על הקונפליקט בין חוק לצדק
מאת: עמוס גבירץ
כיצד ניתן להסביר
לחלקים הפריבילגיים בחברה, שיש מצבים בהם אכיפת החוק היא נפשעת? הרי ברור לכל
שלמדינה חייבים להיות חוקים וללא אכיפתם היא לא תוכל להתקיים. אם כך, איך תובן
העובדה שאחרי כמה פסקי דין של בתי משפט בישראל, יש פעילי זכויות אדם ודו-קיום
הממשיכים לעמוד לצידו של מפר חוק סידרתי?
זה מביא אותי לספר
את סיפורו של שייח סיאח מאל עראקיב שבנגב.
אבי סבו של שייח
סיאח, קנה שטח אדמה ב-1905 מידי בעל אדמות משבט אל עוקבי, באזור אל עראקיב שבנגב.
מסמך הקנייה מצוי בידיו של שייח סיאח. אנשי שבטו, אל טורי, התיישבו בשטח זה,
וב-1914, החלו בני השבט גם לקבור את מתיהם בחלקה קטנה מתוכו.
ב-1952 הורה
המושל הצבאי באזור לשייח של אותם ימים להתפנות מהמקום. הצבא אמור היה לערוך
תמרונים באזור ו"למען ביטחונם" הם פונו תוך הבטחה שלאחר חצי שנה יוכלו
לחזור. כאשר ביקשו לחזור, נאמר להם שיוכלו לחזור רק אם יחכרו את השטח מהמדינה.
והרי השטח היה בבעלותם. מדוע שיחכרו את אדמתם מהמדינה?! התשובה לכך נעוצה בחוק
רכישת מקרקעים 1953 שקבע, כי שטחי אדמה שלא היו בשימוש בתקופת הזמן שהוגדרה בחוק,
עוברים לרשות המדינה. כך, באמצעות כוחו של צה"ל וחקיקה דרקונית ושרירותית,
שדדה המדינה למעשה את האדמות האמורות.
לימים חזרו
התושבים והתיישבו בכפרם. בתגובה החלה המדינה להשמיד את יבוליהם ולהרוס בתים בכפרם.
ב-2010 הרסה המדינה בפעם הראשונה את כל הכפר. מאז כבר הרסוהו יותר מ-145 פעמים.
והרי אם מישהו
ישדוד את רכושנו, הפרבילגים, נפנה למשטרה בתלונה. זאת תשלח את שוטריה שיעצרו את
השודד ויעמידו אותו למשפט. השופט יגזור את דינו על הפשע שביצע. זאת חשיבות קיום
החוק ואכיפתו.
אבל מה קורה כאשר
המדינה, היא זאת אשר פולשת ושודדת את אדמותיהם של אזרחים לא רצויים? כאן כבר מצאו
דרכים לחוקק חוקים שייתנו תוקף חוקי למעשי השוד. ובכן, אותו חוק שרירותי (רכישת
מקרקעים 1953). נוקט לשון ניטראלית, ובניגוד לחוקי הגזע נוסח חוקי נירנברג וחוקי
הגזע בדרום אפריקה ומדינות דרום ארה"ב, לא כתוב בו שמטרתו העברת קרקע מערבים
ליהודים למרות שזו מטרתו, לתת תוקף חוקי לשוד הקרקעות, אנחנו למדנו לקח
מההיסטוריה...
יש לזכור, לפני
קום המדינה ב-1948, היו רק 7-8% מאדמות ישראל בידי יהודים. כיום - 96%. כידוע הפלסטינים לא עמדו בתור כדי למסור
את אדמותיהם למדינה. זאת לקחה אותן בכוח. לשם כך חוקקו חוקים שנתנו תוקף חוקי לגזל
האדמות הנרחב.
שייח סיאח ואנשיו
הם מהבודדים שעד היום לא נכנעו והם ממשיכים לעמוד על זכותם להחזיק באדמותיהם
ולחיות עליהן. הם עושים זאת בשם הצדק. מולם באה ממשלת ישראל ושולחת את שוטריה
ושופטיה, בשם החוק, לאכוף את חוקי הגזל שלה על לוחמי הצדק, המסרבים להשלים עם רוע
הגזרה.
ובכן, לפי חוקי
מדינת ישראל שייח סיאח ואנשיו הם עבריינים המפרים את חוקיה, וכך היא גם נוהגת בהם.
אני קורא לזה קרימינליזציה של הקורבן. אבל אם מסתכלים על העניין מבחינת המוסר
והצדק, הרי שהפושעת היא מדינת ישראל אשר שדדה את רכושם הקרקעי של שייח סיאח
ואנשיו.
אנחנו פעילי
זכויות האדם ודו-קיום, לא מוכנים לעוור את השיפוט המוסרי שלנו בשם השייכות
היהודית-ישראלית שלנו ולכן אנו עומדים לצידם של הקורבנות. בעינינו, אכיפת חוקי
הגזל היא היא הפשע הגדול!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה