יום שבת, 25 באוגוסט 2012

ישראל מול החוק הבינלאומי

מאת: עמוס גבירץ

   לאחר שמונה שנים של תקיפות בלתי פוסקות על ישובים אזרחיים, יצא צה"ל לתקיפה בעזה כדי להפסיק את ההתקפות. עתה באה ועדת גולדסטון ופוגעת בזכות ההגנה העצמית של ישראל, כאשר היא טוענת שצה"ל ביצע פשעי מלחמה בעזה.  תגובות אלו מזכירות את הכעס בעקבות חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג ב-2004, שפסק כי בניית גדר ההפרדה על שטחים כבושים נוגדת את החוק הבינלאומי. גם אז עלתה הטענה שבית הדין האמור מתנגד לחובתה של המדינה להגן על אזרחיה מפני הטרוריסטים שבאו לפגוע באזרחי המדינה.
    המעניין הוא שבשני המקרים סירבה ממשלת ישראל להציג את טיעוניה. קודם סירבה לעשות זאת בפני בית הדין בהאג, שהתבקש ע"י העצרת הכללית של האו"ם לתת חוות דעת מייעצת לגבי בניית הגדר בשטחים כבושים; ולאחרונה  בפני ועדת החקירה של גולדסטון, שהאו"ם מינה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה".
   אינני משפטן, אבל מתמיהה אותי העובדה שישראל סירבה להופיע בפני בית הדין הבינלאומי בהאג ולהעלות את טענותיה. זה לא מנע מבית הדין לתת את חוות הדעת המייעצת שלו, שקבעה כי ישראל מפרה את החוק הבינלאומי כאשר היא בונה את הגדר על אדמה כבושה ולא בטריטוריה שלה או על קוו הגבול. וגם בפני ועדת גולדסטון סירבה ממשלת ישראל להופיע ולהוכיח את צדקתה. עכשיו טוענים שהמסקנות הן חד צדדיות ולא התחשבו בטענות הישראליות – שכזכור סירבו להעלותן בפני הוועדה, כמו בפני בית המשפט.
   כאשר העמידו את מרואן ברגותי למשפט בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהאשמה שהוא אחראי למעשי רצח של ישראלים, סירב ברגותי להגן על עצמו בפני בית המשפט הישראלי, בטענה שצד אחד בסכסוך מביא את שופטיו שישפטו את הצד השני. רק לבית דין שאינו שייך לאחד הצדדים, טען ברגותי,  יש סיכוי לשפוט משפט צדק. זה לא מנע מהתביעה לדרוש את קיום המשפט, ולא מנע מבית המשפט לפסוק את העונש החמור ביותר שניתן לפסוק. הן בית המשפט בהאג והן ועדת גולדסטון – שניהם גופים נייטרלים - פעלו כמו בית המשפט והתביעה הישראליים, והוציאו את דברם גם כאשר ישראל סירבה להופיע בפניהם. כנראה שאפילו היועצים המשפטיים של הממשלה הבינו בשני המקרים, שחוות הדעת המשפטיות שלהם לא תעמודנה בפני בית משפט או וועדה נייטרלים, ובטח לא של הצד השני לסכסוך.
   בית המשפט העליון של ישראל בחר להתעלם מהחוק הבינלאומי ופסק בניגוד לחוות הדעת המייעצת של בית הדין בהאג. הוא אפשר להמשיך ולבנות את מכשול ההפרדה על שטחים כבושים. להבנתי, אין בעולם סמכות גבוהה מזו של בית הדין בהאג לפירוש החוק הבינלאומי! האם בית המשפט העביר עצמו ממוסד נייטרלי האמור לפסוק לפי החוק, למוסד המייצג צד בוויכוח, גם לאחר שזה הוכרע?!
   ואני שאינני משפטן חושש כי בעזרת עקרון המידתיות ומספר ניצחונות קטנים לארגוני זכויות האדם, הצליח בית המשפט העליון להקהות את הביקורת על התעלמותו מחוות הדעת האמורה
   גם בית הדין בהאג וגם ועדת גולדסטון לא יצאו נגד זכות ההגנה העצמית של ישראל. בשני המקרים המסר היה מאוד ברור: גם אם מלחמתך צודקת, עדיין חלים עליך דיני המלחמה. גם אם הפלסטינים מאמינים שמאבקם צודק, עדיין תקיפת אזרחים היא פשע מלחמה. וכך לגבי ישראל: גם אם חובתה של ישראל להגן על אזרחיה, עדיין החוק הבינלאומי מחייב אותה.
   חיילים עוסקים בפעילות הנוראה מכל פעילויות האדם: הרג. לכן חלים עליהם כללי אתיקה מאוד מחמירים, הקובעים שחייל הנלחם בלוחם כמוהו, פועל במסגרת האתיקה של המלחמה. כאשר הוא נלחם באזרחים חסרי מגן, הוא הופך מחייל לרוצח!
   "אבל הם מסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית". נכון זה נורא. אבל מי שמעלה את הטיעון הזה, צריך לבוא בידיים נקיות. מה עושים בסיסי צה"ל בלב הערים המרכזיות של ישראל?! אנא הוציאו אותם מלב הערים ושצה"ל יפסיק להסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית. ואיך יכולים הפלסטינים להקים בסיסים מחוץ לערים?! הרי חיל האוויר מייד ישמידם.
   ממשלת ישראל צריכה להחליט, אם היא מתכוונת לציית לחוק הבינלאומי, או שתדרדר אותנו למעמד של מדינה "מצורעת".  

(נכתב בנובמבר 2009)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה