רשעות ממוסדת
מאת: עמוס גבירץאני כותב את הדברים האלה בשעת סערת נפש הנמשכת כמה ימים. חיילי צה"ל הגיעו לכפר פלסטיני קטן אל חדידיה, הנמצא בבקעת הירדן ליד ההתנחלות רועי, והחלו להרוס את דרך הכניסה לכפר. בזכות צו מניעה זמני שדחה את תאריך ההריסה, קיבלו החיילים הוראה לעצור את פעולת ההרס. למחרת באו חיילי צה"ל לאל חדידיה והרסו את כל מבני המגורים ומבני החקלאות של שלוש משפחות במקום. בימים הבאים הגיעו חיילי צה"ל, הרסו והחרימו את אוהלי הצלב האדום, שהתושבים קיבלו כעזרה ראשונה. באין ברירה התכסו התושבים ביריעות פלסטיק בלילה כמחסה מהקור והגשם. שוב הגיעו חיילי צה"ל ובאמצע הלילה החרימו את יריעות הפלסטיק והשאירו גברים, נשים, וטף בקור ובגשם ללא שום מגן.
לצערי זה לא מקרה בודד. אנחנו עדים למקרים כאלה כל הזמן בבקעת הירדן, בדרום הר חברון, באזור E1 וסביבותיו וכו'. זה לא מקרה רשעות של פסיכופט מקומי. זאת מדיניות. זאת מדיניות החותרת לסלק כמה שיותר פלסטינים מאזור C לאזורי A ו-B, שבגדה המערבית. כל זה כדי שבבוא היום וישראל תספח את אזור C לתחומה יהיו בו פחות פלסטינים.
הדברים האלה לא קורים רק בשטחים הכבושים, הם קורים גם בנגב, שם ממשלת ישראל הורסת מאות רבות של בתי בדואים כל שנה. גם כאן, זה נעשה במטרה לסלק אותם מכפריהם ולרכזם בעיירות, אותן הקימה לשם כך.
נדגיש, כמעט כל מעשי הרשע האלה נעשים בשם ה"חוק". ישראל בחרה שלא להכיר בעשרות כפרים קטנים שהיו במקומם בגדה המערבית עוד לפני שכבשה את הגדה המערבית. מאוחר יותר צה"ל הכריז על אזורים נרחבים כשטחי אש. באופן מפתיע התגלה שרבים מהכפרים האלה נמצאים בתוך שטחי האש. גם לא מוכרים? וגם בשטחי אש? בקיצור, אין שום סיכוי שהבניה הישנה והחדשה תהיה חוקית. ממילא צה"ל הפקיע את סמכויות התכנון מהוועדות הפלסטיניות לתכנון ולקחן לעצמו. כמובן, שצה"ל נמנע מלתת היתרי בניה, פעולה ההופכת את כל בניה חדשה ללא-חוקית. עכשיו באים חיילי צה"ל מצוידים בצווי הריסה "חוקיים" והורסים בתים וכפרים, העיקר שהתושבים יישברו ויעזבו את השטח. ואכן, השיטה עובדת. לאט, לאט האנשים נשברים ועוזבים. קוראים לזה טרנספר מרצון...
והנה סיפור על בדואים עקשנים שמסרבים להבין את השיטה, החוק הישראלי. בתחילת שנות החמישים הגיע המושל הצבאי לשייח של שבט אל טורי שחיו באזור אל עראקיב, והודיע לו שצה"ל מתכוון לערוך אימונים באזור המגורים שלהם. למען ביטחונם, הם צריכים לעזוב, ולאחר חצי שנה, כאשר ייגמרו האימונים, יוכלו לחזור. לחזור לא נתנו להם, אבל חוקקו חוק שקבע שאדמות שלא היו בשימוש, כלומר באותו פרק זמן שהם נאלצו לחיות מחוץ לאדמתם, עוברות לבעלות המדינה. במילים פשוטות: שוד קרקעות בחסות החוק. חלק מאנשי השבט לא השלימו עם מעשה השוד של המדינה וחזרו לאדמות השדודות. החזרה לאדמותיהם היא בעיני המדינה, הפרת חוק. ומי שמפר חוק דינו אחד: סילוק מאדמתו... זה לא נראה טוב שהמדינה עושה טרנספר לאזרחיה בזמן רגיעה. מה עושים? משמידים יבולים! הורסים בתים! הורסים את הכפר! ראה איזה פלא, מספר עקשנים מסרבים להבין שהם מפרים את חוקי המדינה ומתעקשים להישאר על אדמתם. העקשנים חושפים בפעולתם את פרצופה האמתי של המדינה – עושה מעשים בלתי מוסרים בשם החוק. כיוון שגירוש מוציא שם רע למדינה' ממשיכים במופע "אכיפת החוק" עד שהתושבים ישברו ויעזבו "מרצונם".
המעניין בכל המסופר כאן, הוא שבכל מעשי הרשע האלה אין קורבנות בנפש. וכאשר אין "דם" התקשורת ברובה הגדול פשוט לא מתעניינת בקורבנות. וכאשר התקשורת לא מדווחת, אין מי שיתנגד למעשי הרשע האלה. וכך בלא רואה וכמעט ללא מחאה מתנהל לו תהליך אטי של טרנספר מרצון באופן "חוקי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה