חשיבות בית המשפט בהאג

                                                    מאת: עמוס גבירץ

   מסוכן לראות בצבא דבר מובן מאליו. זה גוף שמדינות מקימות בטענה שהן צריכות להגן על עצמן מפני אויבים הרוצים להחריבן או לפגוע בהן. בשם הגנה זאת, נותנים לצבא הכשר להשתמש באמצעים שהם אינם מוסריים כשלעצמם, כמו אלימות והרג. לאורך ההיסטוריה אנחנו רואים שמדינות השתמשו בצבאותיהן לכיבושים והשגת מטרות שאינן הגנה עצמית. אנחנו רואים מקרים רבים בהם הצבא פנה נגד השלטון האזרחי במדינה ותפס את השלטון. במקרים רבים תוך הרג המוני של אזרחים – עליהם הוא אמור להגן – והטלת שלטון אכזרי על המדינה. כך שצבא הוא גוף שלצד האמונה בצורך בו, הוא מהווה סכנה למדינה עצמה. לצד זה עולה השאלה, מה ההבדל בין צבא לארגון פשע. הרי מדובר בשני ארגונים המשתמשים באמצעים שכשלעצמם אינם מוסריים להשגת מטרותיהם. את ההבדל אנו רואים באתיקה  ובחוק. צבא אמור לפעול לאור ערכי האתיקה של לחימה ולפי החוק, בעוד ארגוני פשע פועלים בניגוד להם.

   ב-1967 נלחם צה"ל בצבאות מצרים, ירדן וסוריה. מלחמה שהתנהלה במסגרת של האתיקה והחוקים הנוגעים למלחמה. צבא נלחם נגד לוחמים ולא נגד אוכלוסייה חסרת מגן. בעקבות הכיבוש של סיני, עזה, הגדה המערבית ורמת הגולן, נוצר מצב מאוד בעייתי בו צבא שולט באוכלוסיית אויב אזרחית. ההגנה שעומדת לאוכלוסייה האזרחית חסרת המגן, ניתנת באמצעות האתיקה של צבא ומלחמה והחוק הבינלאומי.

   ברגע שממשלת ישראל התחילה במדיניות – אז לא מוכרזת - של התפשטות טריטוריאלית, היא הורתה לצה"ל לפעול בניגוד לאתיקה של צבא ובניגוד לחוק הבינלאומי. כמובן שבעזרת לולינות משפטית, נמצאה הדרך לתת לעצמנו צידוקים משפטיים למדיניות הנפשעת הזאת – שימוש בצבא להשגת מטרות שאינן הגנה עצמית. ובעצם נוצר מצב מתמשך בו צבא נלחם נגד אוכלוסייה אזרחית, תוך שימוש בטענות משפטיות, שהיום ניתן לכנותן פייק משפט. צד אחד לסכסוך מחוקק חוקים ככל העולה על רוחו ומביא את שופטיו לפסוק בינו לבין קורבנותיו. בנוסף, פותח את בתי המשפט האזרחיים שלו בפני האוכלוסייה כבושה, כדי למנוע אפשרות לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג. בדיוק נגד זה בא החוק הבינלאומי להילחם, כדי להגן על אוכלוסייה האזרחית חסרת המגן. בסיוע ארה"ב הצליחה ישראל למנוע התערבות של הקהילה הבינלאומית, כדי להגן על קורבנותיה.

   חשוב לזכור שבשנים בהן צה"ל שהה בדרום לבנון, לא הוקמו שם התנחלויות, וכל הטיעון להיותו שם היה הצורך להגן על ישראל מפני תקיפות שבאו מלבנון. ברגע שחשבון התועלת-מחיר הראה שזה לא כדאי, צה"ל יצא משם ומגן על ישראל מתוך גבולה. לא כך הדבר ביחס לגדה המערבית והגולן. שם יש מדיניות של התפשטות טריטוריאלית, המשותפת לכל ממשלות ישראל מאז 1967.

   תחת הנהגתו של אבו מאזן – המתנגד למאבק מזוין - אש"ף והרשות הפלסטינית פנו למאבק מדיני ומשפטי. אצלנו יש כמובן המכנים זאת טרור מדיני ומשפטי. הרי כל התנגדות פלסטינית לפרויקט דחיקתם מהארץ, מוגדרת אצלנו טרור. ההישג הראשון של מאבק זה היה בדמות חוות הדעת המייעצת של בית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג, שקבעה שבניית מכשול ההפרדה בתוך שטח כבוש אינה חוקית. אגב כך הוא קבע שאמנת ז'נבה הרביעית חלה על הגדה המערבית ושהקמת ההתנחלויות אינה חוקית. עכשיו יש הישג נוסף למדיניות זאת. בית הדין בהאג אישר לחקור ישראלים ואנשי חמאס בחשד לפשעי מלחמה!

   יש לקוות שהחלטה זאת תתחיל לתת מגן לחסרי המגן החיים תחת שלטון הכיבוש הישראלי ושצה"ל יחדל מפעולות המערערות על מעמדו כצבא לגיטימי.