יום שני, 26 באוגוסט 2013
376 - הרס בתי בדואים בנגב
ביום רביעי ה-21.8.2013 הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בכוח משטרתי לישובים בדואים בנגב והרסו בתים. בית אחד בסוואוין, דרומית מערבית לשגב שלום; בית אחד בעיירה ערערה בנגב; ושוב הרסו את אל-עראקיב.
376 - הרס בתי בדואים ליד ביר נבאלה
ביום שני ה-19.8.2013 הרס צה"ל את כל בתי הקהילה הבדואית משבט כעבנה, אשר חיים ליד ביר נבאלה, באזור ירושלים הכבושה. 39 נפשות נותרו ללא קורת גג.
יום ראשון, 18 באוגוסט 2013
375 - הרס בתי בדואים בנגב
ביום רביעי ה-14.8.2013 הגיעו נציגי ממשלה, מלווים בכוחות משטרה, לישובים בדואים בנגב והרסו בתים. בעיירה כסייפה הרסו 3 בתי מגורים ומבנה עסקי; בכפר אום-בתין הרסו בית מגורים. למחרת הרסו 2 בתי מגורים בכפר אבו-קרינאת; הם הוסיפו והרסו שוב את אל-עראקיב.
375 - הצמאת הפלסטינים בדרום הר חברון
משטרת ש"י החרימה שוב משאיות מים של פלסטינים בדרום הר חברון.
ביום רביעי ה-14.8.2013 החרימו משאית אחת, ובשישי בלילה החרימו משאית נוספת. סך הכול הוחרמו 10 משאיות מים בשבועות האחרונים. בנוסף דרשו המינהל האזרחי, צה"ל והמשטרה שמילוי המים יתבצע רק בין 09.00 ל-15.00 ואימו שאחרת יחרימו משאיות מים, ויסגרו את נקודת המילוי. עד כה מתבצע מילוי המים 24 שעות ביממה כדי לספק את הצרכים באזור. לפי הדרישות החדשות יש חשש שעשרות אלפים יסבלו מצמא. כל החרמה גוררת הוצאה של אלפי שקלים על קנסות, הפקדה לפני משפט, גרירת המשאית ואחסנתה.
בכניסה לאזור התעשייה של קורית ארבע פועלת נקודת מים, בה מוכרים מתנחלים מים למובילים פלסטינים בכמעט פי 3 מהמחיר הרגיל. שם אין מגבלות...
יום שישי, 16 באוגוסט 2013
כמעט שלום תמורת אירן
לפני כמה שנים שוחחתי עם פעיל פלסטיני מהפתח. שאלתי אותו מדוע הם עושים עניין כל כך גדול מהאסירים שלהם בכלא הישראלי? הוספתי ואמרתי: אינני שומע את דרישתכם להפסיק את גזל האדמות (יותר מ-50% מאדמות הגדה המערבית בידיים ישראליות), את הרס הבתים והגירושים? הוספתי שגנדהי, אשר הנהיג את מאבקה של הודו לעצמאות, קרא לתומכיו למלא את בתי הכלא של הבריטים.
תשובתו היתה, שכל פעם שהפלסטינים מעלים את דרישותיהם בתחומים שציינתי, הישראלים מסרבים לדון אתם על כך. נותר להם לדון רק בעניין האסירים.
נזכרתי בשיחה הזאת לאור תנופת הבנייה שהחלה בה ממשלת נתניהו, בתגובה לפתיחת "המו"מ לשלום". זה גם מבהיר את סרבנות המו"מ של הפלסטינים. הרי כל פעם שפותחים במו"מ, מנצלת ישראל את העניין כדי להעמיק את הכיבוש, במקום לסיימו. לפלסטינים נמאס להשתתף במשחק השקרי הזה. לכן נשאלת השאלה, איזה איום או הבטחה נתן להם קרי, בתמורה להשתתפותם בהצגת המו"מ החדשה.
כנראה שהעסקה "אירן תמורת שלום", היא ההבטחה שנתנו האמריקאים להנהגה הפלסטינית.
בהבדל מההבטחות שניתנו למדינות ערב לפני המתקפה על עירק, והופרו לאחר הניצחון, הפעם ההבטחה שהצלחת המשא ומתן היא תנאי לעצם התקיפה.
זה מעמיד את ממשלת נתניהו בבעיה קשה, ויתור על הכיבוש, תמורת תקיפה אמריקאית-ישראלית משותפת כנגד פרויקט הגרעין האירני, בגיבוי שקט של מדינות ערב.
כפי שאני מכיר את ממשלת נתניהו היא תנסה להגיע לכמעט הסכם במו"מ עם הפלסטינים תמורת התקיפה. אחר כך כבר תהיה "סרבנות" פלסטינית שתוצג כסיבה לכישלון. הרי היינו בסיפור הזה עם ממשלת ברק. מי זוכר ששר הבינוי והשיכון היה אז מנהיג המפד"ל, יצחק לוי, האיש שקבע שיאי בנייה בהתנחלויות בזמן תהליך השלום...
עמוס גבירץ
יום ראשון, 11 באוגוסט 2013
374 - המשטרה החרימה מיכליות מים בדרום הר חברון
משטרת ש"י החלה ביזמה להצמיא את תושבי דרום הר חברון.
ביום שלישי ה- 6.8.2013 ראו פעילי זכויות אדם ישראלים שתי משאיות להובלת מים, של פלסטינים, שחנו במגרש החניה של משטרת קריית ארבע. הן הוחרמו ע"י משטרת קריית ארבע. לאחר מכן ראו הפעילים עוד מיכלית שהוחרמה באותו היום.
בשבת ה-10.8.2013 רדפה ניידת משטרה אחרי מיכלית מים ועצרה אותה. קצין המשטרה ביקש לראות את פנקס הקבלות. הוא קרע את הקבלות והודיע לנהג שלמחרת יבואו ויחרימו את כל המיכליות.
יום ראשון, 4 באוגוסט 2013
373 - הצתת עצי זית בחברון
לפני יותר משנה שתלו מתנחלים מתל רומידה, שבחברון, גינה בתוך אדמתו של שכנם הפלסטיני, האני אבו-הייקל, בסמוך לבסיס צה"ל הנמצא בשכנות לאדמתו. הגינה נמצאת בדיון משפטי. לאבו-הייקל יש 50 עצי זית באדמתו. ביום ראשון ה-28.7.2013 הציתו מתנחלים, שכנראה הגיעו מתל רומידה, את עצי הזית. כל העצים נפגעו מהאש, ו- 3 נשרפו כליל. הגינה לא נפגעה מן האש. צה"ל חסם את הדרך למקום, אך מתנדבים בינלאומיים הגיעו למקום בדרך עוקפת ועזרו לכבות את האש. זוהי הפעם השמינית שחלקת הזיתים מוצתת. בעקבות השריפה הוגשה תלונה למשטרה, אשר טוענת כי מדובר בשריפה מקרית.
יום שישי, 2 באוגוסט 2013
חלומות בהקיץ
מאת: עמוס גבירץ
בעוונותיי יש לי משקל עודף שעלי להוריד למען הבריאות. כמו רבים אחרים קשה לי לעשות זאת רק בעזרת דיאטה. זה מחייב צעדות ארוכות ומשמימות. את רוב הצעדות אני עושה על הליכון חשמלי, אשר בהבדל מן הצעידה בחוץ, מאפשר לך לעצום את העיניים בזמן הצעדה. זה מאפשר לדמיון לפעול ביתר שאת כאשר אין מראות המסיחים את הדעת.
הפעם דמיינתי אפשרות מוזרה: תיארתי לעצמי אפשרות שמחר בבוקר, כאשר נתעורר, נמצא שלא 200,000 בדואים חיים בעיירות וכפרים לא מוכרים בנגב, אלא יהודים. כאן הדמיון התחיל להשתגע. חשבתי על השערורייה שתקום סביב תנאי חייהם. חשבתי על התחרות בין אמצעי התקשורת על תיאור חיי העוני והעליבות בהם חיים בני אדם במדינת ישראל. איך מתגוררים בני אדם בפחונים עלובים, כאשר בשמש הקיצית מגיעים לחום בלתי נסבל בתוך הבית, והאלטרנטיבה היא יציאה לשמש המדברית הקופחת. חשבתי על הקור המקפיא בלילות החורף המדבריים.
חשבתי על הספקת המים המובאים ממרחקים במיכליות נגררות ע"י טרקטור. איזו היגיינה אתה יכול לקיים במדבר כאשר אין לך מים זורמים, והמים במיכל אינם עומדים בסטנדרטים של משרד הבריאות. והרי מייד יחוברו כל הכפרים למים זורמים, דבר שיעלה באופן דרמטי את רמת ההיגיינה ויוריד בהתאם את רמת התחלואה.
וחשבתי איך תוך 3-4 שנים תרד הצפיפות בבית החולים סורוקה, ותעלה באוניברסיטת באר-שבע הסמוכה.
חשבתי על השערורייה שתקום סביב האיסור החל על חברת החשמל לספק חשמל לכפרים הלא מוכרים. הרי זה מייד ישתנה וחברת החשמל תצטווה למהר ולספק חשמל לכולם!
בהקשר הזה, איזו מהומה יקימו הארגונים לאיכות הסביבה על כך שחברת החשמל הקימה בשנות ה-80 מפעל ליצור חשמל במרכזו של כפר. כפר זה כמובן אינו זוכה ליהנות מן החשמל, אך סובל ממחלות הנובעות מקרינת קווי המתח הגבוה ומהזיהום. מייד יוגשו תביעות פיצויים במיליוני שקלים נגד חברת החשמל והמדינה, על הזלזול הנפשע בבריאותם של התושבים. כולם יעסקו בשאלה איך ניתנו אישורים למפעל נפשע שכזה.
וחשבתי איך עמותת רגבים תתחיל ביוזמות לשינוי בתכנית מטרופולין באר-שבע כדי להכיר בכל הכפרים הלא מוכרים בנגב; איך הם יפתחו ביוזמה להעניק לאזור הסייג מעמד של איזור העדפה עליונה. ואיך ח"כי הימין יעמדו בראש יוזמות חקיקה להשבת אדמותיהם הגזולות של תושבי הנגב, ולשיפור חייהם, שקופחו בצורה כה חמורה.
וחשבתי איך המשטרה תפסיק לאבטח הריסת בתים והשמדת יבולים, ותעביר את שוטריה לעיסוק למענו הם התנדבו למשטרה: הלחימה בפשע. ואיך תוך שנים ספורות תרד רמת הפשיעה בנגב.
חשבתי על המהומה שתתחולל סביב רמת בתי הספר שמקיים משרד החינוך בכפרים והעיירות האמורים.
חשבתי איך במקום חקיקה המיועדת לרכז את האוכלוסייה האמורה בעיירות, תבוא חקיקה לעידוד הישיבה בכפרים.
וחשבתי איך תוך מספר שנים, במקום לנטוע יערות, יוריק הנגב מחקלאות ומגידולים ליד הבתים.
דמיינתי ודמיינתי. מזמן לא עבר הזמן כל כך מהר בצעדה...
התעוררתי למציאות.
הירשם ל-
רשומות (Atom)