84 פלסטינים נותרו בלא קורת גג ב-14 ביולי, כשכוחות ישראליים תפסו לפחות 49 מבנים בקהילת הרועים ראס א-תין, כפי שעולה מאומדן ראשוני. בני האדם שנעקרו, הנמנים עם 13 משפחות פלסטיניות, בהן 53 ילדים ו-14 נשים, נשארו בקהילה אבל כעת מרחפת מעליהם סכנה מוגברת של עקירה בכפייה. ראס א-תין היא קהילה בדואית הנשענת על מרעה למחייתה, ונודדת זה עשרות שנים בסביבה על פי חילופי העונות.
המבנים שנתפסו
כללו בתי מגורים, מחסנים לבעלי חיים ומערכות חשמל סולריות. כו תפסו הכוחות
ישראליים פריטים אחרים, בהם מכלי מים, טרקטורים עם נגררים ומספוא לבעלי חיים,
ודווח כי לחלקם נגרם נזק כבד בעת התפיסה. לדברי אנשי הקהילה הנמצאת בשטח C של הגדה המערבית, גורמים ישראליים
הורו להם לעבור לשטח B.
במהלך התקרית
מנעו הרשויות הישראליות גישה של ארגונים הומניטאריים ועיתונאים לאזור.
ב-15 ביולי כוחות
ישראליים פירקו והחרימו מבנה מגורים בחומסה אל-בקייעה שבצפון בקעת הירדן מחוץ
ל"שטח האש", כפי שהוגדר על ידי הרשויות הישראליות. המבנה הוקם כדי לשמש
קורת גג למשפחה בת שמונה נפשות, בהן שישה ילדים, שאיבדה את ביתה הקודם בהריסה
ההמונית שבוצעה בשבוע שעבר בתחומי "שטח האש". אף שהרשויות הישראליות
עדיין אוסרות על מתן סיוע במחסה לקהילה, מאז 13 ביולי לא דווח על מקרים נוספים
כלשהם של מניעת גישה מגורמים הומניטאריים.
מאז תחילת 2021
הרשויות הישראליות הרסו, אילצו בני אדם להרוס או תפסו לפחות 474 מבנים בבעלות
פלסטינית ברחבי הגדה המערבית, בהם 150 מבנים במימון תורמים, צעדים שהביאו לעקירתם
של 656 בני אדם, בהם 359 ילדים. נתון זה מייצג גידול של 32% במספר המבנים שנהרסו
או נתפסו, גידול של יותר מ-145% במספר המבנים במימון תורמים שנהרסו או נתפסו,
וגידול של כמעט 70% במספר בני האדם שנעקרו, כולל גידול של כמעט 75% במספר הילדים
שנעקרו. כל זאת לעומת התקופה המקבילה בשנת 2020.
סקירת מצב
הקהילה הפלסטינית
ראס א-תין הוקמה, ככל הידוע, לפני עשרות שנים ונמצאת בחלק של נפת רמאללה הממוקם
בשטח C. כקהילה בדואית הנשענת למחייתה על
מרעה, הקהילה נודדת עם חילופי העונות: בחורף היא שוהה באזור שהרשויות הישראליות
הכריזו שהוא "שטח אש", ואשר מגורים בתוכו וגישת אזרחים אליו אסורים
רשמית, ואילו מקום מגוריהם הנוכחי בעונת הקיץ, שבו התרחשה התפיסה, נמצא מחוץ
ל"שטח האש".
בשנת 2015 הרסו
הרשויות הישראליות שני בתים ושני דירי כבשים בראס א-תין, גרמו לעקירתן של שתי
משפחות בנות 11 נפשות, בהן שבעה ילדים, ופגעו במחייתם של בני אדם אחרים. בספטמבר
2020 הרסו הרשויות הישראליות פעמיים תקרה ששימשה את בית הספר היחיד בקהילה, ואשר
בנייתו החלה חודש קודם לכן, ותפסו שולחנות, כיסאות וחומרי לימוד. תקריות אלה פגעו
בכ-50 ילדים.
בדצמבר 2020 תפסו
הרשויות הישראליות מחסה לבעלי חיים בקהילה, תפיסה שפגעה במחייתה של משפחה פלסטינית
בת ארבע נפשות, בהן ילד.
בתגובה על תקרית
ההריסה/התפיסה ההמונית בחומסה אל-בקייעה ב-7 ביולי 2021, חזרה הקהילה הבינלאומית
וביטאה את תמיכתה בתושבי הקהילות הנפגעות מהריסות ומתפיסות בגדה המערבית. ב-9
ביולי אמרה לין הייסטינגס, המתאמת ההומניטארית, כי: "על הרשויות הישראליות
לעצור מייד כל הריסות נוספות של בתים ונכסים פלסטיניים, להתיר לקהילה ההומניטארית
לספק מחסה, מזון ומים לקהילה זו, הנמנית עם החלשות והפגיעות ביותר, להניח לאנשים
אלה להקים מחדש את בתיהם במקום מושבם הנוכחי ולהישאר בו בבטחה ובכבוד".
מענה הומניטרי וצרכים מתמשכים (ראס א-תין)
הגנה
ארגונים שותפים
הומניטאריים החלו לספק תמיכה נפשית ופסיכולוגית לבני האדם שנעקרו מבתיהם, לרבות
מפגשים ייעודיים עבור הורים, נשים וילדים.
מחסה
אף שבני אדם
זקוקים לסיוע בתחום המחסה, סביר להניח שמבנים חדשים שיותקנו ייתפסו גם הם על ידי
הרשויות הישראליות. הקהילה ביקשה לקבל תמיכה במזומן, וארגונים שותפים נכונים
להתערב.
מים, תברואה והיגיינה
ארגונים שותפים
נכונים לספק לקהילה מים עבור בני אדם ובעלי חיים, וכן ערכות היגיינה.
ביטחון תזונתי
אנשי הקהילה
זקוקים למספוא ומחסה עבור בעלי החיים.
הריסות עקירה וסכנת העברה בכפייה
המשפט ההומניטארי
הבינלאומי מחייב את הכוח הכובש להגן על אוכלוסיית השטח הכבוש על ידו, להבטיח
רווחתה ושלומה, וכן את כיבוד זכויות האדם שלה. כל הרס של רכוש אזרחי בידי הכוח
הכובש אסור בתכלית. אלא אם פעולות צבאיות מחייבות זאת לחלוטין, מצב שאיננו רלבנטי
בגדה המערבית, שנכון לעכשיו לא מתנהלים בה מעשי איבה פעילים. ההרס הנרחב של רכוש
הוא הפרה חמורה של אמנת ג'נבה הרביעית ועלול אף להוות פשע מלחמה. למעט לצורך
ביטחונה של האוכלוסייה או משיקולים צבאיים חיוניים, המשפט ההומניטארי הבינלאומי
אוסר גם על העברת אוכלוסייתו של שטח כבוש בלא הסכמתם האמיתית והמושכלת של בני האדם
הנפגעים, יהא אשר יהא המניע לכך. הסכמה אינה נחשבת אמיתית בסביבה המאופיינת בשימוש
או באיום בשימוש בכוח פיסי, כפייה,פחד מפני אלימות או כורח. בהיעדר הסכמה כזו
ההעברה נחשבת העברה בכפייה ומהווה הפרה של אמנת ג'נבה הרביעית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה