בתחילת שנות החמישים פינה צה"ל את הבדואים מאדמותיהם באל-עראקיב, בתואנה שצה"ל צריך את השטח לאימוניו. הובטח להם שיוכלו לחזור לאדמותיהם כעבור מחצית השנה.
לחזור לא הורשו, ואת האדמות העבירה המדינה לרשותה , באמצעות חקיקה.
לאורך כל השנים דרשו הבדואים להשיב את אדמותיהם הגזולות. חלקם המשיכו לזרוע ולרעות באדמותיהם מהן פונו. חלקם אף חזרו להתגורר בשטחי אדמתם המקורית, סמוך לבית הקברות של אל-טורי. ב-1999, כאשר החלה קק"ל בעבודות נטיעה בשטח, הצטרף חלק נוסף מן המפונים לתושבים החוזרים, והתיישבו על אדמתם המקורית.
בתחילת שנות האלפיים החלה המדינה לרסס מן האוויר את גידולי התבואות של תושבי אל-עראקיב ולהשמידם. בג"צ הורה להפסיק את הריסוסים. מאז שולחים אנשי מינהל מקרקעי ישראל טרקטורים לחרוש ולהרוס את הגידולים.
ב-27.7.2010 הרסה המדינה את אל-עראקיב המחודשת. עד היום הרסו את הכפר 37 פעמים. בשנה האחרונה החלה קק"ל להכין את האדמות החקלאיות של הכפר לנטיעת יער.
אחרי שהמדינה משמידה את הגידולים החקלאיים, באה קק"ל ומפריחה את השממה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה