגשות בין הציונות הקנאית לציונות הקיומית. גאולה כהן, ח"כית של הליכוד באותה תקופה, האמינה כי המשך כיבוש סיני חשוב מהיחסים המיוחדים עם ארה"ב. היא פרשה מהליכוד והקימה מפלגה של הציונות הקנאית, "התחייה".

   על רקע ניסיונות הציונות הקיומית להראות כאילו היא נענית ללחצים אמריקאים, וכאילו  היא עושה צעדים נגד ההתנחלויות, אירעו מספר התנגשויות בין הציונות הקיומית לקנאית. לדוגמה הקמת ההתנחלויות הראשונות של גוש אמונים בלב האוכלוסייה הפלסטינית. בדרך כלל נגמרו ההתנגשויות האלה בהסכם שאפשר לאנשי גוש אמונים להקים את ההתנחלות.

   הסכמי אוסלו הביאו את ההתנגשויות בין שתי הגישות לשיא. זכורה לי הופעה טלוויזיונית של מתנחל שאמר: "הממשלה צריכה להחליט, מלחמה נגד ערבים או נגד יהודים". זה נגמר ברצח ראש הממשלה רבין בידי איש הציונות הקנאית. פרס, שהתמנה לראש הממשלה לאחר רצח רבין, עשה את כל מה שהיה ביכולתו על-מנת להעלים את המחלוקות בין שתי הגישות.

   המעניין הוא, שלאורך כל תקופת אוסלו, בין 1993ל-2000, המשיכו כל הממשלות במדיניות העדפה של ההתנחלויות. בשבע שנות אוסלו עלה מספר המתנחלים בגדה המערבית (בלי מזרח ירושלים) מ-110,000 ל-200,000. כמו כן ישראל הרסה כ-1000 בתי פלסטינים, והפקיעה כ160,000 דונם אדמות. בוצעו שני גירושים: גירוש אחד של בדואים, כדי להרחיב את ההתנחלות מעלה אדומים, וגירוש שני בדרום הר חברון. תחת מעטה תהליך השלום, ישראל העמיקה אפוא את הכיבוש במקום לסיימו!

   התנגשות נוספת הייתה ההתנתקות מעזה. ראש הממשלה שרון ניסה לטרפד את מפת הדרכים של בוש והציע את ההתנתקות החד צדדית מעזה. האמריקאים תפסו אותו במילתו ודרשו ממנו לבצעה. שרון סרב להיכנס למשא ומתן עם הראשות  הפלסטינית, והתעקש על התנתקות חד צדדית. מהלך זה חיזק את החמס. עתה היה קל יותר להטיל את האשם להיעדר התקדמות לשלום על הפלסטינים.

   התנגשות קבועה בין שתי הגישות נערכת סביב המאחזים ה"לא מורשים". ממשלות ישראל התחייבו בפני האמריקאים לפנותם. כמובן שזה לא נעשה. כדי לרצות את האמריקאים, הורסים מדי פעם בתים במאחזים, פעולה המביאה להתנגשויות בין כוחות הביטחון למתנחלים. בתום ה"הצגה" הבתים נבנים מייד מחדש, וכן נערכות פעולות תג מחיר נגד  פלסטינים. דו"ח טליה ששון חשף שחלק נכבד מהמאחזים ה"לא מורשים" קיבלו מימון ממשלתי...

   כך לאורך שנים משתפות פעולה שתי הגישות בציונות, כל עוד המטרות משותפות. הציונות הקנאית מאיימת על הציונות הקיומית שלא תעז להחזיר שטחים למען השלום. הציונות הקיומית שומרת על הבריתות עם מעצמת העל ועם מדינות ידידותיות אחרות, במחיר האטת תהליך סיפוח השטחים הכבושים לישראל.

   כל זה מתרחש בזמן שהליגה הערבית מציעה שלום לישראל, תמורת סיום הכיבוש ופיתרון מוסכם לבעיית הפליטים. אבל ממשלת ישראל מעדיפה את השלום עם הקנאים, תוך המשך הכיבוש, על הביטחון הקיומי שלנו, אזרחי ישראל. כל עוד אין לחץ אמיתי על ישראל, הנובע מאינטרס אמריקאי, תמשיך ישראל  להעמיק את הכיבוש, תוך מצגות שווא של תהליכי שלום למיניהם.