אצלנו זאת גזענות ממשלתית

                                                    מאת: עמוס גבירץ

   ממשלת ימין קיצונית גורמת לנורמליזציה של גזענות וצביעות. הרי הפער בין הגזענות הממשלתית למלחמה שלהם בגזענות האנטישמית, אדיר. איזה עיוורון מוסרי צריך להתקיים כדי לא לראות זאת. איזו צביעות צריכה להתקיים, כדי שראש ממשלה המנהל מדיניות של אפליה, רדיפה והסתה נגד המיעוט הערבי בארצו, יוכל בכזאת קלות לצאת נגד גילויי אנטישמיות המופנים כלפי יהודים בארצות אחרות. שם זאת גזענות פופולארית והשלטונות תמיד יוצאים נגדה.

   הרי בישראל גילויי הגזענות-לאומנית הכי חמורים הם אלה של הממשלה כנגד המיעוט הערבי. גילויי הגזענות-לאומנות הפופולאריים הם משניים והרבה פחות מסוכנים. כמה דוגמאות ימחישו זאת:

   אפליית המיעוט הערבי בתקציבים. הימנעות מיצירת תכניות מתאר לישובים ערבים-פלסטינים, המחייבת אנשים לבנות את בתיהם באופן לא-חוקי, ואז באות הריסות הבתים. הימנעות מהכרה בכפרי הבדואים יוצרת מצב שכל אוכלוסיית הכפרים – באין ברירה - בנתה באופן לא חוקי. רק בשנה האחרונה נהרסו בנגב יותר מאלפיים ושלוש מאות בתי בדואים. בהקשר הזה תיקנו את החוק כך שמאפשר למדינה לגבות קנסות מהקורבנות למדיניות הריסת הבתים ובכך להכריח את רובם להרוס בעצמם את בתיהם. חקיקה בעזרתה נלקחו מהפלסטינים בישראל רוב אדמותיהם ונמנע מהם השימוש מאדמות שהוגדרו כאדמות מדינה.

   ראש ממשלת ישראל וכמה משריו, הביאו את ההסתה נגד הערבים ומפלגותיהם לשיא במערכת הבחירות הנוכחית. אני בטוח שאם איזה ראש ממשלה בעולם היה מעז להסית כך נגד המיעוט היהודי בארצו, ראש ממשלת ישראל, שריו ואנחנו היינו מוחים על כך בכל תוקף. בישראל אם איזו ידוענית מעזה לגנותם על ההסתה כאן, היא מסתכנת בחייה.

   ישראל מצויה במלחמה מתמדת נגד העם של המיעוט הערבי-פלסטיני. זה גורם לבעייתיות בסיסית ביחסים. במקום לחפש דרכים למתן את המתחים, ראש הממשלה וכמה משריו רק מחריפים אותם, בתקווה לרווח פוליטי.