עוד
התנגשות בין ציונות קיומית לקנאית
מאת: עמוס גבירץ
בעמונה מתנגשות
שתי הגישות המובילות בציונות. הציונות הקיומית, זו שמאמינה שהקיום היהודי יובטח אם העם ייקח את גורלו בידו ויקים את
מדינתו בארצו ההיסטורית. זה נעשה בתמיכת מעצמות ויכול להמשיך ולהתקיים
בתמיכתן. מולה עומדת הציונות הקנאית, זו שברובה, מאמינה שהציונות אמורה לממש את
ההבטחה האלוהית על הארץ. אני רואה בדתיים שבהם, יורשים אמוניים של קנאי בית שני
שגרמו לחורבן בית המקדש וירושלים.
לאחר מלחמת ששת
הימים, היתה אחדות מטרה גדולה בין שני הזרמים. גם הציונות הקיומית – ממשלות העבודה
והליכוד – פעלו להרחבת הטריטוריה של ישראל. רק שהם הבינו שכל המדינות התומכות
בישראל, מתנגדות לכך. לכן צריך להאט את הקצב ולהשתדל שלא יהיו קורבנות בנפש של
המקומיים. ההבנה הזאת גרמה להתנגשויות כאשר תחת לחץ בינלאומי, נאלצו ממשלות ישראל לסגת
או להגביל פעילות היתנחלותית.
ההתנגשות הראשונה בין שתי הגישות היתה כאשר אנשי
גוש אמונים הקימו את ההתנחלויות הראשונות שלהם במקומות שממשלת המערך התנגדה להם.
ההתנגשות השנייה היתה סביב השלום עם מצרים. ראש
הממשלה בגין שהבין שהתנגדות להחזרת סיני תסכן את היחסים המיוחדים בין ישראל
לארה"ב, נאלץ לפעול בניגוד לאידיאולוגיה שלו, ולוותר על סיני תמורת שלום.
גאולה כהן החילונית, חשבה שהחזקת סיני בידי ישראל יותר חשובה מהיחסים המיוחדים עם
ארה"ב, פרשה מהליכוד והקימה מפלגה – התחייה - ברוח הציונות הקנאית.
הסכמי אוסלו, שלא
היו הסכמי שלום, ולא הובילו לשלום, גרמו להתנגשות נוספת. כאן נחשפה הסכנה האמיתית
של הציונות הקנאית, כאשר אחד מאנשיה רצח את ראש הממשלה רבין. אגב אחרי כל
הדיבורים, הסכמי אוסלו רק חיזקו את מפעל ההתנחלויות. רק נזכיר את הסיפוח הנרחב של אדמות פלסטינים, את הכבישים העוקפים
ואת גידול מספר המתנחלים בשבע שנות אוסלו מ-110,000 ב-1993 ל-204,000 כאשר פרצה
האינתיפאדה בשנת 2000.
גם ההתנגשות סביב
הפינוי החד צדדי של רצועת עזה, היתה בעייתית. שרון עשה את הפינוי במטרה לטרפד את
מפת הדרכים של הנשיא בוש, שדרשה פינוי שטחים תמורת ביטחון מצד הפלסטינים, בדרך
לשלום. התנגדות הציונות הקנאית לפינוי עזר לו בכך.
עכשיו שוב נוצרת
התנגשות בין שני הזרמים בציונות. כל כולה הצגה לעולם: שומרי החוק מול הקנאים,
שההבטחה האלוהית, בה הם מאמינים, חשובה להם משמירת החוק והחלטות בג"ץ, על
חשבון היחסים עם המדינות התומכות בישראל. יחסים
שקיומה של ישראל במידה רבה תלויה בהם.
לאסונה של ישראל
רוב השמאל שלה הפך מחברה מגויסת לחברה נהנתנית. במסגרת זאת
רוב השמאל שלה הפך למרכז, שברובו לא מבין את הסכנה לקיומנו מהציונות הקנאית. וכך
מיעוט קנאי ומאוד מגויס, מצליח לכפות את דרכו על הרוב בתהליך שבסופו של דבר יסכן
את קיומנו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה