השכונה המזרחית של הכפר הפלסטיני ג'לוד
סובלת מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. לכן חלונות הבתים ממוגנים.
ביום רביעי בלילה, 23.12.20, מתנחלים שבאו מכיוון המאחז הלא מורשה אחיה, נכנסו לשכונה וזרקו אבנים לעבר בתי המגורים. זקנה נתקפה בהתקף חרדה ופונתה לבית חולים. הם ניפצו שמשות של שני רכבים ושברו מצלמת אבטחה. חיילים שהגיעו למקום לא עצרו אף אחד מהתוקפים.
ביום חמישי, 17.12.20, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לאל עראקיב והרסו פעם נוספת מבנים ודרך.
ביום חמישי בלילה, 10.12.20, מתנחלים פלשו לאדמתו של פלסטיני בבקעה (מזרחית לחברון) והחלו בבניית בית. בעל האדמה הגיע למחרת והרס את קירות הבית. בתגובה מתנחל תקף פיזית את השכן של בעל האדמה. ביום ראשון בלילה מתנחל הטריד שכנים נוספים. ביום שני בלילה, 14.12, מתנחלים שוב פלשו לאדמה ועסקו בבנייה. למחרת בעל האדמה שב והרס את הבית שבבנייתו החלו המתנחלים.
ביום שני 7.12.20, נציגי הממשלה מלווים בשוטרים הגיעו לכפר הבדואי סואוין (ליד שגב שלום) והרסו בית. ביום רביעי 9.12, הם הרסו בית בכסיפה.
ביום שלישי 8.12.20, חיילי צה"ל נכנסו לכפר הפלסטיני אל-עוג'א (צפונית ליריחו), הרסו והחרימו ארבעה מבני מגורים, שני מבנים ששימשו דירי צאן ומחסן מזון לצאן. הם השליכו רימוני גז והלם לעבר תושבים שניסו להתנגד.
ביום רביעי, 2.12.20, נציגי הממשלה מלווים בשוטרים הרסו בית בכפר הבדואי סואוין (ליד שגב שלום).
ביום רביעי, 2.12.20, חיילי צה"ל החרימו טרקטור של פלסטיני מהכפר בירין (בדרום הר חברון), בשעה שעיבד את אדמתו. השטח שעיבד נמצא במרחק קילומטר מההתנחלות פני חבר.
ביום רביעי, 25.11.20 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לכפר הבדואי שבנגב, תל אל מלח והרסו שני בתים.
גל הריסות הבתים בשטחים הכבושים נמשך במלוא עוזו.
ביום רביעי, 25.11.20,
הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני פסאיל, שבבקעת הירדן הכבושה והרסו שני מבני
מגורים של משפחה אחת ושני מבני מגורים בהקמה של משפחה נוספת. בנוסף, הם הרסו מבנים
ששימשו דירים, מחסנים ושירותים. בתל א-סמאדי (ליד ג'יפתליק) הם החרימו צריף
מגורים, מבנה שירותים ומיכל מים.
ביום רביעי, 25.11, חיילי צה"ל הרסו בתים
בכפרים פלסטינים הנמצאים במסאפר יטה (שטח אש 918). ברכיז הרסו שני בתי מגורים.
בסרורה הרסו מבנה שרותים. בח'לת א-דבע הרסו שני מבני מגורים, מבנה שרותים ומיטבח.
במר'אייר אל עביד הרסו בית מגורים ושרותים. ליד ג'ינבה הרסו מיכל מים גדול
וצינורות מים. הם הרסו שני ק"מ קווי מים שמעבירים מים לכפרים הנמצאים במסאפר
יטה.
ביום ראשון, 15.11.20, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בית מגורים בשבט אל עוקבי (דרומית לחורה). ביום חמישי, 19.11, הם הרסו בית מגורים בוואדי אל חליל (ליד צומת שוקת). הם שבו והרסו באל עראקיב.
ביום חמישי, 19.11.20, מתנחלים שהגיעו מכיוון יצהר פלשו לאדמה של חקלאי פלסטיני מהכפר עוריף והחלו לחרוש אותה.
ביום חמישי, 5.11.20 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לכפרים בדואים בנגב והרסו באל זרנוק דיר כבשים, בדיר אל חמאם הרסו בית מגורים, באום בטין הרסו דיר.
צדק ישראלי:
ב-7.10.20, יצא פארס
מהכפר א-ת'עלה (שבדרום הר חברון), למרעה. שלושה מתנחלים שהגיעו מחוות מעון הסמוכה,
תקפו אותו ואת עדר הכבשים שלו. הם שיסו בכבשים ובו את כלבם. התוצאה: שתי כבשים מתו,
שש נפצעו וחמש עשרה כבשים הפילו את וולדותיהן. כאשר הכלב תקף אותו, נאלץ פארס
לאיים באבן כדי לגרשו מעליו. המתנחלים צילמו והגישו תלונה על כך שפארס זרק עליהם
אבנים. חיילים עצרוהו. למחרת משפחתו של פארס הגישה תלונה במשטרה. אחרי 23 ימים
שוחרר פארס בערבות, למעצר בית עד למשפטו. אף לא אחד מהתוקפים נעצר.
|
|
||
|
ההריסה הנרחבת ביותר בגדה המערבית זה שנים
הודעה מטעם איבון הלה, המתאמת ההומניטארית הזמנית לשטח
הפלסטיני הכבוש
ירושלים, 4 לנובמבר 2020
אתמול הרסו
הרשויות הישראליות את בתיהם של 73 בני אדם, 41 מהם ילדים, וכן מבנים ורכוש אחרים
בקהילה הפלסטינית חומסה אל־בקעיה. זו התקרית הנרחבת ביותר של עקירה בכפייה זה למעלה
מארבע שנים, ובסופה נותרו שלושה רבעים מאוכלוסיית הקהילה ללא קורת גג.
סוכנויות הומניטריות ביקרו בקהילה ותיעדו בה 76 מבנים שנהרסו, יותר מבכל הריסה
יחידה אחרת בעשור האחרון. הרכוש שנהרס כלל בתים, מחסים לבעלי חיים, בתי שימוש
ולוחות סולריים, והיה חיוני למחייה, לרווחה ולכבוד של בני הקהילה, שזכויותיהם
הופרו. על רקע החורף שזה עתה החל ומגפת COVID-19 המתמשכת, הועמקה
פגיעותם של התושבים. כמה מהמבנים שנהרסו ניתנו כסיוע הומניטרי.
מאז תחילת 2020
נהרסו ברחבי הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, 689 מבנים – יותר מבכל שנה מלאה
מאז 2016; הריסות שהותירו 869 פלסטינים ללא קורת גג. בדרך כלל מנומקות ההריסות
בהיעדר היתרי בנייה ישראליים, אף שמשטר התכנון המגביל והמפלה הופך את השגתם לכמעט
בלתי אפשרית עבור פלסטינים. הריסות הן אמצעי מרכזי ליצירת סביבה המעוצבת כך שייכפה
על פלסטינים לעזוב את בתיהם.
חומסה אל־בקעיה, שבבקעת הירדן, היא אחת מ־38 קהילות בדואים ורועים הממוקמות בחלקן
או במלואן בשטחים שהוגדרו על ידי ישראל "שטחי אש". הקהילות הללו הן
מהפגיעות והחלשות ביותר בגדה המערבית, וחבריהן סובלים מגישה מוגבלת לחינוך
ולשירותי בריאות, וכן לתשתית מים, תברואה וחשמל.
אני מזכירה לכל הצדדים כי הרס נרחב של רכוש והעברה בכפייה של אנשים מוגנים בשטח
כבוש מהווים הפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית. אני מבטיחה שהקהילה ההומניטרית
מוכנה ומזומנה לתמוך בכל מי שנעקרו מבתיהם או נפגעו באופנים אחרים, ובה בעת אני
חוזרת וקוראת בתוקף לישראל לעצור מייד את ההריסות הלא חוקיות.
לפני כחצי שנה החלו מתנחלים להקים גדר תיל שראשיתה בהתנחלות משכיות (צפון בקעת הירדן הכבושה) לכיוון דרום. ביולי, אוגוסט הקימו המתנחלים גדר בשמורת הטבע אום זוקא, שניתן להניח שביקשו לחבר אותה לגדר הראשונה, זאת שנמתחה מההתנחלות משכיות. בשבוע האחרון של אוקטובר 2020, החלו בהקמת גדר המגיעה להתנחלות חמדת, שאמורה להתחבר לשני הקטעים הקודמים. הגדר מוקמת באופן לא חוקי בתוך שמורת טבע ושטח אש 903 של צה"ל. וצה"ל אינו פועל להסרתה. הגדר תחסום את הגישה למרעה של הפלסטינים מהכפרים: עין אל חילווה, סמרה, חאלת מכחול ואל חדידיה.
כל שבוע "מבקרים" נציגי הממשלה מלווים בשוטרים בכפר הבדואי, אל עראקיב. ביום חמישי, 22.10.20, הם ערכו את הביקור השבועי והרסו מבנים בכפר, ועצרו לארבע שעות את אחד התושבים.
ביום ראשון, 18.10.20, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני חירבת א-רכיז (בדרום הר חברון), והחרימו אוהל מגורים שנתרם לאחר הביקור הקודם של חיילי צה"ל שבו הרסו בית מגורים של משפחה. משם המשיכו החיילים לפחית והרסו: בית מגורים, מחסן ודיר צאן. שלוש-עשרה נפשות נותרו ללא קורת גג.
יומיים לאחר שגנבו זיתים מאדמותיו של פלסטיני ממסחה, הנמצאות מעבר למכשול ההפרדה ב-4.10.20, ולא כפי שכתבתי לפני שבוע, מתנחלים חזרו שוב לאדמותיו. הפעם עם טרקטור ועבדו באדמותיו בשתי הזדמנויות שונות. הם עקרו חמישה עצי זית.
ביום שישי, 16.10.20, הגיעו מתנדבים מ"לוחמים לשלום" לסייע במסיק הזיתים לחקלאים פלסטינים מאסאווייה. חיילי צה"ל הגיעו וגירשו אותם מהשטח, בטענה שהמתחם הוא שטח צבאי סגור. הפעילים עברו למסוק בשטח הנמצא מחוץ למתחם הסגור וגם משם חיילי צה"ל גרשום.
תחילת מסיק הזיתים לווה בתקיפות מתנחלים.
ביום רביעי 7.10.20, בכפר הפלסטיני דיר בלוט
(ליד ההתנחלות לשם), מתנחלים שרפו עצי זית. בחווארה (ליד ההתנחלות יצהר), מתנחלים
תקפו מוסקים. שני פצועים פונו לבית חולים וארבעה טופלו בשטח. בכפר מסחה (ליד
ההתנחלות אלקנה), מתנחלים גנבו זיתים מהעצים.
ביום רביעי, 30.9.20, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני שבדרום הר חברון, שיעב אל-בטם והרסו שני בתי מגורים וטאבון. הם המשיכו לחירבת א-רכיז והרסו ארבעה בתי מגורים. שלושים נפשות נותרו ללא קורת גג.
המקרה
של הכפר הבדואי בנגב, אל-עראקיב, מדגיש את ההתנגשות בין חוק ובין מוסר וצדק
בישראל. בעזרת חקיקה ובאמצעות כוחה הצבאי והמשטרתי, שדדה המדינה את אדמותיהם של
הבדואים בכפר. מכיוון שאלה מסרבים להשלים עם שוד אדמותיהם והרס כפרם, שולחת הממשלה
את כוחות האכיפה שלה כדי לסלק את סרבני השוד מהמקום.
ביום שני 21.9.20, גזר
שופט בית משפט השלום בבאר שבע, רון סולקין, עונשים על ארבעה תושבים מהכפר בגין
הסגת גבול – באדמתם שנשדדה מהם. זאת למרות שעדיין מתנהל דיון בבית המשפט המחוזי
בשאלת הבעלות על הקרקע האמורה.
אחד קיבל ששה חודשי מאסר ו-30,000 שח' קנס.
שני קיבל ארבעה וחצי חודשי מאסר ו-20,000 שח' קנס.
שלישי קיבל שלושה חודשי מאסר 15,000 שח' קנס
רביעי קיבל שלושה חודשי עבודת שירות ו-12,000 שח קנס.
יוגש ערעור.
ביום חמישי 17.9.20, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לכפר הבדואי אל עראקיב והרסו בו שוב.
ביום שלישי 15.9.20 לפנות ערב, חיילי צה"ל החרימו בולדוזר של פלסטיני
מהכפר איבזיק, שבצפון בקעת הירדן.
ביום שני, 7.9.20, בולדוזרים של צה"ל החלו בעבודות להרחבת ההתנחלות קריית נטפים. האדמה, כ- 40 דונם, שעליה מתוכננת הרחבת ההתנחלות נגזלה מהכפר הפלסטיני חארס השוכן צפונית מערבית לסלפית.
ביום חמישי, 27.8.20, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לכפר הבדואי שבנגב, אל עראקיב הרסו אהל ואת השירותים של בית הקברות.
ביום רביעי 2.9.20, הגיעו חיילי צה"ל לכפר הפלסטיני ג'ינבה (בדרום הר חברון) והרסו שני בתים ודיר צאן. שנים עשר נפשות נותרו ללא קורת גג. בנוסף, הם הרסו את מערכות החשמל הסולריות בכפר.
ייעור פיקטיבי, חקלאות
בדיונית ונזק ממשי
בעשור
הקודם הוכרזה מדיניות ייעור
פיקטיבית, לצרכי השתלטות על קרקע. האמתלה הייתה אקולוגית: מאבק בסכנת המדבור. הרי,
חשוב שהמדבר לא יפלוש חלילה לנגב. לכן, חיוני להלביש את קרקעות הלס בשמלת
יערות. לאחרונה גויס גם משבר האקלים להצדקת היערנות האגרסיבית.
המהלך
לווה ברטוריקה נמרצת של פיתוח לשם "שמירה על הקרקע". יש תכלית או אין?
יש תוכנית לשינוי אקולוגי או אין? הדבר תואם להמלצות האקולוגים או מנוגד להן?
הצמחים עמידים בתנאי המדבר או קמלים בו? לא נורא משנה. הטרקטורים מיהרו לבער את
המדבר.
ושל
מי היו הקרקעות שנועדו לנטיעות? ברור שהן לא בבעלות יהודית. הקרקע שייכת
לערבים, אבל נשמרת כמובן מפניהם. אלו מוגדרים כפולשים אליה, גם כשהם בעליה
ההיסטוריים. צפונית לבאר שבע, ממזרח לכביש 40, ניטע "יער
דודאים". ממערב לאותו כביש ניטע "יער משמר הנגב". אלפי
דונמים של קרקעות הרשומות בתביעות בעלות של בדואים כוסו בעצי שיטה ואקליפטוס.
המהלך
בוצע ללא תוכניות מאושרות ע"י רשויות התכנון תמא 22 ליער וייעור, והתכסה
באמתלות משונות. כך, למשל, באדמות אלעראקיב שמדרום לרהט התבצעו נטיעות בתואנה של
עבודות חקלאיות לשמירה על גדות הנחלים. השטחים שמסביב לכפר ההיסטורי כוסו
בטרסות ובגומות נטיעה. איזו חקלאות? אילו פירות? לא חשוב. נטיעות חקלאיות, מסתבר,
אינן מחייבות היתר לפי חוקי התכנון והבנייה.
המהלך
באלעראקיב נבלם: קמפיין בקרב תורמי קק"ל חשף את פוטינציאל פגיעתו. התורמים
מחו, והנטיעות ננטשו. כיום, עתירת תושבי הכפר ההיסטורי, שמסרבים לנטשו, חוסמת את
קדחת הייעור. התושבים הגיעו עד איסטנבול ולונדון ואספו ראיות לבעלותם על אותן
אדמות. בית המשפט עדיין מתלבט בפתרון הסכסוך.
אבל
תאוות הייעור לא נעצרה: הטרקטורים שוגרו לכפר הבלתי מוכר עוג'אן, בפאתי העיירה
לקיה. שם כוסו גבעות גורל בנטיעות תמוהות, חסרות פשר. נראה שכל תכליתן
לכתר את שכונותיו של הכפר, לנתקן זו מזו ולבתק את הרצף המרחבי. והכל כדי לסכל את
ההכרה בכפר ואת צירופו לעיירה לקיה, שהינה ביתם השני של רבים מתושביו.
אשתקד
נערכו נטיעות מזרחית לתל שבע. לפני כחודשיים הגיעו הטרקטורים במפתיע לקרקעות הכפר
הבלתי מוכר חרבת אל - וטן, אף הוא ממזרח לעיירה תל - שבע. ואולם, שם
נעצרו. התושבים נערכו במהירות למאבק ציבורי. אוהל המחאה שהקימו הפך למוקד עלייה
לרגל, ולמרכז לימוד להכרת הנטיעות השתלטניות.
כאלף
איש הפגינו ב 22.6.2020 מול משרדי הממשלה בבאר שבע. הם הגיעו בשיירות ארוכות
שאורגנו בסיוע המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים וועדת ההיגוי של ערביי הנגב.
בנוסף ערכו משמרת מחאה סמוך לנבטים, ונצבו מול מטה קק"ל בירושלים. הכל אורגן
בנחישות, חרף הקורונה.
בעקבות
עתירת החברה להגנת הטבע נגד מגמת הייעור הבלתי מובחנת, נולדה בשנת 2015 ועדה לתיאום הנטיעות. הועדה הבינמשרדית מובלת
בידי רשות מקרקעי ישראל, ואחראית לקביעת מרחבי הנטיעות ואופיין. חיפשתם את
נוהל הועדה והחלטותיה באתר רמ"י ולא מצאתם? כן, היא מתנהלת בחשאיות. שקיפות?
הס פן תעיר.
הועדה
החסויה מובילה נטיעה של כ-40,000 דונם יערות שהדעות המקצועיות עליה חלוקות.
אקולוגים רבים טוענים שהייעור האינטנסיבי בעצים שאינם מן הנגב הורס בתי גידול
ופורם את המרקם הטבעי של בעלי החיים והצמחים.
אבל,
בנוסף, הייעור הוא אמצעי לשלילת זכויות הבדואים, שממתינים לצדק מאז קום המדינה,
והוא כמובן מערער את מרקם היחסים בין ערבים ליהודים בנגב. הנטיעה, נטולת הגיון ככל
שהיא, היא אסטרטגית: היא מבססת מציאות מרחבית היררכית של בעלי זכויות ומשוללי
זכויות.
למרבה
האירוניה, כעת המימון לבולמוס הייעור אינו מגיע מקרנות לאומיות, אלא נגזר מתכנית
החומש החברתית כלכלית שנועדה לצמצם פערים ולהעצים את
הרשויות הבדואיות. שרים מסוימים הסכימו לתמוך בתוכנית רק אם תכלול משאבים
להצרת צעדי הבדואים. כך נולדה החלטת דחיק - סליק, בת כלאיים, קידום
הזכויות החברתיות והכלכליות של הבדואים ובד - בבד הקצאת 30 מיליון לשלילת
זכויותיהם על הקרקע.
החלטה
פרדוקסלית זו אינה מקרית: האצטלות של "שמירת הקרקע" ו"מניעת
המדבור" הן קליפת מילים ירקרקה דקיקה המכסה את הכוונה להגן על העליונות של
קבוצה אתנו - לאומית אחת על פני האחרת. כך, הממשלה, שמחליטה בחגיגיות "לאמץ
סדר היום הבינלאומי של פיתוח בר קיימא", מקדמת בפועל מדיניות שכולה ניצול
תואנות סביבתיות לשלילת צדק חברתי וסביבתי.
חיה
נח מנכ"ל פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי
للمقالة بالعربية: تحريج زائف، زراعة وهمية وخطر حقيقي
פורסם
ב'זירה'. הארץ 13.01.2020
בלילה בין יום שלישי לרביעי, 18-19.8.20, באו מתנחלים מכיוון המאחז החדש ליד ההתנחלות מעון (בדרום הר חברון), לחניית יום של רועים פלסטינים, ליד הכפר הפלסטיני אום לספא, וגנבו שני אוהלי צל לצאן ורוקנו את עוקב המים.
ביום שלישי, 11.8.20, הגיעו חיילי צה"ל לסוסיה הפלסטינית (בדרום הר חברון), הרסו אוהל חקלאי והחרימו חומרי בנייה. המשיכו למר'אייר אל עביד הרסו והחרימו דיר צאן. המשיכו לפח'ית, שם הרסו אוהל מגורים. שבע נפשות נותרו ללא קורת גג.
הדו"ח של הפורום לדו קיום בנגב לשנת 2019 מראה שממשלת ישראל הרסה 2241 מבנים של בדואים בנגב! 88% מההריסות נעשו בידי בעלי המבנים! הם הרסו במו ידיהם, מפחד שאם הממשלה תהרוס, הם ישלמו את עלות ההריסה. ובנוסף, כדי למנוע את הטראומה של כניסת השוטרים לכפר ופינוי דיירי הבית בכוח, החליטו להרוס את בתיהם באותם ידיים שבנו אותו.
חשוב לדעת: ממשלות ישראל יצרו מצב, בו כל
המבנים בכפרים הבדואים בנגב נבנו בניגוד לחוק. כך, שכל בדואי בבואו לממש את זכות
האדם הבסיסית לקורת גג, נאלץ להפר את החוק.
פאראסין הוא כפר פלסטיני המונה כמאתיים נפשות. הוא סמוך לכביש 585 ליד ההתנחלות המפונה, המתחדשת - חרמש. ביום רביעי, 29.7.20, הגיעו חיילי צה"ל לכפר וחילקו צווי הריסה והפסקת עבודה לכל המבנים בכפר.
