אנטישמיות

מאת: עמוס גבירץ

   בואו נתאר לעצמנו התרחשות –  בלתי אפשרית, אני מקווה – בה מחליטה מדינה מסוימת באירופה (צרפת, למשל) לרכז את אזרחיה היהודים לעיירות. כדי לעודד את האזרחים היהודים לעבור לעיירות המיועדות להם, פוגעת אותה מדינה בעסקיהם, הורסת את בתיהם, ומטילה עליהם מגבלות בקבלת שירותים, כגון מניעת מים זורמים, חשמל, שירותי בריאות, פינוי אשפה, וכו'. 

   אין צורך בדמיון מפותח כדי לדעת מה תהיה תגובתנו ותגובת שאר העולם הנאור למדיניות האנטישמית של אותה מדינה. ממשלת ישראל תחזיר מיד את שגרירה, ותכריז על שגריר אותה מדינה כעל אישיות בלתי רצויה. אנחנו, אזרחי ישראל, ללא הבדל בין שמאל לימין, נצא לקמפיין בינלאומי נגד המדיניות האנטישמית של אותה מדינה. כמובן שנטיל מייד חרם על כל מוצרי אותה מדינה ונקרא לכל שאר העולם לנהוג כמונו. נדרוש להעביר החלטה באו"ם שתגדיר את אותה מדינה כמדינה גזענית-אנטישמית, ונבקש מהאו"ם להטיל עליה סנקציות, עד שתחדל ממדיניות ריכוז אזרחיה היהודים.

   אך מה בדיוק עושה מדינת ישראל לאזרחיה, שלמזלם הרע, נולדו בדואים במדינת היהודים?

   הנה סקירה קצרה: לאחר קום המדינה ולאחר סיום מלחמת העצמאות, המשיכה מדינת ישראל לגרש בדואים מתחומיה. הגירושים פסקו רק ב-1960  (נותרו בארץ 11,000 בדואים. היום 200,000). כל האוכלוסייה הפלסטינית של ישראל הוחזקה תחת ממשל צבאי עד 1966. בשנות החמישים המוקדמות ריכזה ישראל את אזרחיה הבדואים יושבי הנגב לאזור הסייג. את האדמות מהן פינתה את הבדואים, העבירה הממשלה – בעזרת חקיקה – לרשות המדינה. שוד קרקעות בעזרת חקיקה! ב-1965 חוקקה המדינה את חוק התכנון והבניה, בעזרתו הוכרזו רוב אדמות אזור הסייג כאדמות חקלאיות האסורות בבניה. כך, בעזרת חקיקה, יצרו מצב בו, בדואים שהיו באזור הסייג עוד לפני קום המדינה, בבואם לממש את זכות האדם לקורת גג, מפרים את החוק. חמור מכך: את אלה שהמדינה נישלה מאדמותיהם, וכפתה עליהם לעבור לאזור הסייג, מבלי ליצור בסיס חוקי במקומותיהם החדשים, המדינה מגדירה כפולשים לאדמות המדינה!!! וגם הם, בבואם לממש את זכות האדם הבסיסית לקורת גג, הפכו למפרי חוק!

   בזאת לא תמה מסכת רדיפת הבדואים במדינת היהודים. בשנות השישים המאוחרות החלה מדיניות חדשה: החלו לרכז את הבדואים לעיירות.הקימו 7 עיירות, אליהן הצליחו לרכז קצת יותר ממחצית האוכלוסייה הבדואית בנגב. כמובן, ללא תשתיות תעסוקתיות, ורמת השירותים מאוד נמוכה. העיירות הן סיפור כישלון - שיאי האבטלה והעוני במדינה, מלווים ברמת פשיעה גבוהה במיוחד! מכל בחינה כישלון! אך אל דאגה. אצלנו כישלון איננו סיבה להפסקת מדיניות ריכוז הבדואים לעיירות ריכוז. כאשר נתקלת המדינה בסירובם של שאר הבדואים ליהנות מהטוב שהיא מרעיפה עליהם, היא מפעילה עליהם לחץ. מגבילים עוד יותר את אזורי המרעה שלהם, משמידים גידולי תבואות, הורסים בתים (ב-2011 הרסו יותר מאלף בתים!), הורסים כפרים, מונעים חשמל, מים זורמים, מרפאות, כבישים פנימיים וכו'. העיקר להמאיס עליהם את החיים בכפר ולכפות עליהם מעבר לעיירות.

   רוב אזרחי ישראל היהודים אינם מכירים את המציאות הנוראית בנגב, מסיבה פשוטה: לא רק הממשלה מפעילה מדיניות אנטישמית נגד אזרחיה (השמיים) הבדואים, גם התקשורת שותפה לכך. פשוט אינה מדווחת. כאשר פורע-חוק יהודי, המפר את החוק הישראלי בשטחים הכבושים (יחד עם המדינה, המפרה את החוק הבינלאומי), ובונה מאחז "לא מורשה" על קרקע פלסטינית פרטית, מקבל צוו הריסה, כל הארץ רועדת. התקשורת כמובן מלאה בדיווחים על המדיניות האכזרית של ממשלת ישראל כנגד ה"חלוצים" ה"גואלים" את אדמת ארץ ישראל. והנה האידיאליסטים האלה ותומכיהם, דורשים מממשלת ישראל להכביד הרבה יותר את ידה על אותם בני האדם, שלמזלם הרע נולדו בדואים במדינת היהודים.

   אל דאגה, מבוקשם ניתן להם. עכשיו מבקשת הממשלה מהכנסת לחוקק חוק שיאפשר לה לזרז את תהליך פינוי הבדואים משארית אדמותיהם וכפריהם. במסגרת החוק החדש אמורה המדינה לפנות עשרות אלפי בדואים מבתיהם וכפריהם לעיירות נוספות שיוקמו בכפרים שקיבלו הכרה לשם כך.

   גם שאר העולם שותק לנוכח המדיניות האנטישמית של מדינת ישראל. אף אחד כמעט לא יוצא להגנת בני האדם המרוכזים בעיירות הריכוז הישראליות, תוך נישולם משארית אדמותיהם. פעם הגזענות היתה נגד היהודים. היום הגזענות בעדם...

ואנו, מעטים עד כאב, נכשלים בזעקת השבר שלנו נוכח המציאות המזוויעה הזאת, וכל מה שמשיגים זה שאנו מוקעים כבוגדים שונאי עמם...