יום שני, 31 בדצמבר 2012

343 - חסימת עורק תנועה חשוב בדרום הר חברון + עקירת עצים בנגב

   ביום רביעי ה-26.12.2012, חסם צה"ל את אחת הדרכים המקשרות בין העיירות הפלסטיניות שבדרום הר חברון, יאטה וסמוע, לבין הכפרים הפלסטינים סוסיה, מנזייל, שעב אל-בוטום, ביר אל-עיד, קוואויס, ג'ינבה ועוד, שרובם בתוך שטח האש 918. הדרך משמשת להובלת מים ומזון ולמעבר תלמידים ומורים; כמו-כן זוהי הדרך הקצרה והמהירה לבית החולים ביאטה.

----------------------------------------

ביום שני ה-24.12.2012, הגיעו נציגי הממשלה לעירה הבדואית שגב שלום והרסו בית. הם המשיכו ועקרו 70 עצי זית בכפר הבדואי אל גריין (ליד חורה).


יום שבת, 29 בדצמבר 2012

בעד סרבנות - מכתב שפורסם ב"הארץ"

מכתב שפורסם ב"הארץ"
בעד סרבנות

    בעקבות סירובם של אנשי "יש גבול" לשרת במלחמת לבנון הראשונה, פרץ ויכוח ציבורי בעניין הסירוב. הויכוח חצה את השמאל העקבי, בין תומכים למתנגדים.

   אחד הארגומנטים החשובים נגד הסרבנים היה, שהם נותנים לגיטימציה לסרבנות עתידית של אנשי ימין.
   עכשיו, שוב פרץ הויכוח. איש הימין, מנהיג מפלגת הבית היהודי, התבטא בצורה שיכולה להתפרש כתמיכה בסירוב של אנשי ימין, המשרתים בצה"ל, לפנות ישובים.

   כפי שחשבתי אז, אני חושב גם היום, שאנשי "יש גבול" עשו שירות מאוד חשוב למדינה. הם קבעו את גבול הלגיטימיות של צעדים שמותר לנקוט כאשר צה"ל דורש מחייל לבצע דברים שכל כולו מתנגד להם. על החייל להניח את נשקו ולסרב לבצע.

   זכור לי שאחרי חתימת הסכמי אוסלו, הופיע מתנחל שאמר, "ממשלת ישראל צריכה להחליט מלחמה עם ערבים, או מלחמה עם יהודים". שנתיים לאחר מכן הבהיר יגאל עמיר את כוונת הדברים, כאשר רצח את ראש הממשלה רבין.

   צריך להבין, הברירה איננה בין הפגנות בכיכר רבין, לסירוב. הברירה היא בין סירוב, להרמת נשק נגד המדינה!

   כן, אני, איש השמאל הרדיקלי, מקווה שאם נגיע להסכמי שלום, זה ייגמר בסרבנות של חיילים ימניים ולא במלחמת אזרחים!   



עמוס גבירץ

יום שני, 24 בדצמבר 2012

אל תתפתו


אל תתפתו
מאת: עמוס גבירץ

   בבחירות האחרונות נראתה תופעה מעניינת: רבים מאנשי השמאל העקבי הצביעו לקדימה, מתוך אמונה שמנהיגתה דאז, ציפי לבני תקדם אותנו להפסקת הכיבוש, ולחתימת הסכמי שלום עם שכנינו הערבים. עיון ברשימת המועמדים של קדימה לכנסת גילה שהופיעו בה כמה ניצים מובהקים, כולל מי שהיה ראש מועצת יש"ע. מעקב אחר ההצבעות של חברי קדימה בכנסת האחרונה הראה שאף אחד מהם לא שינה את השקפתו הפוליטית.

   כיום, שוב אותה ציפי לבני מופיעה ברשימה חדשה, "התנועה". שוב נכללות כמה יונים מובהקות ברשימתה, אבל גם כמה ניצים מובהקים. ושוב כמה אנשי שמאל עקביים מתפתים לתמוך בלבני.

   לאחרונה חווינו שוב מלחמה נגד עזה. מסתבר שהמלחמה החלה בחיסולו של ג'עברי, ראש הכוח הצבאי של החמאס. הוא חוסל בזמן שהיה בשלב מתקדם במגעים להפסקת אש ארוכת-טווח עם ישראל. במילים אחרות, הנה מנהיג צבאי של החמאס בוחר בקו פרגמאטי כלפי ישראל, ואילו מנהיגי ישראל מעדיפים לחסל את המגמה הזאת בחמאס, ולסבך אותנו בעוד מלחמה מיותרת! למזלנו הרב לא היו הרבה קורבנות בצד הישראלי, ותומכי ישראל במערב עצרו את המלחמה עוד לפני שאזרחי ישראל החלו לשאול מדוע מסכנים אותם ללא צורך. וכך הנהגה מופקרת זוכה להמשיך בתפקידה וגם להיבחר פעם נוספת, מבלי שתתן דין וחשבון לעם על ההתייחסות המופקרת לביטחונו!

 והיכן היתה אשת השלום, ציפי לבני? היא תמכה במבצע בזמן אמת. וחמור מכך, גם לאחר שהתגלתה האמת על המלחמה המיותרת הזאת, לבני עדיין תומכת בה!

   ומה עמדתה של לבני לגבי משא ומתן לשלום? מאז הקמת מדינת ישראל, כל ראשי ממשלותיה היו מוכנים להיכנס למשא ומתן לשלום, אך רק בגין עשה שלום שכרוך בויתור - ויתור גדול על סיני – עם מצרים. כאשר זו שינתה אוריינטציה מסובייטית לאמריקאית. חלק ממחיר השינוי היה לחץ אמריקאי על ישראל לוותר על סיני  בגין בחר בהמשך הברית עם המעצמה הגדולה, ארה"ב, על חשבון אמונתו ב"ארץ ישראל השלמה". רבין עשה שלום עם ירדן שלא הצריך שום ויתור על שטחים.

   משאים ומתנים אחרים הסתברו כתרמית. אחד השיעורים החשובים שקיבלנו מתהליך השלום של אוסלו ומהמשא ומתן שניהל אולמרט, הנו שיש הבדל בין תהליך שלום לעשיית שלום. בשבע שנות אוסלו גדל מספר המתנחלים בגדה המערבית, מ-110,000 ב-1993 למעל 200,000 בשנת 2000. באותן שנים ישראל הרסה כ-1000 בתי פלסטינים בשטחים הכבושים, הפקיעה כ-160,000 דונם בגדה המערבית, ובנוסף ביצעה שני גירושים גדולים של פלסטינים. 

ולגבי תהליך השלום של אולמרט: כאשר ביבי נאלץ להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, התרברב אולמרט, שהוא בנה ללא הפרעה, כולל עבודות תשתית באזור E-1, וזאת בזמן שניהל משא ומתן עם הפלסטינאים. אינני זוכר שציפי לבני התנגדה לזה. היא היתה חלק מהתרמית של אולמרט.

במילים אחרות אנחנו רואים תופעה,של ניצול "תהליך שלום" להעמקת הכיבוש בדרך ליצירת מציאות לא הפיכה, שתמנע כל אפשרות להגיע לשלום.

   המבחן לכל פוליטיקאי/ת ישראלי בדרך לשלום, איננו בהצהרות, אלא במעשים. רק למי שיפסיק את העדפת ההתנחלויות על אזורי הפריפריה בישראל, יחוקק חוק לעידוד חזרת המתנחלים לישראל, יפסיק את הבניה בהתנחלויות, ויפסיק את הפקעת האדמות, הריסת הבתים והגירושים, יתחיל באכיפת החוק על מתנחלים, ובעצירת זרימת כספים ממשלתיים למפעל ההתנחלויות וכו', רק לו אפשר יהיה להאמין שבאמת כוונתו לשלום. לצערי ציפי לבני ומפלגתה אינם עומדים בדרישות המינימליות האלה כדי לזכות בקולם של אנשי שמאל עקביים.


342 - התנכלות מתנחלים לחקלאים באל-חאדר + הריסת בתים בנגב

   ביום שישי ה-7.12.2012 גילה חקלאי מהעיירה הפלסטינית אל-חאדר (ליד בית לחם), שכ-200 עצי זית צעירים נכרתו מאדמתו, כנראה בידי מתנחלים מנווה-דניאל הסמוכה. זאת אינה הפעם הראשונה שמתנחלים מחבלים בשדות אל-חאדר.

   ביום ראשון ה-16.12.2012 עקר צה"ל 300 עצי זית בוגרים באדמות הכפר הפלסטיני נחלין (סמוך לאל-חאדר), בטענה שמדובר באדמות מדינה.

-----------------------------------------------------

   ביום רביעי ה-19.12.2012 באו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי והרסו בית בכפר הבדואי זרנוג ליד מושב נבטים בנגב. הם המשיכו והרסו בית גם באום-בטין ליד צומת שוקת.

יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

341 - החרמת כלי רכב בדרום הר חברון + הריסת אל-עראקיב

  ביום חמישי ה-13.12.2012 בשעה 7 בערב עצרו חיילים רכב פלסטיני בכפר מרכז (בדרום הר חברון, בשטח אש 918). היה זה רכב שהביא מזון לכפר. החיילים החרימו את הרכב על תכולתו ואילצו את בעל הרכב לנסוע אחריהם למחסום יתיר. לאחר שעות של שיחות טלפון למנהל האזרחי , שוחררו בעל הרכב ואחיו. הרכב נשאר בידי צה"ל במחסם יתיר. במהלך השיחות, טענו החיילים שהרכב איננו בידיהם, והציעו לפנות למשטרה. רק למחרת ב-9.30 בבוקר שוחרר הרכב על תכולתו.

  ביום שישי בשעות הצהריים יצאו פלסטינים לטיול ב-6 טרקטורונים ו-2 רכבים, באזור ג'ינבה שבדרום הר חברון. חיילים עיכבו אותם והזעיקו משטרה. החיילים עצרו את אחד מהמטיילים והמשטרה עצרה מטייל נוסף. המשטרה החרימה את אחד הטרקטורונים בטענה שהוא גנוב. אחרי שעתיים שוחררו העצורים והטרקטורון.

-------------------------------------------

ביום שלישי ה-11.12.2012 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי, והרסו שוב את הכפר הבדואי אל עראקיב.

יום שבת, 15 בדצמבר 2012

340 - תקיפת רועים בג'וואויס

   מתנחלים מהמאחז אביגיל, שבדרום הר חברון, מרבים לתקוף רועים פלסטינים מן הכפר ג'וואויס והסביבה, בזמן שאלה רועים את עדריהם בקרבת המאחז.

    ב-13.11.2012 תקף מתנחל רועה פלסטיני מג'וואויס. המשטרה הוזעקה. שוטרים שהגיעו למקום ביקשו מהרועה לבוא לתחנת המשטרה בקרית ארבע, כדי להגיש תלונה, ולהראות את צילומי הווידאו שהיו לו מהתקיפה. ביום ראשון ה-2.12.2012, כאשר הגיע לתחנת המשטרה בקרית ארבע, הואשם הרועה בתקיפת מתנחל. המשטרה ביקשה לעצרו. בהתערבות עורכי דין שוחרר לאחר שהפקיד ערבות.

יום שבת, 8 בדצמבר 2012

339 - התקפות מתנחלים בסינג'יל

    הכפר הפלסטיני סינג'יל סובל מהתקפות של מתנחלים הבאים מההתנחלויות ומהמאחזים השכנים – מעלה לבונה, עלי, שילה, אחיה, גבעת הרא"ה וגבעת אריאל.
    ביום חמישי ה-29.11.2012, ב-3:00 לפנות בוקר, הגיעו מתנחלים לסינג'יל, ופנצ'רו את גלגליהן של 26 מכוניות בכפר.

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

338 - תקרית בין מתנחלים ופלסטינים בעוריף

   בשבת ה-24.11.2012 , בסביבות 16.30, יידו מתנחלים מיצהר אבנים לעבר בית הספר של הכפר הפלסטיני השכן, עוריף. כתוצאה מכך נפגעה שמשה קדמית של בובקט (שייך לארגון סיוע צרפתי) שהיה במקום. תושבים מהכפר החלו להשליך אבנים על המתנחלים כדי לגרשם מהכפר. איש ביטחון מיצהר, שהצטרף למתנחלים, ירה רימוני גז מדמיע לכיוון הפלסטינים. לבסוף הופרדו הצדדים הנצים ע"י חיילים שהגיעו למקום.

רשימת הרוגים ופצועים בעזה, סתיו 2012

אני חורג ממנהגי ומביא את דבריו של פעיל שלום ישראלי:

כל הזמן מוכרים לנו את שקר ה"הבלגה". 4 שנים ישראל מבליגה, 12 שנים ישראל מבליגה. מספרים לנו שהפלסטינים יורים עלינו טילים, אבל שוכחים לספר על התקיפות שישראל מבצעת בעזה.

אז טרחתי ועברתי על נתוני האו"ם (לא נתונים של הפלסטינים), והנה רשימת ההרוגים והפצועים הפלסטיניים ברצועת עזה מתקיפות ישראל רק בחודשים ספטמבר-אוקטובר ובשבוע הראשון של נובמבר 2012.

שימו לב שלא ספרתי את כלל התקיפות של ישראל ברצועה, או את  מספר
הטילים והפגזים שירתה, אלא רק את אלה שהצליחו לפצוע או להרוג פלסטינים:

5-6.9.12. הצבא הישראלי הפגיז מכונית וקבוצת פלסטינים ממזרח למחנה הפליטים אל בורייג' שבמרכז רצועת עזה ומצפון מזרח לבית חנון, בהתאמה, הרג 6 חמושים לכאורה ופצע חמוש נוסף.

10.9. 6 פצועים, חמוש אחד ו-5 אזרחים, מהם שני ילדים, בהפגזת צה"ל.

19.9. חיה"א תוקף רכב משטרה שהיה בסיור שגרתי באזור רפיח. 2 שוטרים נהרגו, אחד נפצע.

24.9. חיילי צה"ל ירו ופצעו אישה בעת ששהתה על גג ביתה, הממוקם במרחק 1,200 מטרים מגדר הגבול במחנה הפליטים אל בוריג'.

28.9. חיילי צה"ל ירו והרגו פלסטיני ופצעו פלסטיני נוסף, בעת שהשניים דגו במימי חוף עזה בקרבת הגדר.

7.10. חיל האוויר הישראלי הפציץ שני חברי פלג חמוש פלסטיני שנסעו על אופנוע בתוך עיר רפיח, הרגו אחד מהם ופצעו את השני. 8 אזרחים, ביניהם 4 ילדים (אחד מהם תינוק בן ארבעה שבועות) נפצעו.

8.10. כוחות ישראליים ירו פגזי טנקים לעבר אזורים שונים בקרבת הגדר בג’והר א-דיכ, אל קררה, חזעא וחאן יונס. כתוצאה מירי זה נפצעו 4 אזרחים פלסטינים, 2 מהם ילדים.

12.10. תקיפה אווירית ישראלית פגעה ב-2 חמושים פלסטינים שרכבו על אופנוע ממזרח למחנה הפליטים ג’בליה, והרגה את שניהם. בתקיפה נפצע ילד בן שש.

12.10. תקיפה אווירית ישראלית נוספת מחוץ למחנה הפליטים אל בורייג’ פצעה ילד בן 12.

13.10. תקיפות אוויריות בשני מקומות ממזרח לחאן יונס ולדיר אל בלח, הרגו 3 חמושים ופצעו 3 נוספים.

22.10. במהלך חדירה ישראלית קרקעית לרצועת עזה, חיל האוויר הישראלי הרג חמוש פלסטיני אחד ופצע אדם נוסף. מעשי האיבה התפשטו לאזור אחר בבית חנון, שם נהרג חבר פלג חמוש ושניים אחרים נפצעו בתקיפה אווירית נוספת.

22.10. בשתי תקריות נוספות שהתרחשו באותו יום התמקד חיל האוויר הישראלי בקבוצת חמושים, שעל פי טענת ישראל ניסתה לירות טילים לעבר דרום ישראל, הרג 3 מהם ופצע 5 נוספים.

24.10. בירי מהאוויר ובהפגזות טנקים ישראלים נהרגו 2 חברי פלגים חמושים ונפצעו 3 אזרחים.

24.10. כוחות ישראליים ירו פגזי טנקים לעבר מחסום משטרה פלסטיני ליד מעבר ארז ופצעו שוטר.

28.10. חיל האוויר הישראלי תקף חברי פלגים חמושים פלסטינים שעל פי טענת ישראל ניסו לירות טיל לעבר ישראל; אחד החמושים נהרג ואחר נפצע.

4.11. כוחות ישראליים המוצבים במגדל תצפית לאורך הגדר ירו למוות פלסטיני בן 23 לוקה בשכלו, שהלך בתוך השטח שהגישה אליו מוגבלת במרחק כעשרה מטרים מן הגדר.

336 - הריסת בתים בחארס + הריסת בתים באל-עראקיב

   ביום רביעי ה-7.11.2012 הגיעו כוחות צה"ל לכפר הפלסטיני חארס שליד סלפית,  והרסו 2 בתים חדשים. הבתים ניבנו על אדמות פרטיות, ללא היתר, פשוט מכיוון שלא ניתן היה להשיג היתר בנייה.
   תושבים מהכפר ניסו למנוע את ההריסה. החיילים השליכו לעברם רימוני גז ורימוני הלם, וירו כדורי גומי. שלושים וחמישה תושבים טופלו כתוצאה משאיפת גז, ו-9 נוספים נפצעו. 

----------------------------------------------

   ביום שלישי ה-6.11.2012, הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בכוח משטרתי, הרסו חמישה מבנים אצל משפחת אל עוקבי המתגוררת כקילומטר, דרומית מערבית, מהכפר אל עראקיב של משפחת אל-טורי. הם עקרו כ-30 עצי זית במקום.

335 - הריסת בית ערביה בענתא

    בחצות הלילה שבין הימים רביעי לחמישי (31.10.2012 – 1.11.2012), הגיעו לכפר הפלסטיני ענתה (ליד ירושלים) נציגי המנהל האזרחי, מלווים בכוחות משמר הגבול. הם הרסו בפעם השישית את בית ערביה - בית ששימש כמרכז מפגשים לפעילי שלום.

334 - השחתת עצי זית בתוואני

   ביום שישי ה-26.10.2012 הגיעו פלסטינאים ופעילי זכויות אדם בינלאומיים למטע הזיתים של הכפר תוואני, בדרום הר חברון, וגילו שחמישה עצי זית הושחתו בנוסף לעצים שהושחתו בשבוע שעבר. למקום הוזעקה משטרה.
   ביום ראשון ה-28.10.2012 גילו שעוד שני עצים הושחתו במטע האמור.

יום שבת, 27 באוקטובר 2012

333 - השחתת עצים בתוואני + הריסת אל עראקיב

  ביום שישי ה-19.10.2012, ב-5:00 בבוקר, נצפו מתנחלים הבורחים ממטע הזיתים של הכפר הפלסטיני תוואני, שבדרום הר חברון, לכיוון חוות מעון. מוסקים מתוואני שהגיעו למטע, גילו 2 עצים שהושחתו. מתחילת השנה הושחתו יותר מ- 100 עצי זית במטע של תוואני.
      בשבת ה-20.10.2012, מנע צה"ל ממוסקים פלסטינים מסוסיא למסוק, ונאמר למוסקים שיוכלו למסוק ביום ראשון.

------------------------------------------------------

   ביום חמישי ה-18.10.2012 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי לכפר הבדואי אל-עראקיב שבנגב.  הם הרסו שוב את הכפר.

332 - גניבת זיתים בבורין

   ב-4.10.2012 הגיעו מתנחלים לחלקה של פלסטינים מן הכפר בורין, שבקרבת המאחז ברכה ב', ומסקו זיתים מעצי הפלסטינים..
   ב-10.10 הגיעו מתנחלים לחלקה של בורין הקרובה ליצהר וגם שם מסקו זיתים. החקלאים הפלסטינים גילו את הגנבים ודיווחו למנהלת התיאום והקישור (מת"ק) הפלסטיני. זה הזעיק את צה"ל, וחיילים שהגיעו למקום סילקו את הגנבים.


יום שני, 8 באוקטובר 2012

331 - ירי על דייגים בעזה

   ביום שישי ה-28.9.2012, ירו חיילי צה"ל על דייגים מסלאטין, שליד בית להייה ברצועת עזה.  הדייגים עסקו במלאכתם בקרבת החוף הגובל עם ישראל. שני הדייגים נפצעו. למחרת מת מפצעיו אחד הדייגים, איברהים סלאח אבו ריש.

יום שני, 1 באוקטובר 2012

330 - הלאמת אדמות בעמק הירדן + הריסת בתים בנגב

   כ-8% מאדמות עמק הירדן שבגדה המערבית מוכרזים כשמורות טבע. רובן אדמות פרטיות של פלסטינים. לדוגמה, אדמות המרעה המוחכרות ע"י תושבי הכפר הבדואי אל-מלאח (בצפון עמק הירדן שבגדה המערבית) הן אדמות פרטיות של אנשים מן הכפר טובאס (.צפונית-מזרחית לשכם). אדמות אלה הוכרזו כשמורת טבע. ביום ראשון ה-23.9.2012,  החרימו אנשי שמורת הטבע וחיילי צה"ל 16 פרות מאל-מלאח, מכיוון שרעו ב"שמורה".

------------------------------------------------------------

  ביום חמישי ה- 27.9.2012 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרה, והרסו בתים בכפרים בדואים בנגב. בזרנוג שליד נבטים, הרסו סככת כבשים, ובביר הדג' שליד רביבים הרסו בית. בדרכם החוצה מן הכפר, פרץ עימות בין הצדדים: נהג השופל, ושוטר שהיה עמו העליבו תושבים, שממילא היו נסערים. השוטרים השתמשו בגז מדמיע וכדורי גומי וספוג נגד התושבים ופצעו מספר תושבים.

יום רביעי, 26 בספטמבר 2012

מי סרבן שלום?

נכתב בעקבות טענתו של בני מוריס שהפלסטינים סרבני שלום.

מי סרבן שלום
מאת: עמוס גבירץ

   פרופ' בני מוריס, וכותבים נוספים מתווכחים על הצהרות של מדינאים,  ועל הכוונות שמאחוריהן. מעבר להצהרות, הם מזכירים גם מעשים – מפעל ההתנחלות –אך זאת באופן חלקי ומשני, צריך לנתח את המעשים ניתוח מעמיק, שיכלול גם את הכוונות מאחוריהם.
   אחד הוויכוחים בין המרכז-שמאל בציונות לבין הרויזיוניסטים היה בדבר הצהרות הכוונות של הציונות שהרוויזיוניסטים הרבו להשמיע. המרכז-שמאל טען שהכרזות אלה רק מקוממות את הערבים כנגד המפעל הציוני. הם טענו שצריך לבנות את המדינה שבדרך מבלי להכריז הכרזות. הסיסמה היתה: "עוד דונם ועוד עז".
   אני מניח שלא נעלם מעיניו של פרופ' בני מוריס כי ישראל לא ראתה בגבולות הפסקת האש מ-1949 את גבולות הקבע שלה. לאחר מלחמת 67 הועלמו הגבולות ממפותיה. נוצר מצב מגוחך, בו כל המדינות המכירות בישראל מכירות בה לפי גבולות 49 בו-בזמן שישראל עצמה אינה מכירה בהם. בעצם ישראל שייכת לאותן מדינות שאינן מכירות בישראל! התעלמות זו מגבולות 49 אינה תמימה ואינה מקרית. היא מבטאת את העובדה שהזרם המרכזי בציונות מעולם לא השלים עם חלוקת הארץ. יוצא דופן היה הויתור על סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים. הוא התרחש רק כאשר עלה איום על היחסים המיוחדים עם ארה"ב, לאחר שבקונטקסט של המלחמה הקרה, מצרים שינתה אוריינטציה מסובייטית לאמריקאית. חלק מהמחיר היה שישראל נדרשה לוותר על סיני.
   המצרים כמו הפלסטינים, מתנגדים לציונות, ואינם רוצים בקיומה של ישראל. אבל הם השלימו עם  קיום ישראל משום שהכרה זו שירתה  ומשרתת את האינטרס שלהם.
   אחרי מלחמת 67 פרץ ויכוח גדול בחברה הישראלית בדבר גורלם של השטחים הכבושים. ממשלת העבודה החלה בהקמת התנחלויות (לפי תוכנית אלון), תוך שימוש בתירוץ ביטחוני. רק ממשלת הליכוד החלה בהצהרות כוונות, כמו לפני קום המדינה, והחלה בהקמה מתוכננת של התנחלויות גם באזורים מיושבים. היא גם הפכה את ההתנחלויות לאזורי העדפה גבוהים מאזורי הפריפריה שבתוך ישראל. והנה גם ממשלות רבין, ברק ואולמרט, שכולן – ברמה ההצהרתית - ניסו ללכת בדרך השלום, לא הפסיקו את העדפת ההתנחלויות. רבין אף תרפד ניסיון חקיקה לעידוד חזרת המתנחלים לישראל.
   יתר על-כן, בזמן תהליך "השלום" של אוסלו גדלה אוכלוסיית המתנחלים בגדה, ללא מזרח ירושלים, מ-110,000 מתנחלים ב-1993 ליותר מ-200,000 ב-2000, כאשר פרצה האינתיפאדה. באותן 7 שנים הרסה ישראל כ-1000 בתי פלסטינים בשטחים הכבושים, ביצעה שני גירושי אוכלוסייה, ולפי אחת ההערכות הפקיעה כ-160,000 דונם אדמות בגדה המערבית. במילים אחרות, כאשר רובנו האמנו  שהולכים לשלום, בעצם ניצלה ישראל את המצב להעמקת הכיבוש, בדרך ליצירת מצב בלתי הפיך.
   כאשר כפו על נתניהו את הקפאת ההתנחלויות, התפאר אולמרט בכך שהוא לא הפסיק ולא נדרש להפסיק את הבנייה בהתנחלויות. הוא גם התפאר בכך שביצע עבודות תשתית באזור E-1, אשר בו ארה"ב מתנגדת לבנייה ישראלית. הוא הרי נשמע לנשיא בוש, ערך שיחות עם אבו מאזן, וקיים שיחות עם הסורים בתיווך טורקי. המעניין הוא שהמתנחלים לא יצאו לשום מחאה נגדו. הם ידעו טוב מאוד שזה לא רציני ואין שום סכנה למפעלם. אבו-מאזן הבין את המשחק הישראלי, לפיו תמיד הישראלים מוכנים לשיחות שלום, אך בחסותן הם ממשיכים ליצור עובדות בלתי הפיכות בשטח. אבו-מאזן לא מוכן להשתתף בתרגילי ההונאה האלה. שיחות שלום יתקיימו רק כאשר מתכוונים אליהן באמת!
   אני ממליץ לפרופ' מוריס לצאת לשטח ולראות את הניגוד הנורא בין ההצהרות למעשה בשטח. הוא יראה שהסכם אוסלו יצר את מפת הסיפוחים העתידיים של ישראל. הוא יראה את המאמצים לגירוש  האוכלוסייה הפלסטינית באזורי C בצורת הריסת בתים, השתלטות על אדמות בדרכים שונות (שטחי אש, אדמות מדינה, הפקעות, שמורות טבע, אתרים ארכיאולוגיים, גירוש פלסטינים מאדמותיהם באלימות מתנחלים וכו'), וכשאלה אינם מספיקים הוא יראה גירושים ממש! הוא יראה את הקמת ההתנחלויות והרחבתן המתמדת, על חשבון השכנים. הוא יראה את גזל המים (כ-80% ממימי הגדה). הוא יראה את הבנטוסטנים הפלסטינים באזורי A ו-B, שמשחררים את ישראל מהאחריות לאוכלוסייה הכבושה, תוך שלילת שליטתם של הפלסטינים על המים ומרשם האוכלוסין (מעניין למה).   
   בהופעה בתל אביב נשאל סופיאן אבו זיידה, ממנהיגי הפת"ח, מה ההבדל בין פתח לחמאס? תשובתו: "40 שנה לקח לנו בפת"ח להבין שאיננו יכולים לסלק אתכם מכאן, ולכן אין ברירה, צריך להתפשר. אין לנו, הפלסטינים, זמן ל-40 שנה נוספות עד שהחמאס יגיע לאותה תובנה".
   רובנו מתקשים בהבחנה בין שלום לפיוס. אני חושש שאין סיכוי בזמן הקרוב לפיוס בין ישראל לערבים. אף ערבי לא יכול להבין ולהסכים עם כך שהערבים צריכים לשלם על פשעי העולם הנוצרי-אירופאי כלפי היהודים. אני מאמין שכן אפשר להגיע לשלום המבוסס על אינטרסים. כמי שהגשימו את זכות השיבה אחרי קרוב ל-2000 שנה, עלינו להבין את הדרישה הפלסטינית לזכות דומה. זה לא אומר שדרישה זו  תתורגם לחזרת כל הפליטים. אפשר גם לפצות ולהחזיר מספר סמלי של פליטים.
   צריך לזכור שמאז 2002 קוראת הליגה הערבית לישראל לעשות שלום עם כל העולם הערבי ובלבד שנחדל מהכיבוש. ישראל מתעלמת. הכיבוש והגדלת הטריטוריה חשובים יותר מהביטחון הקיומי שלנו. כל זה בזמן שהאיום הגדול ביותר היום על הקיום היהודי הוא בישראל ומכאן הוא מקרין על מקומות נוספים בעולם. באף מקום אחר בעולם לא נעשים מאמצים כה גדולים לפגוע בנו ואף להשמידנו, בגלל היותנו יהודים, כמו כאן. והיכן ממשלת ישראל בעניין?!

329 - התנכלות לרועים בגעוואוויס + הריסת בתים בנגב

  בשבת ה-22.9.2012 גירשו מתנחלים רעולי פנים ממצפה יאיר רועים פלסטינים שרעו את צאנם כ-200 מהמאחז. הם רדפו אחריהם עד הכפר געוואוויס. חיילים ושוטרי מג"ב שהיו במקום לא מנעו את התקיפה ולא עצרו אף אחד מהתוקפים.
   רעולי פנים מחוות מעון תקפו ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים כאשר עברו כמה מאות מטרים מהחוה. המשטרה עצרה את אחד התוקפים.

----------------------------------------------

ביום חמישי ה-20.9.2012 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי והרסו בתי בדואים בנגב. בואדי עריכה, שליד מצפה רמון, הרסו 3 יחידות דיור. בעבדה, שליד עתיקות עובדת, הרסו בית אחד. בביר הדג', שליד רביבים, הרסו בית נוסף.


יום שלישי, 18 בספטמבר 2012

328 - התנכלות הצבא לתושבים בדרום הר חברון + הריסת אל עראקיב

   צה"ל ממשיך בתקיפת פלסטינים חסרי מגן בדרום הר חברון.
   ביום חמישי ה-13.9.2012 פשטו חיילי צה"ל על הכפר תבאן, ואיימו שיעצרו תושבים ויחרימו את רכביהם.
   בשבת  ה-15.9.12 צה"ל הכריז על שטח גדול בסביבת הכפר קוואוויס ואום אל-אראייס כשטח צבאי סגור, ומנעו מרועים פלסטינים לרעות את עדריהם. פלסטיני ושלושה פעילי זכויות אדם ישראלים נעצרו.
   ביום ראשון ה-16.9.12 תקפו חיילי צה"ל פלסטיני, שנסע ברכבו ליד הכפר מנ'אז  הוא נפצע והועבר לבית חולים. לרכב נגרם נזק כבד.
   ביום ראשון חסם צה"ל את הכניסות לכפר הפלסטיני פחית. בין היתר, מנע את יכולת המורים להגיע לבית הספר במקום.

-----------------------------------------------

   ביום רביעי ה-12.9.2012שוב  הרסו נציגי הממשלה, מלווים בכוח משטרתי, את הכפר הבדואי אל עראקיב שבנגב.




הלאמת אדמות בבקעת הירדן ע"י הצבא + הריסת בתים בנגב

   כל מקום בו חיים בדואים בבקעת הירדן שבגדה המערבית, הוכרז ע"י ישראל כשטח אש.                                                      
   ביום שלישי ה-4.9.2012 החרים צה"ל 4 מיכליות מים מחקלאים בדואים בחומסה, צפונית מערבית לג'יפטליק שבבקעת הירדן. הטענה היא שהם נמצאים בשטח צבאי סגור.

------------------------------------------------------

   מסתבר שנפלה טעות במידע אשר הובא בשבוע שעבר.  לפי דיווח באתר של מנהל מקרקעי ישראל המנהל הרס 26 בתי בדואים בנגב. עוד חמישה בתים נהרסו בידי בעליהם, מפחד הקנס והעונש שיוטלו עליהם.

יום שבת, 8 בספטמבר 2012

326 - הריסת בתים בנגב

   ביום רביעי ה-29.8.2012 הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בכוח משטרה, לכפרים בדואים בנגב, והרסו בתים. שני בתים נהרסו בביר הדג' ליד רביבים, 2 בתים באבו קרינת מערבית לכביש באר-שבע דימונה, בית אחד בחירבת אל-בטל דרומית לרהט, בית באבו-סיאח ליד ערד, בית ברחמה ליד ירוחם, ובית ליד רמת חובב. קרוב לארבעים נפשות נותרו ללא קורת גג.

325 - החרמת כלי רכב בדרום הר חברון

   בלילה שבין יום חמישי ה- 16.8.2012 לשישי  שלמחרתו, החרים צה"ל טרקטור ליד הכפר הפלסטיני ג'ינבה, שבדרום הר חברון, בטענה שנסע בשטח אש ונכנס לישראל. הנהג נעצר. חיילי צה"ל פוצצו צמיגים, וחיבלו במערכת החשמל של טרקטור נוסף שחנה בג'ינבה.
   ביום רביעי ה- 22.8.12 החרים הצבא טנדר בדרך סמוך לג'ינבה, בטענה שנסע בשטח אש.

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

ישראל מול החוק הבינלאומי

מאת: עמוס גבירץ

   לאחר שמונה שנים של תקיפות בלתי פוסקות על ישובים אזרחיים, יצא צה"ל לתקיפה בעזה כדי להפסיק את ההתקפות. עתה באה ועדת גולדסטון ופוגעת בזכות ההגנה העצמית של ישראל, כאשר היא טוענת שצה"ל ביצע פשעי מלחמה בעזה.  תגובות אלו מזכירות את הכעס בעקבות חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג ב-2004, שפסק כי בניית גדר ההפרדה על שטחים כבושים נוגדת את החוק הבינלאומי. גם אז עלתה הטענה שבית הדין האמור מתנגד לחובתה של המדינה להגן על אזרחיה מפני הטרוריסטים שבאו לפגוע באזרחי המדינה.
    המעניין הוא שבשני המקרים סירבה ממשלת ישראל להציג את טיעוניה. קודם סירבה לעשות זאת בפני בית הדין בהאג, שהתבקש ע"י העצרת הכללית של האו"ם לתת חוות דעת מייעצת לגבי בניית הגדר בשטחים כבושים; ולאחרונה  בפני ועדת החקירה של גולדסטון, שהאו"ם מינה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה".
   אינני משפטן, אבל מתמיהה אותי העובדה שישראל סירבה להופיע בפני בית הדין הבינלאומי בהאג ולהעלות את טענותיה. זה לא מנע מבית הדין לתת את חוות הדעת המייעצת שלו, שקבעה כי ישראל מפרה את החוק הבינלאומי כאשר היא בונה את הגדר על אדמה כבושה ולא בטריטוריה שלה או על קוו הגבול. וגם בפני ועדת גולדסטון סירבה ממשלת ישראל להופיע ולהוכיח את צדקתה. עכשיו טוענים שהמסקנות הן חד צדדיות ולא התחשבו בטענות הישראליות – שכזכור סירבו להעלותן בפני הוועדה, כמו בפני בית המשפט.
   כאשר העמידו את מרואן ברגותי למשפט בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהאשמה שהוא אחראי למעשי רצח של ישראלים, סירב ברגותי להגן על עצמו בפני בית המשפט הישראלי, בטענה שצד אחד בסכסוך מביא את שופטיו שישפטו את הצד השני. רק לבית דין שאינו שייך לאחד הצדדים, טען ברגותי,  יש סיכוי לשפוט משפט צדק. זה לא מנע מהתביעה לדרוש את קיום המשפט, ולא מנע מבית המשפט לפסוק את העונש החמור ביותר שניתן לפסוק. הן בית המשפט בהאג והן ועדת גולדסטון – שניהם גופים נייטרלים - פעלו כמו בית המשפט והתביעה הישראליים, והוציאו את דברם גם כאשר ישראל סירבה להופיע בפניהם. כנראה שאפילו היועצים המשפטיים של הממשלה הבינו בשני המקרים, שחוות הדעת המשפטיות שלהם לא תעמודנה בפני בית משפט או וועדה נייטרלים, ובטח לא של הצד השני לסכסוך.
   בית המשפט העליון של ישראל בחר להתעלם מהחוק הבינלאומי ופסק בניגוד לחוות הדעת המייעצת של בית הדין בהאג. הוא אפשר להמשיך ולבנות את מכשול ההפרדה על שטחים כבושים. להבנתי, אין בעולם סמכות גבוהה מזו של בית הדין בהאג לפירוש החוק הבינלאומי! האם בית המשפט העביר עצמו ממוסד נייטרלי האמור לפסוק לפי החוק, למוסד המייצג צד בוויכוח, גם לאחר שזה הוכרע?!
   ואני שאינני משפטן חושש כי בעזרת עקרון המידתיות ומספר ניצחונות קטנים לארגוני זכויות האדם, הצליח בית המשפט העליון להקהות את הביקורת על התעלמותו מחוות הדעת האמורה
   גם בית הדין בהאג וגם ועדת גולדסטון לא יצאו נגד זכות ההגנה העצמית של ישראל. בשני המקרים המסר היה מאוד ברור: גם אם מלחמתך צודקת, עדיין חלים עליך דיני המלחמה. גם אם הפלסטינים מאמינים שמאבקם צודק, עדיין תקיפת אזרחים היא פשע מלחמה. וכך לגבי ישראל: גם אם חובתה של ישראל להגן על אזרחיה, עדיין החוק הבינלאומי מחייב אותה.
   חיילים עוסקים בפעילות הנוראה מכל פעילויות האדם: הרג. לכן חלים עליהם כללי אתיקה מאוד מחמירים, הקובעים שחייל הנלחם בלוחם כמוהו, פועל במסגרת האתיקה של המלחמה. כאשר הוא נלחם באזרחים חסרי מגן, הוא הופך מחייל לרוצח!
   "אבל הם מסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית". נכון זה נורא. אבל מי שמעלה את הטיעון הזה, צריך לבוא בידיים נקיות. מה עושים בסיסי צה"ל בלב הערים המרכזיות של ישראל?! אנא הוציאו אותם מלב הערים ושצה"ל יפסיק להסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית. ואיך יכולים הפלסטינים להקים בסיסים מחוץ לערים?! הרי חיל האוויר מייד ישמידם.
   ממשלת ישראל צריכה להחליט, אם היא מתכוונת לציית לחוק הבינלאומי, או שתדרדר אותנו למעמד של מדינה "מצורעת".  

(נכתב בנובמבר 2009)

יום שני, 20 באוגוסט 2012

324 - התנכלות מתנחלים בדרום הר חברון + הריסת אל עראקיב

ב-10.8.2012 פיזר מתנחל מאזור הכפר סוסיה שבדרום הר חברון גזם של הרדוף הנחלים בקרבת אזור המגורים בסוסיה הפלסטינית. הרדוף הנחלים הנו צמח לא מוכר באזור. 10 כבשים שאכלו את הגזם הורעלו ומתו.
   ב-16.8.2012 גילו מתנדבים בינלאומיים כי 30 עצי זית (בני 20 שנה) הושחתו קשות. העצים נמצאים ליד הכפר הפלסטיני תוואני שבדרום הר חברון.מטע שבוצעו בו בעבר מספר פעולות השחתה ע"י  מתנחלים. גשש צבאי קבע שעקבות המחבלים מובילות לחוות מעון.

------------------------------------------------

   ביום חמישי ה-16.8.2012 שוב נהרס הכפר הבדואי אל עראקיב ע"י נציגי המדינה מלווים בכוח משטרה. ילדה וילד שהעזו למחות על ההריסה הוכו בידי שוטר. זאת השנה השנייה בה ההריסה מתבצעת בזמן צום הרמדאן.




יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

והעולם שותק

מאת: עמוס גבירץ

   הצפיה בסרט "בילעין", מוצאי שבת, 11.8.2012 (ערוץ 8, 22:00) הייתה קשה. רואים איך חיילי צה"ל עוסקים בשוד קרקעות! הדברים מגיעים עד לרצח מפגינים לא אלימים, שאינם מסכנים את החיילים!
   כמובן, אין שום סיכוי שהמשטרה תגן על התושבים מפני שודדי אדמותיהם. וכמובן שהצבא לא יגן על התושבים מפני שודדי אדמותיהם. שוטרי וחיילי הכיבוש הם שמבצעים את מעשי השוד האלה. וכמובן אף אחד לא יעמיד לדין אותם או את שולחיהם על ביצוע מעשי השוד האלה! וזו המשמעות המיוחדת של הכיבוש הישראלי בגדה המערבית: בהבדל מכיבוש דרום לבנון, שם לא היו לישראל שאיפות טריטוריאליות, בגדה המערבית שולחים את צה"ל לשדוד קרקעות. יש לדעת שהיום יותר מ-50% מאדמות הגדה המערבית נמצאים בידיים ישראליות! אף אחד לא ויתר על אדמתו מרצון. הכל נלקח בכוח ורמייה.
   איזו שטיפת מוח צריך לעבור צעיר ישראלי, שאמרו לו שהוא הולך לצבא כדי לשמור על ביטחון המדינה ואזרחיה, וכאשר שולחים אותו לעסוק בשוד הוא אינו רואה ואינו מבין זאת. איזו שטיפת מוח עברו אזרחי ישראל שאינם רואים ואינם מבינים זאת. הרי אילו העז מישהו לעשות לנו את מה שמעולל צה"ל לפלסטינים, היינו מרימים שמים וארץ במחאה על הפשעים האנטישמיים המבוצעים נגדנו! והרי מדובר בבני אדם שכל פשעם הוא שאינם יהודים, ושהם חיים באזורים שישראל חומדת לעצמה.
   והנה יש מעט ישראלים ואזרחים של מדינות זרות היוצאים להגנת הנשדדים. כמובן גם הם אינם מרימים נשק נגד השודדים, ובכל-זאת הם מותקפים על ידי השודדים כמו המוחים הפלסטינים. ושוב חיילי צה"ל, האמורים להגן על ביטחונם של הישראלים, לא מרגישים בסתירה הנוראית כאשר הם תוקפים ישראלים, עליהם הם אמורים להגן. איזו שטיפת מוח צריך לעבור החייל הישראלי העושה זאת?!
   וקשה לראות איך העולם שותק. אזרחי ארה"ב וארצות אירופה שבאו להגנת הפלסטינים, כבר נפגעו בבילעין ובמקומות אחרים. אזרחים מארה"ב ובריטניה נרצחו בשטחים, ובכל זאת מדינות אלו מסרבות לבוא חשבון עם ישראל.
כל מה שנשאר לתושבים הפלסטינים מבילעין ומקומות נוספים בשטחים,  הסובלים מהתעללות צה"ל, הוא לסמוך על ישראלים ואזרחי מדינות חוץ, שמצפונם מציק להם נוכח הזוועות האלה, ותוך סיכון חייהם הם יוצאים להגנה לא-אלימה על קורבנות הכיבוש הישראלי.  


323 - החרמת בקר בחירבת סמרה


   ביום שלישי ה-7.8.2012 יצאו שני רועים פלסטינים מחירבת סמרה, למרעה עם עדר הפרות שלהם, מזרחית להתנחלות משכיות שבבקעת הירדן. אנשי המנהל האזרחי הגיעו למקום, עצרו את הרועים והחרימו את שמונים הפרות. רק למחרת נודע שעילת המעצר וההחרמה היתה הימצאותן של הפרות ליד הכביש.

יום ראשון, 12 באוגוסט 2012

הסכנה הדמוגרפית

מאת: עמוס גבירץ

   המבוגרים שבינינו זוכרים בוודאי את הויכוח שפרץ בחברה הישראלית לאחר מלחמת 1967 בדבר השטחים הכבושים. אחד הנושאים המרכזיים בויכוח בין נצים ליונים, היה הנושא הדמוגראפי. היונים הזהירו שאם ישראל תספח את השטחים הכבושים, ישתנה המאזן הדמוגראפי ותוך מספר שנים יהיה רוב ערבי במדינה, דבר שיחסל את המדינה היהודית. ה"נצים" התקשו להשיב על הטענה. רק הימין הקיצוני העז לדבר בגלוי על טרנספר. זיכרונות האידיאולוגיה הנאצית בגרמניה, שבהתחלה דיברו על טרנספר של היהודים מאירופה, הוציאו את ה"טרנספריסטים" אל מחוץ ללגיטימיות הציבורית. זה הגיע לכך שתנועתו של הרב כהנה שדגלה בטרנספר, הוצאה אל מחוץ לחוק.
   אחת הסיסמאות שנהגנו להשמיע בהפגנות נגד הכיבוש היתה: "הכיבוש משחית". ואכן הכיבוש השחית! היום מכהן בכנסת חבר מובהק מתנועתו של כהנה ומשפיע רבות על החלטותיה. מה שיותר חמור הוא שכמדיניות, מתנהל טרנספר שקט בשטחי  Cשבגדה המערבית.
   מסתבר שנמצא פתרון לבעיה הדמוגרפית. הסכמי אוסלו, אשר נראו בזמנו כפריצת דרך בין הישראלים והפלסטינים, הביאו לחלוקת הגדה המערבית לאזורים A, B, ו-C. אזורי A ו-B, נמצאים בשליטה פלסטינית מוגבלת, ובאזורי B נשארה שליטה ביטחונית ישראלית   אלה כוללים כ-40% משטחי הגדה המערבית. אזורי  C, אשר נמצאים בשליטה ישראלית מלאה, כוללים כ-60% משטחי הגדה המערבית. אנו עדים למאמץ ישראלי מתמיד לגירוש כמה שיותר פלסטינים משטחים אלה. חלק משבט הג'הלין גורש ב-1997 כדי לפנות שטח להרחבת ההתנחלות מעלה אדומים. בדרום הר חברון התבצעו גירושים גדולים ב-1999 וב-2001. בבקעת הירדן מתבצעים גירושים קטנים של בדואים באופן שוטף. עכשיו מתכוונת המדינה לגרש שוב שמונה כפרים בדרום הר חברון. מלבד גירושים גלויים מתבצעת מדיניות של גירוש גם באמצעות הריסת בתים, הפקעת אדמות, הכרזת אזורים כשטחי אש, הכרזת שטחי שמורת טבע, יצירת אתרים ארכיאולוגיים, מניעת מקורות מים, הריסת מאגרי מים, מתן יד חופשית למתנחלים המגרשים חקלאים פלסטינים מאדמותיהם ומשתלטים עליהן, הגבלת הגישה לאדמות חקלאיות, הכרזת אדמות פלסטיניות כאדמות מדינה, ובניית גדר ההפרדה. כל אלה הן רק דוגמאות לשיטות לשלילת  יכולת הקיום של האוכלוסייה הפלסטינית, ובסופו של דבר גורמות לרבים לעזוב את בתיהם ואדמותיהם – טרנספר מרצון!
  הצד השני של המטבע  הוא ההתיישבות היהודית בשטחים שנגזלו. פעם הקימו חיל מיוחד בצה"ל למטרה זאת: הנח"ל – נוער חלוצי לוחם. הנח"ל פעל בהתחלה בתוך ישראל בהקמת היאחזויות נח"ל באדמות שנגזלו בטענה ביטחונית, וכאשר נרגעו הרוחות היו מאזרחים אותן. אחר-כך השתמשו בנח"ל ליישב אדמות כאלה בשטחים הכבושים. היום משתמשים במאחזים לא מורשים. אלה מוקמים על ידי מתנחלים קיצוניים, המשתלטים על שטחים בניגוד לחוק ומקימים את מאחזיהם. וראה זה פלא, הם מקבלים מים, חשמל, פריצת דרכים ושמירה של צה"ל. לפי הדו"ח של טליה ששון מ-2005 הם גם מקבלים מימון ממשלתי. אז לנו ולגויים אומרים שאלה מפירי חוק, שדינם להיות מסולקים מהמקום. כאשר העניין נשכח הם מקבלים סטאטוס של התנחלות "חוקית".
   והנה הפיתרון: כאשר העולם יסיר את התעניינותו מאתנו, תספח ישראל את אזורי C  לתחומה תוך השארת הבנטוסתאנים הפלסטינים לגורלם. כמו שעשו בעזה וכמו שכבר היום עשו באזורי  Aו-B. ועד אז תימשך מדיניות הטרנספר הזוחל מאזוריC . אתם הרי יודעים: הסכנה הדמוגרפית...


יום שני, 30 ביולי 2012

322 - הריסת מבנים חקלאיים בפרש אל-הווה

   ביום רביעי ה-18.7.2012 הגיעו כוחות צה"ל לכפר פרש אל-הווה (צפונית לחברון), והרסו 4 מבנים חקלאיים ו-3 בורות מים המשמשים לאגירת מי גשמים.

יום שבת, 28 ביולי 2012

321 - ידוי אבנים באום אל-חייר + הריסת אל עראקיב

   ב-10.7.2012 יידו שני צעירים מההתנחלות כרמל אבנים על זקנה מאום אל-חייר ופגעו בה. היא נלקחה לטיפול וחזרה הביתה.

-------------------------------------------------------

   ביום רביעי ה-18.7.2012 באו נציגי המדינה מלווים בכוח משטרתי לכפר הבדואי אל-עראקיב והרסוהו פעם נוספת.

יום שלישי, 17 ביולי 2012

320 - תקיפת חקלאים ביאנון

   עונג שבת של מתנחלים...
   מאז אירועים שהיו באפריל, אסר צה"ל על חקלאים פלסטינים מן הכפרים יאנון ועקרבה להגיע לשדותיהם הנמצאים בקרבת מאחזי ההתנחלות איתמר. לאחר התערבות ה"רבנים לזכויות אדם" ו"לוחמים לשלום" איפשר צה"ל לחקלאים לקצור את החיטה במשך שבוע. שלושת הימים הראשונים עברו בשלום. בשבת ה-7.7.2012, הגיעו מתנחלים והחלו לתקוף את החקלאים הפלסטינים ואת עדר הכבשים שהיה בקרבת מקום. במקום להגן על הנתקפים ולעצור את המתנחלים, החלו חיילי צה"ל לתקוף את החקלאים. הם כפתו את אחד מהם, ואפשרו לתוקפים להכותו, עד שאיבד את הכרתו. בנוסף, שרפו המתנחלים מספר עצי זית. חמישה חקלאים נפצעו וכן מספר כבשים.
   ביום שני שבו החקלאים לקצור את שארית יבולם. הפעם ללא הפרעה.


יום שני, 9 ביולי 2012

319 - גניבת מים בדיר אל-חטב + הריסת בתים ומסגד בנגב

   לתושבי הכפר הפלסטיני דיר אל-חטב יש מעין, עין אל-כבירה, הנמצא כמה מאות מטר מהכפר. במשך שנים מתנחלים מאלון מורה מחבלים בצינור שמעביר את מימיו לכפר, ובונים במקום בריכה לשימושם. כמה פעמים הרס צה"ל את בריכת המתנחלים, ובכל פעם הם בנו בריכה גדולה יותר. בנוסף מטילים המתנחלים את חתיתם על הפלסטינים ומונעים מהם מלהתקרב למעיין.
    ביום שני ה-2.7.2012  באו 7 מתושבי הכפר עם עורך-דינם למעיין. מתנחל שצילם אותם הפחידם, וגרם להם לברוח מהמקום. במהלך הבריחה לכפר עצר אותם סיור של צה"ל. לאחר כשעה הגיע למקום שוטר שהורה לשחררם.

----------------------------------------------------------

ביום רביעי ה-4.7.2012 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בכוחות משטרה לישובים בדואים בנגב והרסו  שני בתים ומסגד בוואדי אריכא (צפונית למצפה רמון), בית בשגב שלום ובית באום בתין (ליד צומת שוקת)

יום חמישי, 5 ביולי 2012

אימוני צבא בכפר אל-עקבה + הריסת אל עראקיב

   ב-18.7.1999, במסגרת דיון בבג"צ בעניין הכפר הפלסטיני אל-עקבה (ליד תייסיר, בצפון מזרח הגדה), קיבל צה"ל את עמדת התובעים, תושבי הכפר, והודיע שמעתה ואילך יאסור על החיילים לנוע בתוך הכפר.
   בניגוד להודעה זו, מזה כשבועיים עורך צה"ל אימונים באזור של אל-עקבה. יריות הטנקים במשך היום והלילה מחרידות את אנשי הכפר.
   ביום חמישי בערב, ה-28.6.2012 נכנסו מאות חיילים לכפר ברגל ובג'יפים וערכו אימונים עם יריות רובים בתוך הכפר, לאורך כל הלילה.

---------------------------------------------------

   ביום ראשון ה-24.6.2012 הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בכוח משטרה והרסו שוב את הכפר הבדואי אל עראקיב.

יום חמישי, 28 ביוני 2012

החרמת מיכליות מים בבקעת הירדן

   החרמת מיכליות מים הינה אמצעי נוסף לגרש את הבדואים מבקעת הירדן הכבושה. זאת  לצד הכרזה על שטחים כשטח צבאי, הריסת בתים, סילוק הבדואים ממקום מושבם, השתלטות על מקורות מים וכו'.
   ביום שלישי ה-19.6.2012 החרים צה"ל 3 מיכליות מים ליד בקעות.
   ביום חמישי ה-21.6.2012 שוב החרים צה"ל 2 מיכליות מים באל-מלח, דרומית לברדלה.


יום רביעי, 20 ביוני 2012

השחתת גידולים וגזילת אדמות בדיר איסטיה + הריסת בתים בנגב

    אחת-עשרה התנחלויות יושבות על אדמות שנגזלו מן הכפר הפלסטיני דיר איסטיה, ועוד היד נטויה.
ב-2011 עקר צה"ל כ-200 עצי זית צעירים, שחקלאי מדיר איסטיה נטע באדמתו, המרוחקת כחצי ק"מ מהכפר. בפברואר השנה נטעום שוב בעזרת סיוע מבחוץ. ב-22.5.2012 הגיע רכב הדומה לרכבי המנהל האזרחי לשטח האמור, ויושביו ריססו את 50 השתילים הצעירים. כעבור כמה ימים התייבשו ומתו כל השתילים המרוססים.
    ב-23.5.2012 קיבלו תושבי דיר איסטיה צוו תפיסה ל-32 דונם,  לשם הרחבת גדר הביטחון של ההתנחלות עמנואל.
    ב-30.5.2012 הגיעו משאית ובולדוזר לאדמת הכפר, וגנבו אדמה.
  
-----------------------------------

   ביום שני ה-11.6.2012 באו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי והרסו שלושה בתי מגורים ולול בכפר הבדואי הלא מוכר בנגב - אל-בטל, בית בעיירה שגב שלום, ובית באום בטין.

יום ראשון, 17 ביוני 2012

פינויים בבקעת הירדן + הריסת בתים בנגב

   בכניסה לכל ישוב בדואי בבקעת הירדן שבגדה המערבית ניצב שלט המכריז על שטח צבאי סגור.
   ביום שלישי ה-5.6.2012, הגיע כוח צה"ל לישוב הבדואי חממאת אל-מלאך אל-מייטה, והגישו צוו פינוי מיידי ל-4 משפחות המונות 25 נפשות. הם הורו להם לפרק את מגוריהם ולעזוב את המקום מייד. למחרת צה"ל הרס 4 מבני מגורים במקום. צה"ל המשיך והרס 2 דירים בכפר הפלסטיני ברדלה, שנמצא באותו אזור. באותו יום קיבלו 28 משפחות בדואיות נוספות באזור הוראה בעל-פה להתפנות, לקראת אימוני צה"ל במקום.

------------------------------------------------------

   ביום רביעי הרסו נציגי ממשלה בתים בכפרים בדואיים בנגב: 3 בתים נהרסו בתל-שבע; 2
בתים באום-רתאם, ישוב לא מוכר מזרחית לכביש 25; ובית אחד בסאועה, גם הוא ישוב לא מוכר ליד חורה.


יום שבת, 9 ביוני 2012

הקדמה (ל"אל תגידו לא ידענו")

הרקע להתרחשויות

   רוב הפרות זכויות האדם נעשות כדי להשיג מטרות פוליטיות-אידיאולוגיות. לכן דבר ראשון אני רוצה לנסות להבין אילו מטרות משרתות הפרות זכויות האדם עליהן אני כותב.
   הסכסוך בין ישראל הציונית לבין הערבים-פלסטינים הוא על הארץ. הוא מאופיין בכך שקבוצה אחת נכנסה לתחום המחייה של קבוצה שנייה, ובתהליך היסטורי דוחקת את רגליה מהטריטוריה שלה. על כך נלחמים.
   כמה נתונים יבהירו את העניין: לפני תחילת ההגירה הציונית לארץ היו יהודים בארץ. הם היוו כ-10% מן האוכלוסייה. רובם ישבו בארבע ערים: חברון, ירושלים, טבריה וצפת. היו להם פחות מ- 1% מאדמות הארץ. בשנת 1948, לאחר 66 שנות הגירה ורכישת אדמות, היו היהודים כשליש מאוכלוסיית הארץ והיו בידיהם כ-7% מאדמות הארץ. המלחמה ב-1948, שינתה את המציאות באופן דרמטי. רוב הפלסטינים גורשו-ברחו מהארץ, ולאחר מכן, בתהליך מזורז של הגירה יהודית לארץ, ושל גזילת האדמות בתוך ישראל, הגענו למציאות בה היהודים מהווים כמעט 80% מהאוכלוסייה ומחזיקים בידיהם כ-96,5% מהאדמות. אותו תהליך ממשיך להתרחש גם בשטחים שנכבשו ב-1967. בגדה המערבית ובמזרח ירושלים יש כ-500,000 מתנחלים ויותר מ-50% מהאדמות בידיים ישראליות. בגולן יש קרוב ל-20,000 מתנחלים וכ-80% מהאדמות בידיים ישראליות.
   תהליך זה אינו קורה באופן וולונטארי; מתנהלת מלחמה בלתי פוסקת כדי לקיימו, וכוונתי במושג "מלחמה" אינו רק במובן הקונוונציונלי. רוב הישראלים מבינים "מלחמה" כהתנגשות אלימה בין שני הצדדים. בשביל הפלסטינים מלחמה כוללת עוד מרכיבים: גזל אדמות, הריסת בתים, הקמת התנחלויות, גזל מים, גירושים מבתים ומאדמות וכו'. דברים העומדים בניגוד לחוק הבינלאומי ולאתיקה הצבאית. דברים אלה אינם מהווים הפרות זכויות האדם בלבד, אלא פעולות מלחמה של צבא כובש נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. לא רק בשטחים הכבושים מתנהל תהליך זה, אלא גם בתוך ישראל, בה נגזלו מרבית האדמות מאזרחי ישראל הערבים-פלסטינים, וכל הזמן נהרסים בתים בידי השלטונות. כל הפעולות שציינתי נעשות בשירות פרויקט ההשתלטות הציונית על הארץ, תוך דחיקת רגלי הערבים-פלסטינים ממנה. וכך אנו רואים שחלק גדול מפעולות צה"ל אינן קשורות לביטחון ישראל, אלא לתהליך התפשטותה. אין לפלסטינים צבא שיכול למנוע מישראל לשדוד את אדמותיהם, להרוס את בתיהם, או למנוע גירושים וכו'. אך מספיק שאחוז קטן מן הילדים, הנערים והמבוגרים, שעברו את הטראומות של שוד אדמותיהם או הריסת בתיהם, יחליטו לנקום את מה שצה"ל והמתנחלים עוללו להם, בכדי שיקום צבא של "טרוריסטים" הבאים לפגוע באזרחי ישראל. הבעיה הביטחונית של ישראל, בעיקרה, מתחילה בצורך לדכא את ההתקוממות הערבית-פלסטינית, המכוונת כנגד תהליך נישולם מהארץ, וכדי למנוע פגיעה באזרחי ישראל ובמדינה. כך יוצא שצה"ל בפעילותו יוצר במידה רבה את הבעיות הביטחוניות של ישראל. בהסבר זה אינני מתכוון להצדיק פעולות טרור כנגד ישראלים, שכן פעולות אלה הינן פשע מלחמה. גם  אם מלחמתם של הפלסטינים צודקת, עדיין חלים עליהם כללי הלחימה, לפיהם אין פוגעים במי שאינו לוחם.
   זכור לי עוד מילדותי בקיבוץ של תנועת העבודה, את הדי הוויכוחים בין הישוב המאורגן לקיצוני הימין בתנועה הציונית: הוויכוח בין הסיסמה של "עוד דונם ועוד עז", לבין אלה שהכריזו בגלוי על מטרות הציונות ועוררו את חששות הצד השני ממה שעלול להתרחש. גם היום רק הימין הקיצוני ביותר מדבר בגלוי על טרנספר של הערבים-פלסטינים מהארץ. האחרים מצהירים נגד טרנספר ובעד שלום של פשרה, אבל ממשיכים בכל כוחם לשמוט את הארץ מתחת לרגליהם של הערבים-פלסטינים. השיטה של "עוד דונם ועוד עז", עובדת...
   והנה תופעה מדהימה ומוזרה. כידוע מדינות העולם הכירו בישראל, לא לפי גבולות החלוקה מנובמבר 1947, אלא לפי גבולות הפסקת האש מ-1949 (תוספת שטח מאוד גדולה). והנה מאז 1967 בכל המפות שמפרסמת ישראל נמחק הגבול בין ישראל לשטחים הכבושים. כך היה גם עם סיני, עד שבעקבות הסכמי השלום עם מצרים, מופיע שוב קוו הגבול במפות. יוצא מזה, שאחת המדינות היחידות שעדיין לא מכירות בישראל, היא ישראל עצמה! 
   הסכמי אוסלו עוררו גל של אופטימיזם אצל רבים שקיוו כי סוף-סוף אנחנו בדרך לשלום ולסיום הסכסוך. אבל פה התגלתה תופעה מעניינת ומדאיגה: לצד משא ומתן ותהליך שנראה כתהליך שלום, התנהלה מלחמה. הצד הגלוי שלה היו פעולות טרור פלסטיניות של מתנגדי תהליך שלום פלסטינים. מה שפחות שמנו לב אליו היו פעולות המלחמה הישראליות. ואלה תוצאותיהן: בשבע שנות תהליך אוסלו (1993 עד 2000), גדל מספר המתנחלים בגדה המערבית (בלי מזרח ירושלים), מכ-110,000,  לכ-204,000 מתנחלים; ישראל הרסה כ-1000 בתי פלסטינים בשטחים הכבושים, ולפי אחת הערכות הפקיעה כ-160,000דונם מאדמותיהם. לא חשוב מה מכריזים המנהיגים ואיזה משא ומתן הם מנהלים. חשוב מה עושים על הקרקע. אנו רואים זאת גם עכשיו, לאחר הצהרותיו של ראש ממשלת ישראל בדבר נכונותו לקבל את פיתרון שתי המדינות, ובדבר נכונותו להקפאת הבנייה בהתנחלויות. בו-בזמן שמושמעות ההכרזות, מוגבר תהליך שוד הקרקעות והתמיכה הממשלתית בהתנחלויות. קצת באיחור גילה נתניהו, שהנשיא אובמה הוא "נמר של נייר", ואין צפוי לחץ רציני מצד האמריקאים לשנות את המדיניות הישראלית.
   כדי להבין את התופעה של הכרזות שלום מצד אחד ומעשי מלחמה מצד שני, צריך להסביר על הציונות.
מתחילת הציונות, הבינו מנהיגיה, שאף אחד לא יוותר על ארצו בשבילם. הם הבינו שרק בתמיכת המעצמות הם יוכלו להגשים את חזונם. ואכן השקיעו מאמץ רב בהשגת התמיכה. גם אחרי הקמת המדינה נשארה תפיסה זאת דומיננטית במדיניות ישראל: היסמכות על תמיכה של מעצמות, כמבטיחה את יכולת הקיום בארץ. לשם קבלת התמיכה תמיד היו הישראלים מוכנים לשרת אינטרסים של מעצמות באזור ובעולם כולו. כך היו היחסים המיוחדים עם צרפת, כאשר זו ניסתה לדכא את מלחמת השחרור של אלג'יר. מלחמת הגבולות בין ישראל ומצרים הייתה אמורה למנוע התערבות ערבית באלג'יר. גם היחסים עם ארה"ב מבוססים על שירות לאינטרסים אמריקאים: כך היה כאשר מלחמת המים והגבולות בין ישראל לסוריה (תחילת 1967) גרמה לנשיא מצרים דאז, נאצר, להוציא את מרבית צבאו מתימן – שם היה מעורב במלחמת האזרחים התימנית – ולהעבירו לסיני. זה היה צעד חשוב בהסלמה שגרמה לפרוץ מלחמת 1967. צריך להבין התרחשויות אלה על רקע המלחמה הקרה בין האמריקאים לסובייטים. מצרים וסוריה היו פרו- סובייטיות, ובעיני האמריקאים, הימצאות צבא פרו סובייטי בחצי האי הערבי, היווה איום על מקורות הנפט בסעודיה. ישראל הסירה את האיום, ובכך שירתה את ארה"ב. דוגמה נוספת: בספטמבר 1970 התנהלה מלחמה בירדן, הפרו- אמריקאית, בין כוחות אש"ף לצבא ירדן. סוריה, הפרו- סובייטית, עמדה לפלוש לירדן כדי לתמוך באש"ף. ישראל הודיעה, שאם סוריה תפלוש היא גם תפלוש, ובכך הצילה את המשטר הפרו-אמריקאי בירדן. ועוד: כאשר הנשיא קרטר החליט שארה"ב לא תמכור נשק למדינות המפרות זכויות אדם, היה חשש שאותן מדינות יפנו לסובייטים. ישראל מכרה נשק לרבות מהמדינות האלה, ובכך מנעה את מעברן לאוריינטציה סובייטית.
   היחסים המיוחדים עם ארה"ב הניבו את השלום עם מצרים. בשנות השבעים, על רקע המלחמה הקרה, שינתה מצרים את האוריינטציה שלה מסובייטית לאמריקאית. חלק מהמחיר היה שישראל הייתה צריכה להחזיר את סיני למצרים. אפילו מנהיג ימני כבגין הבין שהברית עם ארה"ב חשובה יותר לקיומה של ישראל מאשר המשך הכיבוש בסיני.
   זה הביא להתנגשות בין שתי גישות מרכזיות בציונות: הציונות הקיומית והציונות הקנאית. חברת הכנסת דאז, גאולה כהן שסברה  כי החזקת סיני בידי ישראל חשובה מן הברית עם ארה"ב, פרשה מהליכוד והקימה מפלגה של הציונות הקנאית, "התחייה". היו עוד מספר התנגשויות בין שתי הגישות בציונות. הקמת ההתנחלויות הראשונות של גוש אמונים (ציונים קנאים) לוו בהתנגשויות בין שתי הגישות, כאשר הציונים הקיומיים שהיו בשלטון חששו מתגובות העולם, וניסו למנוע התנחלויות בלב האוכלוסייה הפלסטינית, ועל אדמות פרטיות של פלסטינים. שיא ההתנגשויות בין שתי הגישות היה בעקבות חתימת הסכמי אוסלו. זכור לי מתנחל שהופיע בטלוויזיה הישראלית ואמר בערך כך: "ממשלת ישראל צריכה להחליט, מלחמה עם ערבים או מלחמה עם יהודים". רצח ראש הממשלה יצחק רבין הדגיש את הקונפליקט בין שתי הגישות. ציוני קנאי רצח את רבין, מכיוון שהעביר שטחים לראשות הפלסטינית. ראש הממשלה פרס, שהחליף את רבין עשה מאמצים אדירים כדי לטשטש את המחלוקות בין שתי הגישות, ומאז אנחנו רואים פעם אחר פעם איך הקנאים מכתיבים את דרכם למדינת ישראל. אהוד ברק, אחרון ראשי הממשלה ממפלגת העבודה, נתן את משרד הבינוי והשיכון למנהיג המפד"ל דאז (מהציונות הקנאית). וזה, בזמן שאהוד ברק ניהל משאים ומתנים עקרים לשלום, קבע שיאים חדשים של בנייה בהתנחלויות. בעקבות כישלון המשא ומתן עם הסורים, הוציא ברק את צה"ל מדרום לבנון, באופן חד צדדי. התוצאה הייתה התחזקות החיזבאללה בלבנון. ראש הממשלה, שרון למד ממנו. כדי להדוף את לחצי השלום של ארה"ב ומבית, הוא הכריז על התנתקות חד צדדית מעזה. הוא סירב לתת את עזה לרשות הפלסטינית במשא ומתן בכדי למנוע את תחילתו של משא ומתן לשלום. התוצאה הייתה התחזקות החמאס. עכשיו אפשר להאשים את הצד השני בסרבנות שלום. וכך אנחנו רואים איך תחת לחץ המעצמות מנהלים כל הזמן תהליך שלום כזה או אחר, ובאותו זמן נמשך תהליך המלחמה והכיבוש רק מעמיק.
  
אתה ושכמותך בוגדים
   אחד מהלקחים החשובים של מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים באירופה הוא, שזכויות האדם הם מחוץ לסוברניות של מדינות. מותר וחשוב לקהילה הבינלאומית להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות, כאשר מדובר בזכויות אדם.
   נולדתי בקיבוץ, שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה באירופה. כמובן שהדי השואה היו מאוד מרכזיים בחיי. אחד הנושאים שקשורים בשואה ועלו מדי פעם הייתה טענתם של גרמנים רבים שהם לא ידעו על ההשמדה. אנחנו תמיד אמרנו שהם לא רצו לדעת. יש לזכור שרבים ממתנגדי הנאצים בגרמניה נשלחו למחנות ריכוז ורבים נרצחו. מי שידע והעז להסיק את המסקנות, סיכן את חייו.
   זכור לי איך בשנות השבעים של המאה הקודמת ניהלה ישראל מאבק עולמי, על זכויות האדם של יהודי בריה"מ וזכותם לעזוב את ארצם ולהגר לישראל. כל זה תוך התערבות בענייניה הפנימיים של בריה"מ, ובצדק. באותו זמן ראיתי קומוניסטים שהשתתפו באותן הפגנות זכויות אדם של פלסטינים בהן השתתפתי. וראיתי איך, באותו זמן, רוב הישראלים לא ידעו ולא רצו לדעת על הפרת זכויות האדם שמבצעת ישראל כנגד הפלסטינים, ואיך קומוניסטים לא ידעו ולא רצו לדעת על הפרות זכויות האדם בבריה"מ.
   ב-1976 נודע לי על הג'נוסייד שביצע משטר המהפכה של החמר רוז' בקמבודיה. בתמימותי חשבתי שמחאה מצד קומוניסטים ברחבי העולם תוכל להשפיע על השליטים בקמבודיה לשנות את מדיניותם. פניתי למספר קומוניסטים ישראלים בבקשה שימחו. לתדהמתי נתקלתי בהכחשה של עצם קיום הג'נוסייד. הם טענו שזאת תעמולה קפיטליסטית ושאין ג'נוסייד. זמן מה לאחר מכן, כאשר קמבודיה הפכה לחלק מהקונפליקט בין בריה"מ לסין, הם החלו לדבר על הג'נוסייד שהיה בקמבודיה.
   עד היום מסרבת טורקיה להכיר בג'נוסייד שביצעה בארמנים.
   מכל האמור אני מסיק, כי ההתעלמות מפשעי קבוצת הזהות שלנו היא תופעה אוניברסאלית. יש פה תופעה ששייכות מעוורת את השיפוט המוסרי של רובנו. כאשר אנו מבצעים מעשה לא מוסרי נמצא אין ספור הצדקות או הכחשות. כך גם כלפי קבוצות הזהות שלנו. קשה לנו להכיר או להודות במעשי פשע שעושה או עשתה מדינתנו, הכנסייה שלנו, או האידיאולוגיה שלנו. תמיד זה הצד השני שאנחנו יודעים בדיוק על פשעיו. וכך הנאמנות לדת, לאידיאולוגיה או לעם מצליחה לעוור את השיפוט המוסרי של בני האדם, ולגרום לפשעים הנוראים שבני אדם ממיטים על בני אדם מזהויות אחרות. בשם הנאמנות מצליחים לבטל את העכבות המוסריות לביצוע פגיעות בבני אדם מזהויות אחרות. וכך יותר מאסונות הטבע, ויותר מהמחלות והתאונות, האויב הגדול ביותר לקיום האדם הוא האדם עצמו. רק היכולת לקיים שיפוט מוסרי הוגן על עצמנו ועל קבוצות הזהות שלנו תציל את האדם מידי עצמו.
   הפרויקט הציוני הוא סיפור הצלחה מדהים. הצליחו להקים מדינה המשתייכת לעולם הראשון. ריכזו חלק נכבד מהעם היהודי בארצו ו"זקפו את גבו". רק יש בעיה אחת מטרידה: היום האיום הגדול ביותר לקיום היהודי הוא בישראל. באף מקום בעולם אין כזה מאמץ לפגוע ביהודים בגלל היותם יהודים כמו בישראל. כל זאת בזמן שמדינות הליגה הערבית מציעות לישראל שלום (מאז ועידת ביירות בשנת 2002), ובלבד שתחדל מן הכיבוש. ישראל מתעלמת. הפחד ממלחמה עם קנאי הציונות גובר על הפחד ממלחמה עם העולם הערבי. ומי שחושש לקיום היהודי ומציע לחדול מהמלחמה ולהגיע לשלום עם העולם הערבי, כדי להבטיח את קיומנו, מוקע כבוגד...  


יום שני, 4 ביוני 2012

גירוש תושבים והתנכלות מתנחלים בסוסיא

   ב-1986 גירש צה"ל את כל תושבי סוסיה הפלסטינית מכפרם, בעקבות גילוי חורבות  בית-כנסת עתיק בין בתי הכפר. לאחר הגירוש הפכו את המקום לאתר ארכיאולוגי.
חלק מן התושבים המגורשים חזרו והתיישבו באדמותיהם. ב-2001 גירש אותם צה"ל שנית. לאחר הגירוש השני, אפשר בג"ץ את חזרת התושבים לכפרם בהחלטת ביניים .
   למרות צו בג"ץ, מתנחלים מההתנחלות סוסיה וצה"ל ממשיכים לנסות ולגרשם. תקיפות חוזרות ונשנות על-ידי מתנחלים גרמו לעזיבת חלק מאדמות סוסיה. צה"ל הורס את בתיהם של תושבי הכפר בתואנה שניבנו ללא היתר, ואת ההיתר סירב צה"ל לתת.  כמו-כן חסם הצבא דרכי גישה לכפר.
   עכשיו עמותת רגבים וההתנחלות סוסיה הגישו עתירה לבג"צ שיורה על הריסת בתי הפלסטינים שנותרו בסוסיה הפלסטינית.
   ביום רביעי ה-23.5.2012 באו כוחות צה"ל והרסו אוהל מגורים של תושבי סוסיה הפלסטינים. הם הוסיפו וחסמו דרכי גישה מהכביש. לפני ארבע שנים הותקפה המשפחה בידי מתנחלים. האישה נפצעה קשה.


יום חמישי, 31 במאי 2012

השחתת ציוד חקלאי + הריסת אל עראקיב


   ביום שני ה-21.5.2012 שוב באו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני בקעה, שליד חברון, ועקרו צינורות השקיה משטח של 15 דונם גידולי קישואים ועגבניות.

--------------------------------------------------------------

ביום רביעי ה-23.5.2012 הגיעו נציגי המדינה, מלווים בכוח משטרתי, והרסו שוב את הכפר הבדואי אל- עראקיב שבנגב.


יום ראשון, 20 במאי 2012

השחתת עצי פרי וכתובות נאצה בסאפה

   ביום שלישי ה-15.5.2012 גילו חקלאים מן הכפר הפלסטיני סאפה, שליד ההתנחלות בת-עין,  כי 21 עצי פרי שלהם ניזוקו ממעשה חבלה. יומיים לאחר מכן גילו שוב ש-36 עצי פרי הושחתו, והפעם נוספו גם כתובות נאצה, ביניהן, "ד"ש מבת-עין". 
   מקרי השחתה אלה מצטרפים לארבעה מקרי השחתה נוספים בשנה האחרונה.
  כרגיל כוחות הביטחון "מצליחים" לא לתפוס את המשחיתים.

יום שבת, 19 במאי 2012

על מגבלות הכוח

מאת: עמוס גבירץ

   שתי טענות קשות מועלות כנגד סרבני השירות בשטחים: א. הם מקעקעים את יכולת קיום השלטון ויציבותו; ב. הם נותנים לגיטימציה לסירוב של אנשי ימין לפנוי התנחלויות.
   כנגד טענות אלה עלינו להסביר כי: א. האחריות ליציבות השלטון ויכולת תפקודו מונחת לא רק על כתפי האזרחים או החיילים, אלא בראש וראשונה היא מונחת על אנשי השלטון עצמו. אם אנשי השלטון לא מבינים שיש גבול למה שהם רשאים לדרוש מהחיילים, הרי שאינם מבינים את מהות תפקידם.
   כאשר החליטה ממשלת ישראל (מערך) שהיא אינה מחילה את אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים הכבושים, היא עשתה זאת בניגוד לעמדת כל המדינות החתומות עליה (כולל ארה"ב), ותנועת השלום הישראלית. כאשר החליטה ממשלת ישראל (מערך) להעלות התנחלויות לקרקע בשטחים הכבושים, היא עשתה זאת בניגוד לעמדת כל מדינות העולם ותנועת השלום. כאשר ב-1977 ממשלת הליכוד החלה להעלות התנחלויות בלב האוכלוסייה הפלסטינית, היא עשתה זאת בניגוד לעמדת כל מדינות העולם ובניגוד לעמדת חלקים גדולים יותר של אזרחי ישראל. וכך, במשך כל שנות הכיבוש שולחות ממשלות ישראל את חיילי הצבא לבצע עבירות על החוק הבינלאומי. עכשיו שולחים רבים מהם לבצע פשעי מלחמה. כל משחקי המאחזים הבלתי חוקיים, מראים שאפילו את חוקי ישראל אין הממשלה מכבדת. במצב זה, זכותו של כל חייל לסרב, ובמקרים רבים חובתו.
   ב-1967 נלחם צה"ל בצבאות מצרים, ירדן וסוריה. לאחר המלחמה נותר צה"ל לבדו מול אוכלוסייות אזרחיות בשטחים שכבש. ברגע שישראל החליטה להתחיל את מפעל ההתנחלויות, היא יצרה מצב קבוע של מלחמת צבא באוכלוסייה אזרחית. גזל האדמות, הריסת הבתים, גזל המים והקמת ההתנחלויות, כולם הן פעולות הנוגדות את אמנת ג'נבה הרביעית, והן כולן פעולות מלחמה של צבא נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. אלה פעולות הנוגדות את אתיקת המלחמה הבסיסית ביותר: הוגנות – צבא אמור להלחם בלוחמים היכולים כמוהו לאחוז בנשק ולהשיב אש, ולא באזרחים חסרי מגן. עם השנים, בתוך השגרה הקבועה של צבא הנלחם באזרחים חסרי מגן, חלחלה "התרבות" הזאת לצה"ל. וכאשר הגדירה המדינה לעצמה ולצבא שתפקיד הצבא לאבטח את המתנחלים, היא שכחה את חובתה לתת מגן לאוכלוסייה הכבושה הנתונה לשליטתה. כאשר מתנחלים עורכים פרעות בפלסטינים, הצבא ממלא את תפקידו באבטחת הפורעים, ולא ממלא את תפקידו כמגן הכבושים. ואז, מצבא של מדינה, הוא הופך לצבא של מאפיה, שאיננו כפוף לשום חוק בינלאומי ואתיקה של מלחמה, אלא רק להוראות של פוליטיקאים ומתנחלים. כאשר מפעילה הממשלה מדיניות של עונשים קיבוציים כנגד אוכלוסייה אזרחית בשטחים הכבושים, הרי שהיא נוקטת במדיניות הנוגדת את חוקי המלחמה. כאשר רוב ההרוגים הפלסטינים הם אזרחים, כולל תינוקות, ילדים, נשים וזקנים, המסקנה היא, שצה"ל מזמן כבר לא יכול להיחשב לצבא אתי. כאשר שולחת ממשלת ישראל את הצבא להרוס באופן שיטתי תשתיות אזרחיות ובמיוחד מאות בתים ברפיח, היא שולחת את הצבא לבצע פשעי מלחמה. לא פלא שיותר ויותר עולות הטענות שצה"ל מבצע פשעי מלחמה בשטחים הכבושים. את ההתדרדרות הנוראית הזאת מנסים סרבני השירות לעצור. הם עושים זאת במקום הממשלה מכיוון שזאת, במקום להבין את מגבלות הכוח, משתמשת בו ללא הגבלה, ובכך מסכנת את יכולתה לשלוט ואת יכולת הצבא לתפקד. ממשלה המפרה את החוק הבינלאומי, המזלזלת בחוקי המדינה ונוהגת בניגוד לאתיקה הצבאית, מכרסמת ביכולתה לדרוש ציות להוראותיה. 
   ב. בעקבות חתימת הסכמי אוסלו, היו מתנחלים שאמרו: "ממשלת ישראל צריכה להחליט, מלחמה עם ערבים, או מלחמה עם יהודים". רצח רבין הראה עד כמה רצינית ואמיתית הייתה אמירה זאת. מי שחושב כי פינוי התנחלויות ייגמר בהפגנות בכיכר רבין ובסירוב חיילים לפנות התנחלויות, אינו מבין את משמעות היציאה מהשטחים ופינוי ההתנחלויות עבור אותם דתיים משיחיים אשר התיישבו שם. בשבילם אין זה שינוי מקום מגורים בלבד, כפי שהדבר עבור מתנחלי רמת החיים. בשבילם זה חורבן כל הקונצפצייה האמונתית שלהם. עולמם ייחרב עליהם. אני מאוד חושש שרבים מהם יאחזו בנשק כדי למנוע את פינוים. סרבני השירות בשמאל קובעים את גבול הלגיטימיות במאבקים הפנימיים בחברה הישראלית. אם קיבלת הוראה שכל כולך מתקומם נגדה, אינך יורה בנותן ההוראה, אלא מניח את נישקך וזז הצידה. זה הגבול, יותר מזה אסור! אם אנשי הימין יקבלו גבול זה, ישראל תינצל מאסון נורא המאיים עליה מאזרחים שלה.
   כאשר ממשלת בגין החליטה ליישב התנחלויות בלב האוכלוסייה הפלסטינית, אמרו כי הדבר נעשה כדי שממשלת שמאל לא תוכל לפנות את השטחים. באופן מודע ומכוון הכינו לנו אפוא את סכנת מלחמת האזרחים. ואכן ראינו שממשלות המערך העזו להיכנס לתהליך שלום ולא להסכם שלום. ממשלת בגין, שבחוסר אחריות הכניסה אותנו גם למלחמה (לבנון) שנויה במחלוקת, יצרה באופן מודע סכנה לקיום מאוחד של החברה הישראלית. היא עשתה זאת מכיוון שהאידיאולוגיה שלה הייתה חשובה לה יותר מהאחריות שלה לאחדות העם ויכולת קיום השלטון בישראל.            
         

יום שישי, 18 במאי 2012

אל עראקיב

   בתחילת שנות החמישים פינה צה"ל את הבדואים מאדמותיהם באל-עראקיב, בתואנה שצה"ל צריך את השטח לאימוניו. הובטח להם שיוכלו לחזור לאדמותיהם כעבור מחצית השנה.
   לחזור לא הורשו, ואת האדמות העבירה המדינה לרשותה , באמצעות  חקיקה.
   לאורך כל השנים דרשו הבדואים להשיב את אדמותיהם הגזולות. חלקם המשיכו לזרוע ולרעות באדמותיהם מהן פונו. חלקם אף חזרו להתגורר בשטחי אדמתם המקורית, סמוך לבית הקברות של אל-טורי. ב-1999, כאשר החלה קק"ל בעבודות נטיעה בשטח, הצטרף חלק נוסף מן המפונים לתושבים החוזרים, והתיישבו על אדמתם המקורית.
    בתחילת שנות האלפיים החלה המדינה לרסס מן האוויר את גידולי התבואות של תושבי אל-עראקיב ולהשמידם. בג"צ הורה להפסיק את הריסוסים. מאז שולחים אנשי מינהל מקרקעי ישראל טרקטורים לחרוש ולהרוס את הגידולים.
   ב-27.7.2010 הרסה המדינה את אל-עראקיב המחודשת. עד היום הרסו את הכפר 37 פעמים. בשנה האחרונה החלה קק"ל להכין את האדמות החקלאיות של הכפר לנטיעת יער.
   אחרי שהמדינה משמידה את הגידולים החקלאיים, באה קק"ל ומפריחה את השממה.

יום רביעי, 9 במאי 2012

מכתב גלוי לשוטר

מאת: עמוס גבירץ
   אחת הרעות החולות בחברה האנושית היא הפשיעה. כל מי שחווה גניבה, שוד אונס  תקיפה וכו' מכיר את התקווה ששוטרים היו נוכחים בזמן ביצוע הפשע ומונעים אותו, תוך תפיסת הפושע והבאתו לדין. חברה אינה יכולה לתפקד אם אינה מצליחה לשים גבולות לפשיעה. במדינה מתוקנת המשטרה ושוטריה יוצרים את תחושת הביטחון של האזרח בחיי היום-יום.
   והנה, בישראל יש אוכלוסייה שלמה שאיבדה את מירב רכושה וממשיכה לחיות תחת איום מתמיד לאבד את קורת הגג שלה ואת יתרת אדמותיה. בהבדל ממרבית אזרחי ישראל, אין להם למי לפנות כדי שיגן עליהם מפני מעשי הפשע שמחריבים עליהם את חייהם. לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק באים להרוס את בתיהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק מחריבים את יבולי החקלאות שלהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק גוזלים מהם את שארית אדמותיהם.  נציגי הממשלה בליווי שוטרי משטרת ישראל הם  העושים זאת! והממשלה, השולחת אותם לבצע את מעשי הפשע הללו, דאגה לחוקק חוקים שיאפשרו לה לבצעם. מעשי הפשע נעשים ברשות החוק! לא פלא שלאחר  שגזלו מהם כמעט את כל אדמותיהם – יכולת התפרנסותם של הנגזלים הידלדלה – ויש כל כך הרבה פושעים ביניהם.
אומרים לך שהבדואים בכפרים הלא מוכרים מפרים את חוקי הבנייה. שולחים אותך לאכוף את החוק על מפרי חוק אלה. האם שאלת את עצמך איך ייתכן שאוכלוסייה שלמה, כ-90,000 בני אדם, כולם מפרי חוק?! הרי מקובל שבכל חברה יש אחוז מסוים של מפרי חוק. איך ייתכן שכל האוכלוסייה הבדואית, בכפרים הלא מוכרים, בבואה לקיים את זכות האדם הבסיסית לקורת גג, מפרה את החוק הישראלי?! אולי יש פה בעיה עם החוק?!
   מדינת ישראל פינתה שבטים בדואיים שלמים מאדמותיהם, תוך גזילתן, והושיבה אותם באזור הסייג. אחר כך העבירו חוק (תכנון ובניה 1965), שקבע שאזור הסייג, אליו המדינה העבירה אותם, הוא אזור גלילי האסור בבנייה! כך באמצעות חקיקה פוליטית צינית הפכה המדינה את הבדואים למפרי חוק. היו כפרים בדואים באזור הסייג לפני קום המדינה. גם בהם סירבה המדינה להכיר והפכה את הבנייה בהם ללא חוקית. באמצעות אותה חקיקה פוליטית, הפכה המדינה גם אותם לעבריינים.
   רבים מהישובים היהודיים שהוקמו בנגב לפני קום המדינה, הוקמו על אדמות שהתנועה הציונית קנתה מבדואים. אך מאז קום המדינה מסרבת ממשלת ישראל להכיר בבעלות הבדואים על אדמותיהם. המדינה משתמשת בך, השוטר, מי שהכוח הופקד בידיו במטרה להילחם בפשיעה, בכדי לגזול בכוח את אדמות הבדואים מידיהם! ושוב כמובן דאגה המדינה לכיסוי "חוקי" לעניין.
   תאר לעצמך מצב בלתי אפשרי, אני מקווה, שכנסת ישראל תחוקק חוק המתיר לשדוד. אני בטוח שתסרב לשרת במשטרה שאינה מחויבת להלחם בשוד. והנה, בעזרת חוקי תכנון ובנייה, יצרה המדינה מצב המאפשר לה לשדוד את אדמות הבדואים! בתחילת שנות החמישים פונו שבטי בדואים רבים מאדמותיהם, בטענות שהצבא צריך אותן לאימוניו, תוך הבטחה שלאחר האימונים, יוכלו לחזור. לחזור לא נתנו להם ובמקום זאת חוקקו את חוק רכישת מקרקעין תשי"ג 1953, אשר באמצעותו העבירה המדינה את האדמות המפונות לרשותה. פשוט מעשה שוד! אחרי עשרות שנים שלמדינה לא היה שום שימוש באדמות האלה, שולחים את קק"ל ליערן כדי להוכיח שימוש, והעיקר, למנוע מבעליהן לחזור אליהן. בדואי שדורש בחזרה את אדמותיו ומנסה לעבדן, או לחזור ולגור בהן, נענש. החרבת יבולים, הריסת בתים, הריסת כפרים, הם חלק מאמצעי הבטחת הגזלה! ואותך שולחים לאכוף את החוקים האלה!!!
   שמעתי שרבים מהשוטרים הבאים להרוס בתים וכפרים אינם נושאים את תג שמם על מדיהם. אני בטוח שהם מתביישים במעשיהם! הם הרי התגייסו למשטרה כדי ללחום בפשיעה! לא כדי לבצעה!
   בסוף יום העבודה שלך אתה בא הביתה ומספר בגאווה לבני/ות משפחתך על תפיסת מנוולים שפשעו! ומה אתה מספר להוריך אחרי יום עבודה בו השלכת זקנים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! מה אתה מספר לאשתך וילדיך אחרי יום עבודה בו גירשת נשים וילדים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! ראה איזה מרחק נורא בין עבודת הקודש להגנת החברה מפני הפושעים הקמים עליה להרסה, ובין הריסת חיים לבני אדם שכל פשעם שנולדו בדואים במדינת היהודים!      


יום שני, 7 במאי 2012

הריסת מבנים באזור חברון + הריסת בית בנגב

  ביום שני ה-23.4.2012 הגיע כוח צה"ל לכפר הפלסטיני חילת אל- וארדה, שליד בני נעים (נפת חברון). הכוח הרס 2 רפתות, 3חדרי מגורי עובדים, ובריכת אגירת מים.
   ביום רביעי ה2.5.2012 הגיעו חיילי צה"ל לבקעה שליד חברון, והרסו בריכת אגירת מים. זאת הפעם השנייה שצה"ל הורס בריכת מים במקום.

-------------------------------------------------------------

ביום רביעי ה-2.5.2012, הגיעו לכפר הבדואי הלא מוכר חירבת אל- בטל (ליד משמר הנגב) נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי.  הם הרסו בית של זוג צעיר.