531 - עקירת והשחתת עצי זית צעירים

   ביום שני 12.12.16 גילו שני חקלאים מהכפר הפלסטיני תורמוס-עיא, ש-166 עצי זית צעירים נעקרו או הושחתו בשדותיהם. החשד הוא, שמתנחלים, שהגיעו ממאחז הנמצא מערבית למאחז עדי עד, הם שעשו את מעשה הפשע הזה. 

                         הם לא מסכנים – הם שודדים

                                            מאת: עמוס גבירץ

   עכשיו הכול מתבהר. כל זעקות ה"קוזק הנגזל" של מתנחלי עמונה ותומכיהם, לא היו בגלל "גרושם" מבתיהם, אלא על הזכות ה"חוקית" להתיישב על אדמות פרטיות של פלסטינים. הרי זאת מהות "הפשרה" שהושגה עמם. הם יעברו לאדמות פרטיות אחרות של פלסטינים – לגביהן בג"צ לא הכריע - תמורת הימנעותם מהתנגדות אלימה למעבר. זה בתנאי שהכנסת תעביר חוק שנותן הכשר לשוד הקרקעות, אותו הם מבצעים בהתיישבותם.

   שוב ישראל מבצעת הצגה למדינות הידידותיות לישראל, שמתנגדות למפעל סיפוח השטחים הכבושים לישראל.

   לאחר מלחמת 1967, החלה ישראל במדיניות לא מוכרזת של סיפוח השטחים הכבושים. היה ברור שכל המדינות הידידותיות לישראל מתנגדות לכך. לכן החלו במדיניות של הטעיה. לא הכריזו רשמית על כוונה לספח שטחים, אבל החלו בהקמת התנחלויות, ביוזמות פרטיות וממשלתיות. צה"ל גויס למשימה והחל להקים היאחזויות נח"ל בשטחים הכבושים, שלאחר כמה שנים אוזרחו. לצד ההתנחלויות החלו לקבוע שטחי אש כדרך להשתלטות על שטחים נרחבים. שמורות טבע ואתרים ארכיאולוגיים, גם אם היו על אדמות פרטיות, היו עוד דרך להשתלט על שטחים. הכרזת אדמות כאדמות מדינה, היתה פריצת דרך בעזרתה ישראל השתלטה על שטחים נרחבים. השתלטות על אדמות שרישומן בטאבו לא הוסדר, בעזרת הגבלות גישה אליהן, ניתן להכריזן כאדמות מדינה, לאחר שלא עובדו מספר שנים. צורכי ביטחון, הם תירוץ מוכר לגזל נרחב של אדמות.

   כל המעשים האלו עומדים בניגוד לחוק הבינלאומי. אז מצאו פיתרון ליברלי, פתחו את שערי בית המשפט העליון בפני האוכלוסייה הכבושה. עכשיו שבה"מ הישראלי מטפל בפעולות האלו, אין דריסת רגל לבית המשפט הבינלאומי בהאג, המנוע מלטפל במה שבית המשפט המקומי מטפל.

   מסתבר שכל האמצעים האלה לא הספיקו. התעקשותם של אנשי "גוש אמונים" להתנחל במקומות בהם יש אוכלוסייה פלסטינית צפופה, גרמה לכך שהם פשוט התיישבו על אדמות פרטיות של פלסטינים. את זה שום מניפולציה חוקית לא יכלה לפתור. עכשיו בעזרת יכולתם להפיל את הממשלה, הם יכולים להעביר בכנסת חוק, שבפעם הראשונה יאמר בגלוי, שלמדינת ישראל מותר לשדוד אדמות מפלסטינים. 

530 - הרס בתים ומאגר מים בנגב

   ביום רביעי 7.12 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים ליום הריסות אצל בדואים בנגב. בסעוה מזרחית לחורה, הם הרסו בית. בוואדי גוויין (מולדה) מזרחית לחורה, הרסו מאגר מים. באל ע'רה, מערבית לשדה תעופה נבטים, בדואי בשתי ידיו (תחת לחצם של השוטרים) הרס את ביתו. 

530 - הרס בתים והחרמת טרקטורים בבקעת הירדן

   ביום שלישי 6.12.16 הגיעו חיילי צה"ל לישוב הפלסטיני פסאיל שבבקעת הירדן והרסו לשתי משפחות שלושה מבני מגורים ושני מבני שירות. לאחת מהמשפחות, זאת ההריסה רביעית השנה. לשנייה לא היה אפילו מחסה ללילה.

   באותו יום צה"ל החרים עוד שני טרקטורים בראס אל אחמר, שבצפון הבקעה.

                        עוד התנגשות בין ציונות קיומית לקנאית

                                                מאת: עמוס גבירץ            

   בעמונה מתנגשות שתי הגישות המובילות בציונות. הציונות הקיומית, זו שמאמינה שהקיום היהודי יובטח אם העם ייקח את גורלו בידו ויקים את מדינתו בארצו ההיסטורית. זה נעשה בתמיכת מעצמות ויכול להמשיך ולהתקיים בתמיכתן. מולה עומדת הציונות הקנאית, זו שברובה, מאמינה שהציונות אמורה לממש את ההבטחה האלוהית על הארץ. אני רואה בדתיים שבהם, יורשים אמוניים של קנאי בית שני שגרמו לחורבן בית המקדש וירושלים.

   לאחר מלחמת ששת הימים, היתה אחדות מטרה גדולה בין שני הזרמים. גם הציונות הקיומית – ממשלות העבודה והליכוד – פעלו להרחבת הטריטוריה של ישראל. רק שהם הבינו שכל המדינות התומכות בישראל, מתנגדות לכך. לכן צריך להאט את הקצב ולהשתדל שלא יהיו קורבנות בנפש של המקומיים. ההבנה הזאת גרמה להתנגשויות כאשר תחת לחץ בינלאומי, נאלצו ממשלות ישראל לסגת או להגביל פעילות היתנחלותית.

   ההתנגשות הראשונה בין שתי הגישות היתה כאשר אנשי גוש אמונים הקימו את ההתנחלויות הראשונות שלהם במקומות שממשלת המערך התנגדה להם.

   ההתנגשות השנייה היתה סביב השלום עם מצרים. ראש הממשלה בגין שהבין שהתנגדות להחזרת סיני תסכן את היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב, נאלץ לפעול בניגוד לאידיאולוגיה שלו, ולוותר על סיני תמורת שלום. גאולה כהן החילונית, חשבה שהחזקת סיני בידי ישראל יותר חשובה מהיחסים המיוחדים עם ארה"ב, פרשה מהליכוד והקימה מפלגה – התחייה - ברוח הציונות הקנאית.

   הסכמי אוסלו, שלא היו הסכמי שלום, ולא הובילו לשלום, גרמו להתנגשות נוספת. כאן נחשפה הסכנה האמיתית של הציונות הקנאית, כאשר אחד מאנשיה רצח את ראש הממשלה רבין. אגב אחרי כל הדיבורים, הסכמי אוסלו רק חיזקו את מפעל ההתנחלויות. רק נזכיר את הסיפוח הנרחב של אדמות פלסטינים, את הכבישים העוקפים ואת גידול מספר המתנחלים בשבע שנות אוסלו מ-110,000 ב-1993 ל-204,000 כאשר פרצה האינתיפאדה בשנת 2000.

   גם ההתנגשות סביב הפינוי החד צדדי של רצועת עזה, היתה בעייתית. שרון עשה את הפינוי במטרה לטרפד את מפת הדרכים של הנשיא בוש, שדרשה פינוי שטחים תמורת ביטחון מצד הפלסטינים, בדרך לשלום. התנגדות הציונות הקנאית לפינוי עזר לו בכך.

   עכשיו שוב נוצרת התנגשות בין שני הזרמים בציונות. כל כולה הצגה לעולם: שומרי החוק מול הקנאים, שההבטחה האלוהית, בה הם מאמינים, חשובה להם משמירת החוק והחלטות בג"ץ, על חשבון היחסים עם המדינות התומכות בישראל. יחסים שקיומה של ישראל במידה רבה תלויה בהם.

   לאסונה של ישראל רוב השמאל שלה הפך מחברה מגויסת לחברה נהנתנית. במסגרת זאת רוב השמאל שלה הפך למרכז, שברובו לא מבין את הסכנה לקיומנו מהציונות הקנאית. וכך מיעוט קנאי ומאוד מגויס, מצליח לכפות את דרכו על הרוב בתהליך שבסופו של דבר יסכן את קיומנו כאן.  

529 - שוב הרסו את אל עראקיב

   ביום רביעי 30.11 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו שוב את אל עראקיב.

529 - גירוש פלסטינים השתלטות מתנחלים על אדמות

   צה"ל ממשיך במאמצי גירוש הפלסטינים מצפון ביקעת הירדן. והמתנחלים ממשיכים לפלוש לאדמות פלסטינים ללא מפריע.

   בתחילת השבוע חיילי צה"ל הגישו צווי פינוי זמניים לתושבי ראס אל אחמר. הצבא מתכנן שלושה ימי אימונים בשטחם. הם אמורים לפנות את מקום יישובם בימים שלישי עד חמישי (6-8.12), משעה - 9.00 עד 17.00 כל יום.

   ביום שלישי 29.11 חיילי צה"ל החרימו עוד טרקטור השייך לפלסטיני מראס אל אחמר.

   ביום שני 28.11 מתנחלים, כנראה ממחולה, חרשו אדמות של פלסטינים. בעלי האדמה הראו לחיילים שהיו במקום, את החלטת בג"צ על בעלותם על האדמה. החיילים גרשו אותם ולא מנעו את הפלישה.