במקום לדכא דברו
מאת:
עמוס גבירץ
בשנות השמונים
הייתי בין יוזמי הקמת ארגון של פלסטינים וישראלים למען אי-אלימות. רצינו להכניס את
רעיונות אי-האלימות לסכסוך בין עמינו. קיווינו שבעזרת אי-האלימות נוכל לתרום את
חלקנו לסיום הסכסוך ולשלום, ואם לא זה, הרי שנוכל לפחות להפחית את הקורבנות שהוא
גובה.
בדיוק באותו זמן
דר' מוברק עוואד, פלסטיני החי בארה"ב, כתב מאמר גדול בו קרא למאבק אי-אלימות
של הפלסטינים נגד הכיבוש הישראלי ובעקבותיו הקים את המרכז הפלסטיני ללימודי
אי-אלימות, במזרח ירושלים. כמובן שהוא הפך לדמות מרכזית בארגון שהקמנו ובפעולותיו.
גירוש מוברק עוואד ב-1988 מהארץ פגע קשות בארגון וכעבור כמה שנים הוא חדל מפעילות.
לשמחתי רעיון אי-האלימות קנה לו אחיזה בחלקים שונים של
החברה הפלסטינית, ולאורך השנים ראינו יוזמות חשובות מאוד של מאבקים לא-אלימים מהצד
הפלסטיני. למשל, ספינת השיבה, באינתיפאדה הראשונה היו פעולות אי-אלימות רבות, הפגנות
לא-אלימות נגד מכשול ההפרדה, הקריאה להחרמות על מוצרים ישראלים המיוצרים
בהתנחלויות (BDS), או
פעילויות אחרות הקשורות בכיבוש. חשוב לציין, שהנשיא הפלסטיני אבו מאזן, הוא תומך
נלהב במאבק עממי לא אלים ומתנגד לפעילות אלימה נגד ישראל.
מול הפעילות
הלא-אלימה מהצד הפלסטיני, חשוב לציין את יוזמות אי-האלימות מהצד הישראלי. כאן יש
סוג אחר של אי-אלימות: אני קורא לה: "אי-אלימות מונעת". סרבני השירות
בצבא – אם פציפיסטים או סרבני הכיבוש – עושים פעולת אי-אלימות מונעת. כך גם
המחרימים תוצרת התנחלויות, או מסרבים לעבוד בהן, עושים פעילות של אי-אלימות מונעת.
חשוב להזכיר את
פעילי אי-האלימות מחו"ל, הבאים – כצד שלישי, שאין לו אויבים בסכסוך - לתת הגנה לא-אלימה לפלסטינים מפני מתנחלים
וחיילים, ובכך מעודדים פלסטינים לפנות לדרך אי-האלימות.
אי-אלימות מאפשרת
פעילות משותפת של פלסטינים וישראלים במאבק נגד הכיבוש. מסיק הזיתים, נטיעת זיתים,
בניית בתים מחדש, והפגנות משותפות, הם כמה מהדוגמאות לשיתוף פעולה של ישראלים
ופלסטינים בדרך לא-אלימה.
לצערי עד היום כל
הפעילות הזאת לא הגיעה למימדים היכולים לשנות מציאות. הרי אנחנו רוצים ליצור תהליך
של "הסלמה של אי-אלימות" תהליך בו פעילות לא-אלימה של כל צד בסכסוך
תעודד את הצד השני לנטוש את האלימות ולעבור לאי-אלימות, עד שנגיע לשלום המיוחל.
בהקשר הזה אני
שמח לשמוע על היוזמה שיוצאת מעזה לפעילות לא-אלימה למען זכות השיבה ולהסרת המצור
על עזה. אם הם יצליחו להביא עשרות אלפי פליטים, שבאופן לא-אלים יתחילו לצעוד לעבר
כפריהם בעבר, הרי שאולי יצליחו סוף סוף להפוך את המאבק הלא-אלים למאבק המוביל של
החברה הפלסטינית, תוך דחיקת האלימות אל מחוץ ללגיטימיות בחברתם. זאת תהייה בשורה
לכולנו. ללא קשר אם מסכימים לדרישותיהם או לא, השאיפה של כולנו – כך אני מקווה - היא לחדול מההרג ההדדי בין עמינו ולמצוא את הדרך
לפתור את הבעיות בינינו ללא אלימות.
לנו אזרחי ישראל
יש אינטרס ביטחוני בשינוי שמאבק לא-אלים יכניס לקונפליקט בינינו, כך הרי יפסקו
הפיגועים הרצחניים נגד ישראלים. לצערי לא כך הדבר לגבי ממשלת הימין של ישראל. לגביה
הכיבוש והרחבת הטריטוריה של ישראל, חשובים מביטחוננו. לכן, אני חושש, במקום לפנות לדרך
המשא ומתן אתם, היא תעשה דמוניזציה של המאבק הלא-אלים הפלסטיני ותשלח את צה"ל
לדכאו בכוח.
אני מקווה שיהיו
מספיק ישראלים, שידרשו מממשלתנו, לשם שינוי: מול אי-אלימות פלסטינית, הימנעו
מדיכוי אלים. במקום לדכא, דברו אתם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה