ייעור פיקטיבי, חקלאות בדיונית ונזק ממשי

בעשור הקודם הוכרזה מדיניות ייעור פיקטיבית, לצרכי השתלטות על קרקע. האמתלה הייתה אקולוגית: מאבק בסכנת המדבור. הרי, חשוב שהמדבר לא יפלוש חלילה לנגב. לכן, חיוני להלביש את קרקעות הלס בשמלת יערות. לאחרונה גויס גם משבר האקלים להצדקת היערנות האגרסיבית. 

המהלך לווה ברטוריקה נמרצת של פיתוח לשם "שמירה על הקרקע". יש תכלית או אין? יש תוכנית לשינוי אקולוגי או אין? הדבר תואם להמלצות האקולוגים או מנוגד להן? הצמחים עמידים בתנאי המדבר או קמלים בו? לא נורא משנה. הטרקטורים מיהרו לבער את המדבר.

ושל מי היו הקרקעות שנועדו לנטיעות? ברור שהן לא בבעלות יהודית. הקרקע שייכת לערבים, אבל נשמרת כמובן מפניהם. אלו מוגדרים כפולשים אליה, גם כשהם בעליה ההיסטוריים. צפונית לבאר שבע, ממזרח לכביש 40, ניטע "יער דודאים". ממערב לאותו כביש ניטע "יער משמר הנגב". אלפי דונמים של קרקעות הרשומות בתביעות בעלות של בדואים כוסו בעצי שיטה ואקליפטוס. 

המהלך בוצע ללא תוכניות מאושרות ע"י רשויות התכנון תמא 22 ליער וייעור, והתכסה באמתלות משונות. כך, למשל, באדמות אלעראקיב שמדרום לרהט התבצעו נטיעות בתואנה של עבודות חקלאיות לשמירה על גדות הנחלים.  השטחים שמסביב לכפר ההיסטורי כוסו בטרסות ובגומות נטיעה. איזו חקלאות? אילו פירות? לא חשוב. נטיעות חקלאיות, מסתבר, אינן מחייבות היתר לפי חוקי התכנון והבנייה. 

המהלך באלעראקיב נבלם: קמפיין בקרב תורמי קק"ל חשף את פוטינציאל פגיעתו. התורמים מחו, והנטיעות ננטשו. כיום, עתירת תושבי הכפר ההיסטורי, שמסרבים לנטשו, חוסמת את קדחת הייעור. התושבים הגיעו עד איסטנבול ולונדון ואספו ראיות לבעלותם על אותן אדמות. בית המשפט עדיין מתלבט בפתרון הסכסוך. 

אבל תאוות הייעור לא נעצרה: הטרקטורים שוגרו לכפר הבלתי מוכר עוג'אן, בפאתי העיירה לקיה. שם כוסו גבעות גורל בנטיעות תמוהות, חסרות פשר. נראה שכל תכליתן לכתר את שכונותיו של הכפר, לנתקן זו מזו ולבתק את הרצף המרחבי. והכל כדי לסכל את ההכרה בכפר ואת צירופו לעיירה לקיה, שהינה ביתם השני של רבים מתושביו. 

אשתקד נערכו נטיעות מזרחית לתל שבע. לפני כחודשיים הגיעו הטרקטורים במפתיע לקרקעות הכפר הבלתי מוכר חרבת אל - וטן, אף הוא ממזרח לעיירה תל - שבע. ואולם, שם נעצרו. התושבים נערכו במהירות למאבק ציבורי. אוהל המחאה שהקימו הפך למוקד עלייה לרגל, ולמרכז לימוד להכרת הנטיעות השתלטניות. 

כאלף איש הפגינו ב 22.6.2020 מול משרדי הממשלה בבאר שבע. הם הגיעו בשיירות ארוכות שאורגנו בסיוע המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים וועדת ההיגוי של ערביי הנגב. בנוסף ערכו משמרת מחאה סמוך לנבטים, ונצבו מול מטה קק"ל בירושלים. הכל אורגן בנחישות, חרף הקורונה.

בעקבות עתירת החברה להגנת הטבע נגד מגמת הייעור הבלתי מובחנת, נולדה בשנת 2015 ועדה לתיאום הנטיעות. הועדה הבינמשרדית מובלת בידי רשות מקרקעי ישראל, ואחראית לקביעת מרחבי הנטיעות ואופיין. חיפשתם את נוהל הועדה והחלטותיה באתר רמ"י ולא מצאתם? כן, היא מתנהלת בחשאיות. שקיפות? הס פן תעיר.

הועדה החסויה מובילה נטיעה של כ-40,000 דונם יערות שהדעות המקצועיות עליה חלוקות. אקולוגים רבים טוענים שהייעור האינטנסיבי בעצים שאינם מן הנגב הורס בתי גידול ופורם את המרקם הטבעי של בעלי החיים והצמחים. 

אבל, בנוסף, הייעור הוא אמצעי לשלילת זכויות הבדואים, שממתינים לצדק מאז קום המדינה, והוא כמובן מערער את מרקם היחסים בין ערבים ליהודים בנגב. הנטיעה, נטולת הגיון ככל שהיא, היא אסטרטגית: היא מבססת מציאות מרחבית היררכית של בעלי זכויות ומשוללי זכויות.

למרבה האירוניה, כעת המימון לבולמוס הייעור אינו מגיע מקרנות לאומיות, אלא נגזר מתכנית החומש החברתית כלכלית שנועדה לצמצם פערים ולהעצים את הרשויות הבדואיות. שרים מסוימים הסכימו לתמוך בתוכנית רק אם תכלול משאבים להצרת צעדי הבדואים. כך נולדה החלטת דחיק - סליק, בת כלאיים, קידום הזכויות החברתיות והכלכליות של הבדואים ובד - בבד הקצאת 30 מיליון לשלילת זכויותיהם על הקרקע.

החלטה פרדוקסלית זו אינה מקרית: האצטלות של "שמירת הקרקע" ו"מניעת המדבור" הן קליפת מילים ירקרקה דקיקה המכסה את הכוונה להגן על העליונות של קבוצה אתנו - לאומית אחת על פני האחרת. כך, הממשלה, שמחליטה בחגיגיות "לאמץ סדר היום הבינלאומי של פיתוח בר קיימא", מקדמת בפועל מדיניות שכולה ניצול תואנות סביבתיות לשלילת צדק חברתי וסביבתי. 

חיה נח מנכ"ל פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי

للمقالة بالعربية: تحريج زائف، زراعة وهمية وخطر حقيقي

פורסם ב'זירה'. הארץ 13.01.2020