לך לא הרסו את הבית

                                                מאת: עמוס גבירץ
   עצור לרגע וחשוב: איך הייתה מרגיש אם היו הורסים את ביתך לנגד עיניך?
   הרי לך לא הרסו את הבית ערב החתונה, לך לא לקחו את אדמתך, מקור פרנסתך. אותך לא השאירו חסר כל. לך לא הרסו את הישוב בו אתה מתגורר ומנעו ממך לקבל עזרה ראשונה של הצלב האדום.
   קשה לדמיין חיים של בני אדם שגירשו אותם מביתם ואדמתם. קשה להבין מה זה לחיות תחת מתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. חסימת מקורות מים, הריסת בורות אגירת מים הם מעשי שיגרה בשטחים הכבושים. חיפושים ליליים בבתים, פגיעה ברכוש, מעצרים במחסומים, התעללות בשטח וטרטור בטחוני בשדה התעופה.
   אבל מה לעשות, ישראל עושה את כל הדברים האלה לפלסטינים החיים תחת הכיבוש, ולאזרחים ישראלים שלמזלם הרע נולדו ערבים-פלסטינים במדינת היהודים.
   יש שלוש צורות של התייחסות למעשים האלה:
1. אי-ידיעה והכחשה. זה כמובן קורה בעזרת התקשורת שפשוט על הרוב המוחלט של המעשים האלה לא             מדווחת. וכשיש עיתונאים שכן מדווחים, הם נהפכים לאויבי העם המוציאים דיבתו רעה.
2. הצדקות. מנמקים את מעשי הפגיעה בשתי טענות מרכזיות: חוקית (הפלסטיניים בנו באופן לא חוקי ולכן הורסים את בתיהם. מפקיעים אדמות באופן חוקי). ביטחונית (הפלסטינים מאיימים על ביטחוננו ואנחנו נאלצים להגן על עצמנו).
3. השיפוט המוסרי. אלה מעדיפים את השיפוט המוסרי, על הקוד הלויאלי - שאומר לנו תמיד לתמוך במעשיה של קבוצת הזהות שלנו (מדינתנו) - אלה הם פעילי זכויות האדם והשלום, שלא מוכנים לקבל שהמעשים האלה ייעשו בשמם. וכמו שהיו נאבקים נגדם אם היו נעשים לנו, כך הם נאבקים נגדם כאשר הם נעשים לאחרים. חשוב לומר שההתנגדות לפגיעות האלה נובעת לא רק מסיבות מוסריות, אלא גם מסיבות תועלתיות. פעולות אלה מזינות את פעולות הנקם של פלסטינים בישראלים. זהו מאבק אוניברסאלי למען האדם באשר הוא אדם
   כעס רב מופנה לארגוני זכויות אדם ושלום בימים אלה. הם מזינים את תנועת החרם (BDS) על ישראל, טוענים נגדם. הכועסים שוכחים, רק, את קורבנות מעשיה של ישראל. זכרו יש לנו שתי אופציות של מאבק. מאבק אלים ומאבק לא-אלים.
   אני מבין את אלה הרוצים שהפלסטינים יקבלו את מעשיה של ישראל בהכנעה, ללא התנגדות. זה לא יקרה! כשנבין זאת, אולי, נתמוך במאבק לא-אלים, שאמור להחליף את המאבק האלים. מאבק לא-אלים הוא האינטרס הביטחוני של אזרחי ישראל. זה מאבק שאינו גובה קורבנות בנפש.
   יש בחברה הפלסטינית ויכוח בין המצדדים במאבק אלים לאלה הדוגלים במאבק עממי, שבעיקרו אינו אלים. אנחנו הישראלים המעטים התומכים במאבק הזה, עלינו להפוך אותו ללחץ על הפלסטינים לדבוק במאבק הלא-אלים. הרי כל עוד התפוצצו מחבלים ברחובות ערינו, תנועת החרם לא קיבלה תמיכה בארצות המערב. כך המאבק הזה ילחץ על שני הצדדים. על ישראל לחדול מהכיבוש ועל הפלסטינים לחדול מהמאבק האלים.