חרם וביטחון אזרחי ישראל

                                                                מאת: עמוס גבירץ
    הפלסטינים לא יוותרו על אדמותיהם, על בתיהם ועל ארצם ללא מאבק. ואם נידונו להיות במאבק, הרי שהאופציה של אי-אלימות פלסטינית תבטיח את ביטחוננו, מכיוון שאף אחד מאיתנו לא ייפגע פיזית ממאבקם: לא האזרחים, לא החיילים ואפילו לא המתנחלים. מאבק פלסטיני לא-אלים יחשוף את העובדה, שלממשלתנו הרחבת הטריטוריה חשובה מביטחוננו.
   מאבק אלים שונה ממאבק לא-אלים באמצעי הלחץ שהוא מפעיל על המתנגדים. בראשון מאימים על חייו ועל קיומו של הצד השני, והלחץ מבוסס על הפחד לקיום. מאבק לא-אלים מבוסס על הימנעות מפגיעה בחייו ובקיומו של הצד השני. פה הכוח מבוסס על השחרור מהפחד הקיומי.
   זאת הסיבה שהחמאס לא נוקט אי-אלימות. לפני שנים מספר פשטה שמועה שהחמאס מתכוון לשלוח מאות אלפי פליטים מעזה לכיוון בתיהם לשעבר שבתוך ישראל. החרדה אצלנו הייתה גדולה: כיצד נוכל למנוע את המצעד הלא-אלים של מאות אלפי פליטים לתוך ישראל, מבלי לגרום נזק נורא למעמד הבינלאומי של ישראל? לבסוף הם לא ביצעו את תוכניתם, מסיבה פשוטה. מאבק לא-אלים משמעו שאין הם מתכוונים לפגוע בנו ובקיומנו, אלא דורשים את הצדק שלהם. ברגע שהפלסטינים פונים למאבק לא-אלים נגד הכיבוש, סימן שהם השלימו עם קיומה של ישראל וכעת דורשים שזו תשלים עם קיומם, במדינה משלהם.
   ויכוח עמוק ניטש בחברה הפלסטינית ביחס לדרכי המאבק שלהם נגד ישראל והכיבוש. חוויתי את זה בכמה פעילויות לא-אלימות משותפות לפלסטינים ולישראלים. המארגנים הפלסטינים החליטו על פעולות לא-אלימות, אבל היו צעירים שהתנגדו לכך. הם נכנסו לתוך הפעילות והחלו לזרוק אבנים על החיילים הישראלים שהיו בקרבתנו, ובעצם כפו את עצמם ואת דרכם עלינו. אנו רואים את זה במאבק שמנהלים כפרים פלסטינים נגד גדר ההפרדה, שהוקמה בניגוד לחוק הבינלאומי על אדמותיהם, ומפרידה ביניהם ובין אדמותיהם. הועדות העממיות נגד הגדר והכיבוש מכריזים בדרך כלל על מאבק לא-אלים, אבל מתנגדי דרכם מנצלים את הפגנותיהם וכופים את עצמם עליהם. הם מיידים אבנים בחיילים ונותנים לאלה לגיטימציה לתקוף את המפגינים הלא-אלימים.
   נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, התנגד לאינתיפאדה האלימה וקרא בזמנו לאינתיפאדה עממית. גם עכשיו הוא עושה כל שלאל ידו למנוע פיגועי טרור נגד ישראל. ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים, ברוח המאבק הלא-אלים, פתחו ביוזמה בינלאומית של חרם, סנקציות ומשיכת השקעות (BDS) נגד ישראל, כל עוד היא ממשיכה בכיבוש. פירוש הדבר, שכל עוד רמת האלימות של הפלסטינים כלפי ישראל נמוכה, יש היענות גדלה והולכת בעולם ליוזמתם. אם יחזרו הפלסטינים למאבק אלים, של פיגועי טרור וירי טילים מאסיבי על ישראל, הרי שיגרמו להפסקה של פעולות החרם נגד ישראל. כך שיש פה לחץ לא רק על ישראל, אלא גם על הפלסטינים, שלא לחזור למאבק אלים נגד ישראל.
    מאבק לא-אלים נותן בידי המתנגדים את ההחלטה על סיומו בכל רגע. ברגע שישראל תחליט לסיים את הכיבוש ולאפשר לפלסטינים להקים את מדינתם, יסתיימו גם פעולות החרם נגדה.
    לנו, הישראלים, קל מאוד לדרוש מהפלסטינים לנקוט אי-אלימות כלפינו, אבל כל ישראלי החרד לביטחוננו ומתנגד לכיבוש על נוראותיו, צריך גם לפעול למען אי-אלימות ישראלית. במילים אחרות, לעודד הסלמה של אי-אלימות ביחסים שבין עמינו. זה מה שעושים הישראלים המסרבים לשרת בשטחים הכבושים, נמנעים מלקנות מוצרי התנחלויות, באים להיות מגן אנושי לפלסטינים בהפגנות, במסיקי הזיתים, בנטיעות מטעים שנעקרו ועוד. כך גם התמיכה של ישראלים בפעולות החרם: הם לא עושים זאת נגד ישראל, הם עושים זאת נגד הכיבוש ולמען ביטחוננו! רק מי שהכיבוש חשוב לו מביטחוננו יכול להציע חוקים שיענישו את הפטריוטים הדואגים לביטחוננו, לדמותנו ולעתידנו.