מאת: עמוס גבירץ
שוב ושוב אנו נתקלים באמירה "צה"ל
הוא הצבא הכי מוסרי בעולם". ברצוני לסתור את האמירה הזאת ולטעון שגם במבחן
האתיקה של צבא ומלחמה - צה"ל כושל.
מדינות, ולפעמים גם ארגונים, מקימים צבא
ומשטרה כדי להתגונן מפני אויבים חיצוניים ופנימיים. אלה גופים שבשם ההגנה על
המדינה ואזרחיה, מקבלים לגיטימיות להשתמש באמצעים שבמהותם אינם מוסריים, כמו
אלימות והרג. מזה נובע שבעצם הגדרתם, גופים אלה אינם מוסריים. ההיתר להשתמש
באמצעים של אלימות והרג נושא סכנה גדולה, לא רק לאויבים, אלא גם למי שהקימו את
הגופים האלה. לכן הצבא והמשטרה חייבים לעמוד בקפדנות בכללי האתיקה, שמציבים מגבלות
ליכולת הפעולה שלהם.
כאשר אני דן בסוגיה מה בין אתיקה למוסר, בהקשר
הזה, אני מציע את ההבחנה הבאה: המוסר בבסיסו עוסק בהגנה על החיים, על אורח החיים
ובמניעת סבל, ואילו האתיקה בבסיסה מציעה את עקרון ההוגנות בניהול מערכות וביחסי
אנוש. לכל מקצוע וארגון מקצועי יש כללי אתיקה משלהם. כך שהמוסר מציע קוד פעולה בין
בני אדם, ואילו האתיקה מציעה קוד פעולה למקצועות ולארגונים המקצועיים. האתיקה היא
בעצם קוד מוסרי המיוחד לכל מקצוע ולארגונים העוסקים בו.
כדי שאדם יוכל לעסוק במקצוע מסוים, הדרישה
האתית היא שעליו לעבור תקופת הכשרה שתסמיך אותו לעסוק באותו מקצוע. זאת כדי
שתועלתו תעלה על הסכנה שיגרום נזק בעיסוקו. רופא שלא למד כראוי את מקצועו יגרום
נזק למטופליו. כך גם עו"ד או פועל בניין וכן הלאה. הקוד האתי של כל מקצוע גם
מציב גבולות עד לאן מותר להתקדם במעשה המקצועי. במסגרת הכלל של הוגנות, רופא חייב
לקבל את הסכמת המטופל לפעולות מסוימות. כך גם עו"ד חייב לקבל את הסכמת הלקוח
לפעולות מסוימות.
במקרה של לוחמים, הכלל של הוגנות אינו תלוי
בהסכמת הצד השני. מכלל ההוגנות - שלוחם אינו נלחם במי שאינו יכול להגן על עצמו -
נובע שלא נלחמים באזרחים חסרי מגן ושאם הצד השני נכנע או נפצע ונוטרל, הלחימה
חייבת להיפסק.
מתוך ההיתר לשימוש באלימות ובהרג בהגנה מפני
אויבים חיצוניים ופנימיים, נובע שאתית אסור להפעיל את הגופים האלה למטרות שאינן
התגוננות מפני אויבים. מכך נובע שכל פעילות צה"ל נגד האוכלוסייה האזרחית
בשטחים הכבושים – כמו גזל האדמות, גזל המים, הקמת ההתנחלויות ושמירה עליהן, גירוש
אוכלוסייה אזרחית, הריסת בתים, הגבלת גישה לאדמות חקלאיות וכו' – מנוגדת לאתיקה של
צבא ומלחמה. כך גם לגבי המשטרה: כל הפעילות של המשטרה בהריסת בתי בדואים, בגזל
אדמותיהם, בהגבלת שטחי המרעה שלהם, בהשמדת גידולים חקלאיים, בהריסת כפרים ועוד –
מנוגדים לאתיקה של המשטרה. בכל הפעולות האלה, כוחות הביטחון תוקפים אזרחים חסרי
מגן, מבלי שאלה איימו על מישהו.
כאן תעלה טענה כנגדי, שאלה פעולות של אכיפת
חוק ולכן הן מוצדקות מבחינה אתית. זו תשובתי: אלה פעולות אכיפת חוקים המנוגדים
לחקיקה הבינלאומית ולאמנות זכויות האדם, שישראל מחויבת להן. בחוות הדעת המייעצת
מ-2004 קבע בית הדין הבינלאומי בהאג, שכל הפעילות של צה"ל הפוגעת באוכלוסייה
האזרחית הכבושה שלא למטרות ביטחוניות מובהקות, אינה חוקית. כאשר מדינה יוצרת מצב
חוקי שבו אזרחים אינם יכולים לממש את זכויות האדם לרכושם הקרקעי, לאורח חייהם,
לקורת גג, ולשאר צרכים בסיסיים, הרי שאכיפת חוקיה אינה מוסרית ובטח לא אתית.
בכל המקרים האלה אנו רואים
כוחות חמושים התוקפים אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן ובכך מאבדים את הלגיטימציה האתית
שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה