מדיניות הגורמת להפרת זכויות האדם

מאת: עמוס גבירץ

לאחר שהקמנו ב-1997 את הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, התפתח ויכוח מעניין בינינו: האם אנחנו ארגון זכויות אדם או ארגון פוליטי נגד הכיבוש? יש לזכור שארגוני זכויות האדם בארץ ובעולם ניסו בכל כוחם להפריד בין זכויות אדם לפוליטיקה. אני העליתי רעיון שנראה כעמדת אמצע בין שתי התפיסות. טענתי שרוב הפרות זכויות האדם שאנו נאבקים נגדן, אינן נעשות בידי פסיכופטים הנהנים מעצם הפגיעה בקורבנותיהם, הן נעשות בשירות מטרות אידיאולוגיות פוליטיות. אם זה המצב, הרי שהמאבק נגדן ממילא הופך למאבק נגד המדיניות של שלטונות ישראל.

לאחר מלחמת 1967, פתחה ממשלת ישראל במדיניות לא-מוכרזת של השתלטות על השטחים הכבושים במטרה לספחם לישראל. התנחלויות הוקמו כדי לקבוע עובדות בשטח והקו הירוק נמחק ממפות ישראל. אבל צצה בעיה: השטחים הכבושים מכילים אוכלוסייה לא-יהודית גדולה. סיפוחה לישראל ישנה את המאזן הדמוגרפי כך שהוא עלול להביא לסוף המפעל הציוני. כדי לפתור את הבעיה, דרש הימין הקיצוני טרנספר של הפלסטינים מהארץ. בשאר חלקי העם לא היה יאה לדבר על כך, אז במקום זאת החלו למרר לפלסטינים את החיים כדי לעודדם לעזוב ("מרצון") או לצמצם את שטחי המחיה שלהם.

בגולן נפתרה הבעיה במלחמת 67 עצמה ומיד אחריה, כאשר רוב אזרחיו הסורים הפכו לפליטים. בגדה המערבית נמצא הפתרון בעזרת הסכמי אוסלו וחלוקת הגדה לאזורים לפי צפיפות האוכלוסין הפלסטינית. האזורים צפופי האוכלוסייה הפכו לבנטוסטנים בשליטת הרשות הפלסטינית (אזורי A ו-B), ואילו האזורים שבהם אוכלוסיית הפלסטינים דלילה (אזורי C) נמסרו לשליטה ישראלית, לקראת סיפוחם בעתיד לישראל. בינתיים מנסים לגרום לכמה שיותר מהפלסטינים לעזוב את אזורי C ולעבור לאזורי A ו-B או לעזוב את הארץ. הדבר נעשה באמצעות הפרות זכויות אדם שיטתיות כגון גזל אדמות, הקמת התנחלויות והרחבתן, הריסת בתים, הגבלת נגישות של חקלאים לאדמותיהם, גזל רוב מימיהם, הגבלת כניסה של בני זוג מחו"ל ועוד.

אלא שגם במדיניות הזאת יש בעיה, היא גורמת לצה"ל לפעול באופן קבוע בניגוד לאתיקה של צבא ובניגוד לחוק הבינלאומי. הפתרון נמצא בעזרת פרשנויות יצירתיות מאוד של החוק ובעזרת חקיקה צבאית (בעיקרה), היוצרות מראית עין של מכובדות חוקית למלחמה החד-צדדית שמנהל צה"ל נגד האוכלוסייה האזרחית הכבושה.

כך קורה שארגוני זכויות אדם, בבואם להיאבק על זכויות אדם של חסרי ההגנה, מואשמים בפעילות פוליטית נגד ישראל. המאשימים עושים הכללה מסוכנת. אם מאבק נגד הפרת זכויות אדם פירושו מאבק נגד ישראל, הרי שישראל במהותה – ולא רק במדיניות ממשלתה – מפרת זכויות אדם. אם מדייקים, הרי שאכן אנחנו, בעצם מאבקנו למען זכויות אדם – מבלי שנרצה בכך – נאבקים נגד המדיניות של ממשלת ישראל. כאשר אנחנו נאבקים על זכות הפלסטינים לרכושם הקרקעי, אנחנו נאבקים נגד מדיניות המנסה לקחת מהם את אדמותיהם. כאשר אנחנו נאבקים על זכותם לקורת גג, אנחנו נאבקים נגד מדיניות המנסה לצמצם את שטחי המחיה שלהם. כאשר אנחנו נאבקים נגד גזילת מימיהם, אנחנו נאבקים נגד מדיניות המנסה לגרום להם לעזוב את אזורי C ובעצם את הארץ, וכן הלאה.

אנו נאבקים למען מדיניות שתכלול שמירה על זכויות אדם. אנו מאמינים שבכך נחזק את ישראל ונגן על יהדות העולם מול אלה שבמדיניותם מחזקים את הרצון להשמיד את ישראל ומעודדים כוחות ימניים קיצוניים בעולם, שחלקם נגועים באנטישמיות.