מכה לאסטרטגיית הכוח
עמוס גבירץ
50 שנה אחרי ההפתעה של 1973, שוב ישראל הופתעה, כאשר לוחמים מעזה פלשו לבסיסי
הצבא ולישובים בעוטף עזה וביצעו מעשי פשע מחרידים, כאשר הרגו, פצעו וחטפו אזרחים ישראלים
רבים. שוב קונצפציית הביטחון הקיומי של ישראל – המבוססת רק על יתרונה הצבאי מול
אויביה - חטפה מכה קשה!
אחרי הניצחון המזהיר במלחמת 1967, סירבה ממשלת
ישראל להצעות השלום הגלויות והסודיות של מצרים. אנחנו בתנועת השלום הישראלית,
היינו מיעוט מבוטל, בדרישתנו לנכונות להחזיר את כל השטחים הכבושים תמורת שלום. הממשלה
טענה שהיתרון צבאי הוא כזה, שהמצרים והסורים לא יעזו לפתוח במלחמה כוללת. ההפתעה
והמחיר היו נוראים!
רק אחרי הטראומה של מלחמת 73 ולחץ אמריקאי הסכימה ממשלת ישראל לפנות לדרך
השלום עם מצרים (בתמיכה ציבורית אדירה), שפירושו היה לוותר על כל השטחים שנכבשו
ממצרים. כתוצאה מכך פחת האיום הביטחוני-קיומי על ישראל מצד מצרים.
לא כך קרה בעניין הפלסטיני. כאן לא היה לחץ אמיתי על ישראל לוותר על שטחי
הכיבוש. כן היה לחץ לנהל משא ומתן. בזה אפשר תמיד להעלות דרישות שיודעים שהצד השני
לא יוכל לקבל, ואז להאשימו בכישלון המשא ומתן. הבדלי הכוח הצבאי בין ישראל
לפלסטינים – שאין להם מדינה וצבא – כל כך גדולים שההנהגה הישראלית לא טרחה לחשוב
ברצינות על הצעת השלום של הליגה הערבית מוועידת בירות ב-2002: תמורת סיום הכיבוש
ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים, הציעו כל מדינות ערב שלום וקבלת ישראל! הבטחת
הביטחון הקיומי של ישראל.
מאחר שלממשלות ישראל המשך מדיניות הרחבת הטריטוריה – והסתמכות רק על יתרונה
הצבאי - חשוב יותר מהבטחת ביטחוננו הקיומי, נמצאה דרך אחרת כדי להתקבל על חלק
מהעולם הערבי. הן הפכו סכסוך משני בין איראן לישראל (ששתי מדינות חוצצות ביניהן),
לסכסוך מרכזי. כעת העמידה עצמה ישראל לשירות מדינות ערביות-סוניות במניעת סכנת
ההתפשטות של איראן על חשבונן. בתמורה, המדינות שחתמו על הסכמי הנורמליזציה עם
ישראל, הפחיתו את הלחץ על ישראל בעניין הכיבוש של פלסטין והכיבוש של רמת הגולן
הסורית.
מנהיגים ישראלים קוראים להסכמי הנורמליזציה הסכמי שלום. זאת הטעיה. הסכמי
שלום מפסיקים מצב מלחמה בין שני הצדדים, בעוד הסכמי הנורמליזציה מותנים בכך שישראל
מקיימת מצב מלחמה פעיל עם איראן! מעידים על כך הידיעות החוזרות ונשנות על תקיפות
עלומות על מטרות צבאיות אירניות בסוריה. כל זה כדי להמשיך במדיניות הרחבת
הטריטוריה על חשבון הפלסטינים והסורים.
עכשיו שולטת בישראל ממשלה הכוללת גורמים משיחיים-קנאים, המתנגדים לכל פשרה
עם הפלסטינים והסורים. זאת ממשלה שהסלימה את המלחמה החד צדדית שמנהלים צה"ל
ומתנחלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית חסרת המגן בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. זאת
ממשלה שפועלת להפרת הסטטוס-קוו בהר הבית. יש בה גורמים הרוצים להרוס את המסגדים
בהר הבית, ולבנות במקומם את בית המקדש השלישי. אם זה יקרה, הם יגרמו למלחמת עולם
בין העולם המוסלמי לעולם היהודי. הם לא רק מסכנים את ישראל, הם מסכנים את כל יהדות
העולם. הם עלולים לגרום לאנטישמיות מוסלמית, שהאנטישמיות הנוצרית תתגמד לעומתה!
הזלזול בכוח הפלסטיני, גרם להעברת כוחות צבא מעוטף עזה וממקומות אחרים לשם
החרפת המלחמה החד צדדית שמנהלת ישראל נגד הפלסטינים בגדה המערבית.
בדומה למתקפת הפתע של צבאות מצרים וסוריה באוקטובר 1973, עכשיו מתקפת הפתע
של כוחות חמאס וג'יהאד אסלאמי, נתנו מכה קשה לתפיסת הביטחון הישראלית. כרגע רגשות
הנקם בצד הישראלי מאפילים על יכולת מחשבה אסטרטגית רצינית. יש לקוות שלאחר שוך
הקרבות בזמן חשבון הנפש יתחילו אצלנו להקשיב לתנועת השלום הישראלית, הדורשת לשנות
אסטרטגיה, ולהבין שהשלום הוא מהותי ליכולתנו לשרוד במזרח התיכון.
