יום רביעי, 27 בספטמבר 2017

בית המשפט נגד הצדק

                                                          מאת: עמוס גבירץ
   בשני פסקי דין, קיבלו שופטי בית משפט השלום בבאר שבע את התביעות של נציגי המדינה נגד שייח סייח אבו מדיע'ם ואחרים משבט אל טורי. במקרה הראשון, בתביעה אזרחית, קבע השופט עידו רוזין, שתושבי הכפר אל עראקיב ישלמו את הוצאות המדינה על ששת ההריסות הראשונות של הכפר. במשפט השני, בתביעה פלילית (ב-19 תיקים שאוחדו), קבע השופט יואב עטר, שהשייח סייח פולש לאדמות אל עראקיב בניגוד לחוק. אינני משפטן ואינני בא לקבוע אם השופטים פסקו בהתאם לחוק, או כפי שאני מניח יערערו הנאשמים וינסו להוכיח שהחוק עומד לצידם. אני מניח שהשופטים עשו את עבודתם לפי יכולתם המקצועית וכפי שהם מפרשים את החוק. הטענה שלי היא, שהחוק עצמו לא צודק ולא מוסרי. הכנסת חוקקה שורה של חוקים שיצרו מצב בו אוכלוסייה שלמה – שכל חטאה שהם בדואים (או פלסטינים) במדינת היהודים – איבדה את מרבית אדמותיה. 
   הנה סיפור המעשה: ב-1905 קנה אבי סבו של שייח סייח, אדמה ממישהו משבט אל עוקבי. בני המשפחה התיישבו בה. לאחר מכן, על חלק קטן מהשטח, המשפחה הקימה בית קברות, בו קוברים את מתיהם עד היום. האדמה עברה מדור לדור ליורשיו. ב-1952 המושל הצבאי בא אל השייח של אותם ימים, ואמר לו שהצבא מתכוון לערוך תמרונים באזור ולמען ביטחונם, עליהם לעבור לשטח סמוך בו ישב שבט אל הוזייל. המושל הבטיח, שכעבור חצי שנה לאחר שהתמרונים יסתיימו, יוכלו לחזור לאדמתם. כאשר רצו לחזור לאדמתם, אמר להם המושל הצבאי שעליהם לשלם דמי חכירה. כמובן שהם לא הסכימו לשלם דמי חכירה עבור אדמתם. 
   מסתבר שכנסת ישראל חוקקה את חוק רכישת מקרקעין (1953), שבין השאר קבע שאדמה שלא היתה בשימוש בתקופה שנקבעה בחוק, עברה באופן אוטומטי לבעלות המדינה. מעשה שוד אדמות בעזרת חקיקה! לימים משפחת אבו מדיע'ם חזרה והתיישבה על אדמתם, היכן שישבו לפני שהעבירום. בשאר האדמה בנוסף לרעיית הצאן, החלו לעבד באופן אינטנסיבי.
   זה סיפור לא ייחודי, היו עוד שבטים באזור אל עראקיב ומקומות אחרים בנגב, שהמדינה עשתה להם את אותו תרגיל. העבירום מאדמותיהם, עד לסיום התמרונים של צה"ל ובעזרת חוק רכישת מקרקעין (1953), שדדו מהם את אדמותיהם.
   לחיזוק מעשה השוד, ממשלת ישראל ובתי המשפט שלה, ניצלו את העובדה שבעלות אדמות הבדואים התבססה על החוקים המסורתיים שלהם. ממשלת ישראל פשוט לא מכירה בחוקים המסורתיים של הבדואים ומכירה בבעלות על האדמות רק, של מי שרשם את בעלותו בטאבו העותומאני. מכיוון שהרוב המוחלט של הבדואים לא רשמו את בעלותם על אדמותיהם בטאבו העותומאני, נמצאה עוד דרך "חוקית" לשדוד מהם את אדמותיהם. יהודים ומוסדות ציוניים שקנו אדמות מבדואים לפני 1948, לפי הבעלות המסורתית, רשמו את האדמות בטאבו...
   בדרך כלל מקובל שאם נשדדת, הרי שתבוא המשטרה ותנסה לתפוס את השודד ולהחזיר לנשדד את רכושו. אבל כאשר המדינה שדדה, סירובה של משפחת אבו מידע'ם להשלים עם שוד אדמותיהם, הופך אותם לעבריינים לפי החוק הישראלי! אני קורא לזה קרימינליזציה של הקורבן. עכשיו במקום שהמשטרה תגן על האזרח מפני שודדי רכושו, היא מגרשת את הנשדדים המסרבים להשלים עם הפשע. לבסוף מוסיפים חטא על פשע ומחייבים את קורבנות השוד לשלם לשודד על הריסת כפרם, אליו חזרו בניגוד לחוקיו.
   בתי המשפט בישראל מחויבים לפסוק לפי החוק. מכיוון שמדובר בחוקים שבאו לתת בסיס חוקי למעשה שוד קרקעות, הרי שבית המשפט פוסק נגד הצדק והמוסר.     


יום שני, 25 בספטמבר 2017

568 - חשד שמתנחלים מיצהר גרמו נזק לעצי זית של שכניהם

   ב-13.9.17 בתאום וליווי של צה"ל, הלכו נציגים פלסטינים מהכפר בורין, לספור עצים שנשרפו לפני חודשיים מתחת לישיבה של ההתנחלות יצהר. כאשר ירדו לכיוון צומת יצהר, שם גם ספרו את העצים השרופים, גילו 22 עצי זית השייכים לחקלאים מבורין, שלפי החשד מתנחלים שברו את ענפיהם (שבירה גורמת יותר נזק מכריתה).

יום שני, 18 בספטמבר 2017

567 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שלישי 12.9.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים להריסות בתי בדואים בנגב. במולדה-אל-עטרש הרסו שני בתים; באום בטין, ליד צומת שוקת, הרסו דיר.

   ביום חמישי, 14.9, באם גבו, מזרחית לתל שבע, הרסו בית, פעם שמינית! נציגי הממשלה הרסו שוב את אל עראקיב.

567 - מתנחלים מכרמל זורקים אבנים על פלסטינים מאום אל חיר

   בסוף אוגוסט החלו מתנחלים מכרמל לזרוק אבנים לעבר הפלסטינים באום-אל-חיר. הם זורקים כל לילה. פניות למשטרה ולרשויות לא עזרו. וגם בלילות האחרונים זריקת האבנים נמשכת. בשבת פעילי תעאיוש נכנסו לכרמל על מנת למחות כנגד זריקת האבנים. הפעילים הותקפו על ידי כיתת הכוננות של ההתנחלות. לאחד הפעילים נשברה היד מתקיפת מתנחל.

יום שני, 11 בספטמבר 2017

566 - מתנחלים הכו נער פלסטיני

   ביום רביעי 6.9.17, שני נערים פלסטינים מבורקה עלו לגבעה ממול להתנחלות המפונה חומש. קבוצה של מתנחלים שעברו במקום תקפו אותם ותפסו אחד מהם. המתנחלים הכוהו, קרעו מעליו את בגדיו, גררו אותו מרחק רב וזרקו אותו בוואדי. רועה צאן שעבר במקום מצא אותו וקרא לעזרה. ממשפחתו באו, הלבישוהו ולקחו אותו לבית חולים בשכם. 

יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

פוליטיקה וזכויות אדם

                                                             מאת: עמוס גבירץ
   כאשר ישראל כבשה את דרום לבנון (1982 עד 2000), צה"ל לא הפקיע אדמות, לא הוקמו התנחלויות ולא שדדו 80% ממימיהם. שם ישראל לא ניסתה לספח את השטחים הכבושים לתחומה. בגדה המערבית ובגולן ישראל רוצה לספח את כל או חלק מהשטחים הכבושים. חלק נכבד מהפרות זכויות האדם בגדה המערבית נעשה בשירות המטרה הזאת: דחיקת הפלסטינים לטריטוריה מצומצמת ככל האפשר. מזה נובע שוד קרקעות, הרס בתים, הקמת התנחלויות,שוד המים, גירושים וכו'. דברים שאין להם קשר לביטחון ישראל. כאשר אתה נאבק נגד הפרות זכויות האדם האלה, ממילא אתה נאבק נגד מדיניות הסיפוח של כל ממשלות ישראל, מאז 1967.
   אם גדי טאוב היה מתעמק במעשיהם של ארגוני זכויות האדם, לא היה יכול לכתוב את מאמרו: "פוליטיקה כתרפיה" (הארץ,25.8.17). אם גדי טאוב היה מתלווה לפעילים של "תעאיוש" בליווי חקלאים פלסטינים לאדמותיהם, היה מתוודע לתקיפות של מתנחלים המנסים להשתלט על אדמות לא להם. היה מתוודע להתנהגות חיילי צה"ל שברוב המקרים מגבים את המתנחלים, במקום לעצרם. אם היה קורא את הדו"ח של טליה ששון על המאחזים הבלתי מורשים, היה מתוודע לתופעה מוזרה: משרדי ממשלה מממנים פעילות לא חוקית של התנחלויות לא מורשות, שפעמים רבות מוקמות על אדמות פרטיות של פלסטינים! אם ג. ט. היה בודק את פעילות "הוועד נגד הריסת בתים" ושל "רבנים לזכויות האדם", היה מגלה שבשנות השבעים המוקדמות צה"ל הפקיע את סמכות ועדות התכנון והבנייה מידי הוועדות המקומיות הפלסטיניות והעבירן לידיו. הוא היה מופתע לגלות שצה"ל כמעט ולא מאשר בניה באזורי C של הגדה המערבית, וכאשר פלסטינים נאלצים לבנות ללא היתר, הוא הורס את בתיהם. אם ג. ט. היה בודק את פעולתם של כל ארגוני זכויות האדם בדרום הר חברון היה מגלה שצה"ל גירש פלסטינים מ-12 כפרי מערות ב-1999 – בהחלטת ביניים בג"צ איפשר את חזרתם - ועד היום הוא מנסה לשכנע את בג"ץ לאשר את גירושם של שמונה מהם. אם ג. ט. היה מתלווה לפעילות "מחסום ווטש", היה מגלה שצה"ל הרס את כל מבני המגורים של קהילות שלמות בבקעת הירדן. הוא היה מתוודע להריסת הבתים להחרמת טרקטורים ומיכליות מים, הכל כדי לעודדם לעזוב את מקומות מגוריהם. באותו הקשר הוא היה רואה איך בשנה האחרונה הגיעו מתנחלים צעירים והקימו מאחזים לא מורשים ועכשיו הם תוקפים רועים פלסטינים כאשר אלה יוצאים עם עדריהם למרעה. כמובן, שבמקום למנוע מהם להקים את מאחזיהם, צה"ל מגבה אותם בשטח. אם ג. ט. היה קורא או מתלווה לפעילי "כרם נבות" ומעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו", היה רואה את השיטתיות של ההשתלטות על אדמות הפלסטינים. לא צריך להיות פעיל זכויות אדם, כדי לשאול: איך זה שאוכלוסייה של 380,000 מתנחלים מקבלת יותר מ-80% ממימי הגדה המערבית, בעוד 2,700,000 פלסטינים צריכים להסתפק בפחות מ-20% מהמים.
   מכיוון שהפלסטינים ב"טיפשותם", אינם משלימים עם מעשיה של ישראל ומעזים להתנגד, מתחיל התפקיד הביטחוני של צה"ל... זה כמובן מנוצל לעוד שוד אדמות ועוד לחץ על פלסטינים להצטמצם לשטחים קטנים יותר, או לעזוב את הארץ.  

   צודק ג. ט. שהרקורד של הפלסטינים בשמירת זכויות האדם אינו מרשים. אבל כל הפרותיהם אינם מנשלים את בני עמם מארצם. 

יום שני, 4 בספטמבר 2017

565 - הרס בישובי בדואים בנגב

   ביום רביעי 30.8.17 נציגי הממשלה מלווים בשוטרים הרסו בישובים בדואים בנגב. בלקייה הרסו מחסן; בדריג'את, צפונית לכביש 31, הרסו דיר ואורווה; בחורה הרסו קרוואן; בואדי רואן, דרומית מזרחית לחורה, הרסו דיר.

565 - מעשי צה"ל בחברון

   שיגרת חיים של פלסטינים בעיר העתיקה בחברון:

   ב-23.8.17 חיילי גבעתי סגרו את אזור רחוב שללה עד הכניסה לבסיסם, שבעיר העתיקה. זה כלל סגירת החנויות ואיסור תנועת אנשים באזור. הם עצרו שלושה ילדים שהיו בביתם, בטענה שזרקו אבנים. לא היו להם שום הוכחות לכך. הם זרקו רימוני הלם לעבר התקהלות של אנשים שלא יכלו להמשיך בדרכם.