מאת: עמוס גבירץ
אחת הרעות החולות בחברה האנושית היא הפשיעה. כל מי שחווה גניבה, שוד אונס תקיפה וכו' מכיר את התקווה ששוטרים היו נוכחים בזמן ביצוע הפשע ומונעים אותו, תוך תפיסת הפושע והבאתו לדין. חברה אינה יכולה לתפקד אם אינה מצליחה לשים גבולות לפשיעה. במדינה מתוקנת המשטרה ושוטריה יוצרים את תחושת הביטחון של האזרח בחיי היום-יום.
והנה, בישראל יש אוכלוסייה שלמה שאיבדה את מירב רכושה וממשיכה לחיות תחת איום מתמיד לאבד את קורת הגג שלה ואת יתרת אדמותיה. בהבדל ממרבית אזרחי ישראל, אין להם למי לפנות כדי שיגן עליהם מפני מעשי הפשע שמחריבים עליהם את חייהם. לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק באים להרוס את בתיהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק מחריבים את יבולי החקלאות שלהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק גוזלים מהם את שארית אדמותיהם. נציגי הממשלה בליווי שוטרי משטרת ישראל הם העושים זאת! והממשלה, השולחת אותם לבצע את מעשי הפשע הללו, דאגה לחוקק חוקים שיאפשרו לה לבצעם. מעשי הפשע נעשים ברשות החוק! לא פלא שלאחר שגזלו מהם כמעט את כל אדמותיהם – יכולת התפרנסותם של הנגזלים הידלדלה – ויש כל כך הרבה פושעים ביניהם.
אומרים לך שהבדואים בכפרים הלא מוכרים מפרים את חוקי הבנייה. שולחים אותך לאכוף את החוק על מפרי חוק אלה. האם שאלת את עצמך איך ייתכן שאוכלוסייה שלמה, כ-90,000 בני אדם, כולם מפרי חוק?! הרי מקובל שבכל חברה יש אחוז מסוים של מפרי חוק. איך ייתכן שכל האוכלוסייה הבדואית, בכפרים הלא מוכרים, בבואה לקיים את זכות האדם הבסיסית לקורת גג, מפרה את החוק הישראלי?! אולי יש פה בעיה עם החוק?!
מדינת ישראל פינתה שבטים בדואיים שלמים מאדמותיהם, תוך גזילתן, והושיבה אותם באזור הסייג. אחר כך העבירו חוק (תכנון ובניה 1965), שקבע שאזור הסייג, אליו המדינה העבירה אותם, הוא אזור גלילי האסור בבנייה! כך באמצעות חקיקה פוליטית צינית הפכה המדינה את הבדואים למפרי חוק. היו כפרים בדואים באזור הסייג לפני קום המדינה. גם בהם סירבה המדינה להכיר והפכה את הבנייה בהם ללא חוקית. באמצעות אותה חקיקה פוליטית, הפכה המדינה גם אותם לעבריינים.
רבים מהישובים היהודיים שהוקמו בנגב לפני קום המדינה, הוקמו על אדמות שהתנועה הציונית קנתה מבדואים. אך מאז קום המדינה מסרבת ממשלת ישראל להכיר בבעלות הבדואים על אדמותיהם. המדינה משתמשת בך, השוטר, מי שהכוח הופקד בידיו במטרה להילחם בפשיעה, בכדי לגזול בכוח את אדמות הבדואים מידיהם! ושוב כמובן דאגה המדינה לכיסוי "חוקי" לעניין.
תאר לעצמך מצב בלתי אפשרי, אני מקווה, שכנסת ישראל תחוקק חוק המתיר לשדוד. אני בטוח שתסרב לשרת במשטרה שאינה מחויבת להלחם בשוד. והנה, בעזרת חוקי תכנון ובנייה, יצרה המדינה מצב המאפשר לה לשדוד את אדמות הבדואים! בתחילת שנות החמישים פונו שבטי בדואים רבים מאדמותיהם, בטענות שהצבא צריך אותן לאימוניו, תוך הבטחה שלאחר האימונים, יוכלו לחזור. לחזור לא נתנו להם ובמקום זאת חוקקו את חוק רכישת מקרקעין תשי"ג 1953, אשר באמצעותו העבירה המדינה את האדמות המפונות לרשותה. פשוט מעשה שוד! אחרי עשרות שנים שלמדינה לא היה שום שימוש באדמות האלה, שולחים את קק"ל ליערן כדי להוכיח שימוש, והעיקר, למנוע מבעליהן לחזור אליהן. בדואי שדורש בחזרה את אדמותיו ומנסה לעבדן, או לחזור ולגור בהן, נענש. החרבת יבולים, הריסת בתים, הריסת כפרים, הם חלק מאמצעי הבטחת הגזלה! ואותך שולחים לאכוף את החוקים האלה!!!
שמעתי שרבים מהשוטרים הבאים להרוס בתים וכפרים אינם נושאים את תג שמם על מדיהם. אני בטוח שהם מתביישים במעשיהם! הם הרי התגייסו למשטרה כדי ללחום בפשיעה! לא כדי לבצעה!
בסוף יום העבודה שלך אתה בא הביתה ומספר בגאווה לבני/ות משפחתך על תפיסת מנוולים שפשעו! ומה אתה מספר להוריך אחרי יום עבודה בו השלכת זקנים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! מה אתה מספר לאשתך וילדיך אחרי יום עבודה בו גירשת נשים וילדים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! ראה איזה מרחק נורא בין עבודת הקודש להגנת החברה מפני הפושעים הקמים עליה להרסה, ובין הריסת חיים לבני אדם שכל פשעם שנולדו בדואים במדינת היהודים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה