המלחמה
המוסתרת בנגב
מאת: עמוס גבירץ
אף כלי תקשורת
עברי לא שולח את כתביו לסקר את המלחמה החד צדדית הזאת. אם לפני שנה נדהמנו ממספר
הריסות הבתים של בדואים בנגב ב-2016 (1158), הרי מתברר שבשנה האחרונה מספרם הוכפל!
הארץ דיווח על 2,220 בתים שנהרסו ב-2017! המשמעות היא, שבנגב ממשלת ישראל מנהלת
מלחמה חד צדדית נגד אזרחיה הבדואים. היא קוראת למלחמתה, בשם המכובס אכיפת החוק.
מקובל שבכל חברה
יש אחוז מסוים של עבריינים. כאשר כולם עבריינים, הרי שיש בעיה עם החוק. מדינת
ישראל נמנעה מלהכיר בכפרי הבדואים שהיו בנגב לפני קום המדינה. היא הוסיפה פשע על
חטא, כאשר העבירה שבטי בדואים מאדמותיהם (תוך שגזלה אותן מהם), לאזור הסייג, שם
נמנעה לתת בסיס חוקי ליישוביהם. בנוסף לכך, היא הגדירה את רוב אדמות אזור הסייג
כאדמות חקלאיות שאסור לבנות עליהן. במילים אחרות בהחלטות פוליטיות תכנוניות, היא
הפכה כל בנייה בכפרי הבדואים ללא חוקית! בנוסף לכך המדינה מסרבת להכיר בבעלות
המסורתית של הבדואים על אדמותיהם, תוך שחסמה בפניהם כמעט את כל אדמות המרעה שלהם.
ואז מסיתה נגדם בטענה ש"הבדואים משתלטים על אדמות המדינה", אותן שדדה
מהם... אז עכשיו כל שנה ממשלת ישראל שולחת את סוכניה להשמיד אלפי דונמים גידולים
חקלאים של בדואים בנגב (12,680 דונם גידולים חקלאיים הושמדו ב-2017).
במלחמת 1948 נוצר
מעמד חדש של אזרחים פלסטינים בישראל: פליטי פנים. אנשים שברחו או שאולצו לעזוב את בתיהם
וכפריהם מאימת הקרבות, אבל נשארו בתוך גבולות ישראל, לא הורשו לחזור הביתה. מבחינה
זאת בנגב המלחמה ההיא עוד לא הסתיימה. הרי עד 1959המשיכו לגרש בדואים מהנגב. בנגב
המדיניות הממשלתית היא, לדחוק את כל הבדואים לעיירות. לשם כך נלחמים בהם בדרך של
הריסת בתיהם, השמדת יבוליהם, מניעת מים זורמים, חשמל ושירותים מוניציפאליים. הכול
כדי להכריח אותם לעזוב את בתיהם ואדמותיהם ולעבור לעיירות. במילים אחרות ממשיכים
ליצר פליטי פנים.
כדי לנהל את
המלחמה הזאת ביעילות, הקימו את "יחידת יואב" של המשטרה. זאת מטילה אימה
על הבדואים וגורמת לרבים מהם להרוס את בתיהם במו ידיהם! הרי חוקקו חוק בישראל
המאפשר לחייב את קורבנותיהם לשלם את עלות הריסת בתיהם ואפילו לשלוח אותם למאסר, אם
יסרבו להרוס בעצמם את בתיהם! הפחד כל כך גדול, עד שמסתבר שבדואים רבים הרסו את
בתיהם תחת האיום שיקבלו צו הריסה, עוד לפני שקיבלוהו!
את המלחמה החד
צדדית של ממשלת ישראל נגד אוכלוסיית המיעוט הבדואי בנגב, מסתירים תחת הכסות של
אכיפת החוקים של המדינה. קרימינליזציה של הקורבן. הרי הצליחו ליצור מצב בו כל
בתיהם בכפריהם, ניבנו באופן לא חוקי. הרי יצרו מצב בו כל בעלותם על אדמותיהם אינה
מוכרת. לכן האפשרות של הבדואים לפנות לבתי המשפט, כדי שאלה יתנו להם סעד, יוצרת
אשליה, כאילו יש להם מגן. הרי אלה פוסקים לפי חקיקה המיועדת לפגוע במיעוט הלא
רצוי.
אוכלוסייה אזרחית
שלמה נותרה חסרת מגן מפני המדינה שרודפת אותה. ונותרת השאלה הנוראית, היכן אנחנו,
קהילת זכויות האדם בישראל. היכן אנחנו קהילת השלום בישראל. והיכן העולם ששותק,
נוכח המלחמה החד צדדית של ממשלת ישראל כנגד מיעוט חסר מגן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה