יום שני, 29 באפריל 2019

643 - חיילים מנעו מפלסטינים להגיע לשדותיהם ותקפו אותם


   ביום שישי, 26.4.19, הלכו חקלאים פלסטינים מתוואני (בדרום הר חברון) לאדמותיהם, הנמצאות בין כפרם למאחז הלא מורשה חוות מעון, כדי לקצור תבואתם. חיילי צה"ל, שהיו במקום, מנעו מהם להגיע לאדמותיהם. כאשר הפלסטינים היו בקרבת בתיהם, החיילים דרשו מהם להיכנס לבתים והכריזו על הכפר כשטח צבאי סגור. הם השליכו רימוני גז והלם לעבר הפלסטינים. זקנה נפגעה מרימון ונזקקה לטיפול בבית חולים.

יום ראשון, 21 באפריל 2019

642 - הרס ומעצרים באל עראקיב


   ביום רביעי, 17.4.19, ב-5.30 בבוקר הגיעו שוטרים, לכפר הבדואי אל עראקיב ועצרו אישה בת  70 ונער. ב-9.30 הם הרסו שוב את אל עראקיב. ב-13.00, באו פעם נוספת שוטרים לכפר ורצו לעצור אישה שבקרה בבית הקברות של הכפר. למזלה לא הייתה שוטרת לבצע את המעצר. כעבור 40 דקות שבו לעצרה. היא כבר עזבה את המקום.

642 - צה"ל הרס אוהל למגורים ולדיר בסוסיה הפלסטינית


   ב-1986 פינה צה"ל את תושבי סוסייה הפלסטינים מכפרם, השוכן בדרום הר חברון. והקים אתר ארכיאולוגי על חורבות הכפר. הפלסטינים התיישבו על אדמותיהם החקלאיות. מאז צה"ל מנסה לגרשם גם משם.
   ביום שלישי, 16.4.19, הגיעו חיילי צה"ל לסוסייה הפלסטינית והרסו אוהל גדול, שחציו שימש מגורים וחציו שימש דיר לצאן.

יום שני, 15 באפריל 2019


                                ציונות – סכנה לקיום היהודי
                                                 מאת: עמוס גבירץ
   לפני זמן מה שוב נשאלתי מדוע אני מגדיר עצמי כאנטי ציוני. הצעתי את הסיפור של אום אל חיראן כהסבר.
   הנה בני שבט אבו אל קיעאן, שב-1949 נושלו מאדמותיהם בצפון הנגב, ולאחר שהועברו פעמיים ממקום למקום יושבו בידי המדינה (ב-1956) במקומם העכשווי, שבצפון-מזרח הנגב, אום אל חיראן ועתיר. עכשיו המדינה מפנה את תושבי אום אל חיראן הבדואים לחורה, ובמקומם מתכוונת ליישב יהודים. שם המקום יישונה ל"חירן".
   בביקוריי בכפר ראיתי את המרחבים הריקים הסובבים אותו. הרי ברור שאפשר היה להקים את הישוב היהודי ליד אום אל חיראן ולא במקומו.
   לא חבורת פושעים מגרשת את הבדואים מאום אל חיראן כדי להתיישב במקומם. זאת ממשלת ישראל העושה זאת. היא לא עושה זאת בטעות. מתנהל מאבק של שנים נגד המעשה הנורא הזה. וממשלת ישראל, בגיבוי בג"ץ, מתעקשת לפנות את הבדואים וליישב במקומם יהודים. מדובר במדיניות המסמלת את מהותו של המפעל הציוני. לא להתיישב לצד המקומיים, אלא במקומם, תוך דחיקתם אל מחוץ לארץ ולצמצם את מרחב המחייה של הנותרים בתוכה ככל שניתן.
   אם היו עושים לנו היהודים את הדבר הזה, הרי שהיינו נלחמים מלחמת חורמה בפושעים שהיו באים לדחוק אותנו מארצנו. לפי יחסה של ישראל לפליטי החרב שהגיעו אלינו מאפריקה, אני מסיק שגם אם היו באים להתיישב לצידנו – ולא במקומנו – לא היינו מסכימים ולא היינו מאפשרים זאת.
   מקרה אום אל חיראן, כמו מקרים דומים רבים אחרים, שמים בסימן שאלה מוסרי קשה את המפעל הציוני. פיתרון בעיית היהודים על חורבותיו של העם שחי כאן לפני תחילת ההגירה הציונית לארץ. הנה היהודים שנרדפו במשך מאות ואולי אלפי שנים, לא מכיוון שעשו רע למישהו, אלא בגלל היותם יהודים, באים לארץ ודוחקים את יושביה מכיוון שאינם יהודים על מנת ליישב במקומם יהודים.
   יש לזה עוד היבט חמור ביותר: עיקר הפגיעה במיעוט הערבי בישראל נעשה בידי ממשלת ישראל ולא בידי גזענים-לאומנים. כאשר הממשלה פוגעת באזרחים מכיוון שהם ערבים, במטרה לדחוק אותם ממקומותיהם, כדי לפנות מקום ליהודים, אנו עדים למדיניות לאומנית-גזענית, וזאת כאשר ממשלת ישראל מגנה ונאבקת נגד כל גילוי של גזענות-אנטישמית בעולם. יש לזכור שמעשי האנטישמיות בעולם בעיקרם אינם ממשלתיים, אלא של פרטים וארגוני ימין גזעניים.
   לכל האמור יש היבט נוסף. כיום המקום בעולם בו נעשה המאמץ המשמעותי ביותר לפגוע בנו היהודים, בגלל היותנו יהודים, הוא כאן בישראל. המפעל הציוני הקים לו אויבים הרוצים בחיסולו-חיסולנו, בתגובה לאסון שגרם וגורם לפלסטינים ולסורים. הם לא נלחמים בנו מסיבות אנטישמיות. הם נלחמים בנו בגלל מעשינו כלפיהם בעבר ובהווה.
   והנה הפתעה: מאז 2002 הליגה הערבית, בתמיכת מדינות העולם המוסלמי, מציעה לישראל, בתמורה להחזרת השטחים הכבושים ופיתרון מוסכם לבעיית הפליטים, הסכם שלום וקבלתה במזה"ת. לחרדתי, אנו רואים, שממשלות ישראל מעדיפות את מדיניות הרחבת הטריטוריה, על שלום וסיום האיום הקיומי עלינו מצד העולם הערבי. בבחירות האחרונות שוב הכריעו רוב אזרחי ישראל: חיים על החרב תוך הנצחת האיום הקיומי.        

641 - הריסת בתי בדואים בנגב


   ביום רביעי, 10.4.19, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים, לעיירות בדואים בנגב והרסו בתים. בתל שבע הרסו שני בתים; בלקיה הרסו בית אחד.

641 - צה"ל נלחם בילדי בית ספר יסודי בחברון


   באזור סליימה בחברון יש ארבעה בתי ספר פלסטיניים, שלושה מהם יסודיים. מזה זמן יש התנגשויות בין חיילים לתלמידים ליד המחסום, המוצב בדרך לבתי הספר. בעקבות ההתנגשויות, יש מקרים שחיילים יורים רימוני גז והלם לחצרות בתי הספר. כך קרה ביום שלישי, 9.4.19, חיילים ירו רמוני הלם וגז לשלושה בתי ספר יסודיים: טארק בן זיאד, אל-הג'רייה, וחדיג'ה בן חוואילד. תלמידים ומורים שנפגעו מהגז טופלו במקום.

יום שני, 8 באפריל 2019

640 - שוב הרסו את אל עראקיב


   ביום חמישי, 4.4.19, הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים, לכפר הבדואי בנגב אל-עראקיב ושוב הרסוהו.

640 - חיילים תקפו הפגנה שקטה


   ביום רביעי' 3.4.19, קיימו פלסטינים צעדת מחאה שקטה נגד הגבלת שטחי המרעה, מאל חילווה (בבקעת הירדן הכבושה), לכיוון כביש 90. כאשר היו במרוחק 20 מ' מהכביש, שם עמדו לסיים את המחאה, הותקפו ברימוני עשן והלם. הצבא עצר חמישה פלסטינים ושלושה פעילים בינלאומיים. רק בבוקר הועברו למשטרת אריאל. למחרת שוחררו.

יום שני, 1 באפריל 2019

639 - נציגי הממשלה השמידו גידולי תבואות של בדואים בנגב


   ביום שלישי, 26.3.19, הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים ל"יום" השמדת גידולי תבואות של בדואים בנגב. בא-סרה (מערבית לכסיפה) הם חרשו 250 דונם; בתל אל מלאח (ליד א-סרה), חרשו 300; בסעוה (מזרחית לחורה), חרשו 150 דונם.

639 - צה"ל הרס בתים והחרים ציוד בדרום הר חברון


   ביום רביעי, 20.3.19, הגיעו חיילי צה"ל לטובא (ליד המאחז חוות מעון), שבדרום הר חברון והרסו בית ומיכל מים והחרימו פנלים סולריים. הם עצרו תושב אחד מהכפר. במר'אייר אל-עביד (ליד טובא), הרסו דיר צאן. לאחר שיצאו מהכפר, החרימו רכב של ארגון בינלאומי. משם הם המשיכו לכפר חלאווה (ליד אל-מרכז), והרסו בית ומסגד.