מכתב גלוי לנשיא אובמה

לפני כארבע שנים לקראת פגישת אובמה ונתניהו, כתבתי את המאמר הבא. לצערי הוא נשאר רלבנטי, כפי שהיה בעת כתיבתו.

מכתב גלוי לנשיא אובמה

מאת: עמוס גבירץ

לכבוד הנשיא אובמה.

ברצוני לפנות אל כבודך.

    החששות כיום בישראל גדולים: איך נסתדר עם הממשל החדש? האם הוא ידרוש מאתנו ללכת לשלום עם שכנינו יותר ברצינות מממשלים קודמים? ואם כן, איך נצליח להתגבר על סכנת השלום?!

    מנהיג הימין הישראלי, שניצח בבחירות האחרונות, נראה מפוחד מהרעיון של הקמת  ממשלת ימין בישראל. איך יגיב העולם לממשלה כזאת? בכל כוחו חיפש "עלה תאנה", שיכשיר את ממשלתו בעיני ארצך ובעיני שאר העולם. לשם כך גייס את מנהיג מפלגת העבודה - שזכה לפופולאריות רבה בישראל בעקבות ההתקפה הרצחנית על עזה - למרות כישלונו בבחירות. לברק יש, הרי, רקורד מוצלח מאוד בהדיפת סכנת השלום. הוא הצליח להרוס את המשא ומתן עם סוריה, ובעקבות זאת לצאת באופן חד צדדי מלבנון, דבר שרק חיזק את החיזבאללה. הוא הצליח להרוס את המשא ומתן עם הפלסטינים, ובהזדמנות הזאת גם את תנועת השלום המתונה בישראל. הוא נתן ידו לפרובוקציה של שרון  (העלייה של שרון להר הבית 2000), שהבעירה את האינתיפאדה השנייה - במאמץ לטרפד את ניסיונות השלום האחרונים של הנשיא קלינטון.

    אגב את הפטנט של פרובוקציה סביב הר הבית, כדי לדחות לחצים לשלום, עשה ביבי בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. כדי לטרפד לחצים של הנשיא קלינטון, להתקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים, פתחו את מנהרת הכותל, דבר שגרם להתפרצות אלימה שדחתה לזמן מה את מאמצי השלום. אני חושש מאוד שגם לך יעשו את תרגיל הר הבית, אם יחששו מלחצים מצידך. מזה שנים נתנו לעמותה של קנאים יהודים, אלע"ד, לנהל את החפירות הארכיאולוגיות בסילואן, וכיום רוצה ממשלת ישראל להרוס שכונה של 88 בתים בסילואן כדי להרחיב את החפירות. זאת רק אחת האפשרויות לפרובוקציה שתדחה לחצי שלום.

   כדי להבין את העניין צריך ללכת אחורה לתקופה שבה נחתמו הסכמי אוסלו. זכור לי מאותה תקופה מתנחל שהופיע בטלוויזיה הישראלית ואמר: "ממשלת ישראל צריכה להחליט: מלחמה נגד ערבים ,או מלחמה נגד יהודים". רצח ראש הממשלה רבין הבהיר את הכוונה.

תוצאות אוסלו היו מאוד מעניינות: בשבע שנות אוסלו גדל מספר המתנחלים בגדה המערבית מ-110,000 ל-204,000 מתנחלים. ישראל הרסה יותר מ-1000בתים של פלסטינים בשטחים הכבושים, והפקיעה כ-160,000דונם אדמות. בנוסף לכך ביצעה שני גירושים של פלסטינים מבתיהם ואדמותיהם. הסגר שהוטל על השטחים גרם להרעת מצב הכלכלה הפלסטינית בזמן שכלכלת ישראל פרחה כתוצאה מאוסלו. תהליך אוסלו העמיק את הכיבוש במקום לעצרו.

    זה מביא אותי לשאלה איך מבינים מלחמה בין שני הצדדים. אצלנו הישראלים רואים בהתנגשויות אלימות בין הצדדים מלחמה. אצל הפלסטינים הבנת המלחמה הרבה יותר רחבה. הפקעת האדמות, הקמת ההתנחלויות, הריסת הבתים, הגירושים ושוד המים, כולם הם פעולות מלחמה של צבא חמוש מול אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. אף אחת מן הפעולות הללו איננה מהווה פעולת הגנה על ישראל. כולן פעולות שנועדו להרחבת שיטחה ומשאביה של ישראל. בנוסף אלה כולן פעולות הנוגדות את החוק הבינלאומי.

    פעולות אלה מראות שממשלות ישראל בחרו במלחמה נגד הפלסטינים ובלבד שלא להתעמת עם המתנחלים. אז עושים "תהליכי שלום", כדי לרצות  אותכם, ומעמיקים את הכיבוש כדי להימנע מהתנגשות עם הקנאים, המאיימים עלינו במלחמת אזרחים.

   דפוס פעולה זה חזר על עצמו בעקבות ועידת אנאפוליס. התחילו במשא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית, ובמשא ומתן עקיף עם סוריה. התופעה המעניינת היא שלא קמה שום מחאה של הימין הקיצוני בישראל נגד "פעולות שלום" אלו של ממשלת אולמרט. הם ידעו שזה לא רציני. גזל האדמות נמשך, הבניה בהתנחלויות נמשכה כמו קודם, עבודות תשתית ב-E1 נעשו, בניגוד לעמדת הממשל שלכם. הריסת הבתים נמשכה. מאמצי ההשתלטות על בתי פלסטינים במזרח ירושלים נמשכו.

   הפטנט מוכר: מנהלים משא ומתן עקר, ובו בזמן ממשיכים ליצור עובדות בשטח, במטרה ליצור מצב אי-רברסבילי.

   מכל האמור, אני מציע לכבודו לא ללחוץ על ממשלת ישראל להתקדם לשלום. הדרישה צריכה להיות שממשלת ישראל תעביר את אזורי העדיפות מההתנחלויות בשטחים הכבושים חזרה לפריפריה בתוך ישראל; לדרוש הפסקה מוחלטת של תקציבי פיתוח להתנחלויות ולמאחזים לא מאושרים; הסרת הטבות המס אצלכם לתרומות שמוזרמות להתנחלויות; עידוד מתנחלים לחזור לגבולות הקו הירוק; הפסקה מוחלטת של גזל האדמות; הפסקה מוחלטת של הרס הבתים; הפסקת הבנייה בהתנחלויות והפסקה של גזל המים. כל עוד יימשכו תהליכי השלום בין דיפלומטים, ובו בזמן יעמיק הכיבוש, יימשכו גם ההתנגשויות האלימות בין הצדדים, ובמקום להתקרב לשלום רק נרחק ממנו. רק אם ישראל תשנה את סדרי העדיפות שלה מכיבוש והתנחלויות בראש סדר העדיפויות, למדיניות של שלום, יהיה טעם בתהליך שלום!

   ישראל בהתנהגותה הפכה עצמה למקום המסוכן ביותר להמשך הקיום היהודי. באף מקום בעולם לא מאיימים על הקיום היהודי כמו בישראל. בהתנהגותה, מעודדת ישראל התגברות של אנטישמיות, המסכנת יהודים גם במקומות אחרים בעולם. כל זה קורה כאשר כל העולם הערבי מציע לנו שלום, וממשלות ישראל מתעלמות מזה.

   כבוד הנשיא, אתה יכול להצילנו מאיומי הקנאים שלנו על קיומנו ושלומנו!