רשע כאידיאולוגיה
באים בני אדם לבית משפט
ודורשים להרוס ולגרש כפר שלם על יושביו. כדי להשיג את מבוקשם, הם דורשים מבית
המשפט שיפעל בניגוד לאמנות המלחמה שחוברו לאחר מלחמת העולם השנייה (ארבע אמנות
ז'נבה מ-1949) וכלקח ממנה! כל זה מכיוון
שהעותרים הם לאומנים יהודים, המבקשים לגרש בני אדם רק מכיוון שהם ערבים!
אבל כאן מדובר לא רק באקטיביזם
שיפוטי של השופט נועם סולברג, אלא בדבר חמור הרבה יותר. מקובל שלא ממנים עבריינים
לשופטים. מבחינת אמנת ז'נבה הרביעית האוסרת העברת אזרחי הכוח הכובש לשטח הכבוש,
סולברג הוא עבריין! והנה ישראל מינתה אותו ורבים כמוהו לשופטים בבתי המשפט שלה.
כאשר עותרים ביקשו מבית
המשפט למנוע משופטים-מתנחלים מלעסוק בעתירות הנוגעות לזכויות הנכבשים, הם נדחו. כך
נוצר מצב של ניגוד עניינים. אם השופט נועם סולברג יקבל שהחוק הבינלאומי (במקרה זה
אמנת ז'נבה הרביעית), מחייב הגנה על זכותם של תושבי חאן אל אחמר, הרי שהוא יקבע
בכך שהוא עצמו בחר לחיות בניגוד לאותו חוק! היש ניגוד עניינים גדול מזה?
בזמנו התפרסם, שכל ראשי
תנועת רגבים גרו במאחזים לא-מורשים. אפילו לפי החוק הישראלי הם היו עבריינים! ובכל
זאת יש להם את החוצפה לפנות לבית המשפט שייתן להם "סעד" כדי לבצע את
מעשה הרשע שלהם!
מזל שמנהיגים מהעולם הבהירו
לנתניהו שהם יראו בהריסת הכפר וגירוש תושבי חאן אל אחמר פשע מלחמה!
עמוס גבירץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה