בורין הוא כפר בעמק שמדרום לשכם. על הגבעות שמעליו, מספר התנחלויות חמדניות
מאיימות על קיומו של הכפר: מדרום - יצהר
וגבעת רונן, ומצפון – הר ברכה. נקבעה לנו פגישה עם ראש העיר. לאחר
שהוא לא הגיע, נפגשנו עם ד', אישה מעודכנת עימה דיברנו לפני שנה. הופתענו לראות
שהמילה אוסלו מופיעה באותיות לבנות על פני כל רוחב תיקה הארוג בשחור. מסבירת פנים,
היא ערכה עבורנו כיסאות בגינת הוריה המנוחים ואף הגישה לנו קפה! כמו כן, מוסטפא
סיפר לנו, ד' עזבה פגישה עם נשים בבית הספר שהיא עצמה יזמה, כדי לדבר אתנו. היא
סיפרה לנו כמה נהנתה מימי ים בקיץ האחרון – יום בחוף
הים לאימהות ולילדים מהכפרים הפלסטיניים, המאורגן על ידי נשי מחסום ווטש - ושהיא רוצה להשתתף בזה שוב.
מים: מחסור רציני
בקיץ, כאשר אין מים זורמים במשך יום או יומיים או לפעמים במשך שבוע. כל בית מחזיק
את ההקצאה שלו במיכל על גג ביתו. וכשהמים כן זורמים - הם אף פעם לא מספיקים. כי
ההקצאה החודשית לעירייה היא לפי מפקד אוכלוסין שנערך לפני כ-20-30 שנה, ומאז נוספו
עוד הרבה תושבים. מערכת סיבובית - פתיחה פעם או פעמיים בשבוע של ברז הראשי בשכונה
אחת תוך סגירתו באחרות - מבטיחה עבור 3,400 הכפריים - חלוקה שוויונית, אבל בכמות
מאוד לא מספקת.
לאחר דרבון
מצדנו, המארחת שלנו הסכימה לפרט: לעתים קרובות כביסה וניקוי הבית צריך להידחות;
ואפילו בשבוע "טוב" אף אחד לא יכול להרשות לעצמו יותר מ-2 או 3
מקלחות בשבוע. היא משתמשת במכונת כביסה, אבל מהסוג הישן - חצי אוטומטי, כלומר, על
ידי פתיחת/סגירת הברז כמות המים המשמשים לכביסה מבוקרת באופן ידני. בקיצור: המים
מחברת "מקורות" מספיקים רק לשתייה ולבישול. וכמובן, הם צריכים להשלים את
הכמות על ידי רכישת מים יקרים ממשאית -
מים שאינם מתאימים לשתייה.
החשמל: המצב קצת יותר טוב עכשיו. עד לפני שנה היו הפסקות
חשמל פעם או פעמיים בחודש. בחודש שעבר זה נמשך כ-9 שעות והאוכל במקררים התקלקל
ונזרק לאשפה. הדברים השתפרו כאשר במקום הכפריים המקומיים, טכנאים ישראלים התחילו
לטפל בתחזוקת החשמל. אך למרות זאת, כמות החשמל שמסופקת אינה מאפשרת שימוש חופשי בציוד
מודרני, כגון מזגנים. כשהם מדליקים אותם בבתיהם, האורות מתעמעמים. לאחר ששאלנו
שאלות נוספות, התברר עם זאת כי רק ב-30% של הבתים בכפר יש מיזוג. 70% לא יכולים
להרשות לעצמם מה שבישראל היום כבר לא נחשב למותרות. שאלנו אם יש מיזוג בבית הספר,
וד' צחקה. היא מצביעה על כך שגרוע יותר מהחום הכבד, הוא הקור בחורף. יש לה תנור
גז לחימום בבית, אבל כשבתה הולכת לבית
הספר היא צריכה לשאת עימה שמיכה.
תיכון למדעים
ולטכנולוגיה: שבועיים לתוך שנת הלימודים החדשה, עדיין אין בעיות. אבל במהלך
השנה שעברה היו פלישות תכופות של אנשים אלימים מיצהר ומגבעת רונן, שגובו על ידי
חיילים, והכריחו תלמידים ואנשי צוות לחזור הביתה (ראו את הדו"חות שלנו
מתאריכים 26.02.19, 10.06.18 ו- 25.03.2018).
יתר על כן, 10 דונם מתוך האדמות החקלאיות
ששייכות לבית הספר, הוחרמו. זו לא הייתה "אדמה נטושה": התלמידים גידלו
חיטה לקמח וירקות לארוחות בבית הספר. על החלקה שנותרה, התלמידים מגדלים כעת
מלפפונים, עגבניות וירקות אחרים בחממות. לד' יש תאומים, בת ובן שנבחנו לבגרות בשנה
שעברה. הבן שלה עכשיו בבית, מחפש עבודה;
בתה באוניברסיטה לומדת אנגלית ועברית. היא רוצה להבין ולתרגם את אשר
המתנחלים כותבים בפייסבוק, כולל את הקללות שבהם מקללים את הכפריים.
המתנחלים הם
הבעיה הגרועה ביותר. פשוט סיוט, ד' אומרת. לפני עשרה ימים, מטע זיתים ליד חווארה, על קרקע השייכת למשפחה מבורין, נשרף על
ידי מתנחלים מהר ברכה. אנשים מיצהר ומהמאחז גבעת רונן המציאו סוג של בילוי חדש,
אסטרטגיה חדשה לתפיסת קרקע פרטית של אחרים. הם מגלגלים צמיגים בוערים, זורקים אותם
במורד הגבעה ישר על מטעי הזיתים של בורין. בפעם הראשונה "הבילוי" פעל על
המתנחלים כבומרנג: הלהבות עלו על המדרון ופגעו ביבול שלהם. מסוקים הגיעו כדי לכבות
את האש הזאת - אך רק על אדמתם, כמובן. לפני כחודש, ושוב לפני שבועיים, בעקבות
שריפה של מטע זיתים, הם סללו כביש בקצה הקרוב לכפר; ואז שרפו את מטע הזיתים הבא,
סללו כביש חדש וכן הלאה. כמעשה שטן, הם העלו באש מטע זמן קצר לפני המסיק, כאשר
הזיתים כמעט בשלו, מוכנים להיקטף.
1,500 עצי זית נשרפו השנה בלבד.
”כשעצים נשרפים,” ד' מספרת “אני מרגישה אש
בוערת בלבי”.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה