595 - הריסת בתי בדואים בנגב

ביום חמישי, 26.4.18, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לכפר הבדואי בנגב אש-שהבי, (ליד אבו תלול) והרסו בית. 14 נפשות נותרו ללא קורת גג.

   השבוע שני בדואים נאלצו להרוס את בתיהם, תחת איום שאם לא יהרסו, המדינה תהרוס ותטיל עליהם קנס של 18,000 שח' לכל בית. הקורבנות אסרו עלי לפרסם פרטים מזהים.

595 - צה"ל נלחם בתושבי בקעת הירדן הפלסטינים

   צה"ל ממשיך את מלחמתו בפלסטינים תושבי בקעת הירדן הכבושה.

ביום שלישי, 24.4.18, הורו חיילי צה"ל לחמש משפחות פלסטיניות מחירבת חומסה, שבצפון בקעת הירדן, לצאת מאזור מגוריהם לשמונה שעות (מ-6.00 עד 14.00), בגלל אימונים שצה"ל ערך באזור. הם קיבלו צוו להתפנות גם ב-1.5 וב-8.5, מאותן סיבות.

   ביום רביעי, 25.4.18, חיילי צה"ל עקרו כ-300 עצי זית בברדלה, שבצפון הבקעה.

לכל הרוג יש שם

   לכל הרוג יש שם. אלה שמות המפגינים בעזה, שנורו למוות בידי חיילי צה"ל במהלך שלושה שבועות מ-30.3.18 עד 20.4:

1. עבד אלקאדר מרדא אלחוואג'רי. 2. נאג'י אבו חג'יר. 3. אמין מנצור אבו מעמר. 4. מחמוד סעדי רחמי. 5. ווחיד נצראללה אבו סמור. 6. מחמד נעים אבו עמרו. 7. אחמד אבראהים עאשור עודה. (ילד). 8. ג'יהאד אחמד פרינה. 9. מוחמד כמאל אל-נג'אר. 10. סארי ווליד אבו עודה. 11. עבד אלפתאח עבד אלנבי. 12. אבראהים צלאח אבו שער. 13. באדר פאיק אלצבארע'. 14. חמדאן אסמאעיל אבו עמשה. 15. ג'יהאד זהיר אבו ג'אמוס. 16. עומר ווחיד סמור. 17. פארס מחמוד אל-רקב. 18. אחמד עומר ערפה. 19. שאדי חמדאן אל-קאשף. 20. מוגאהד נביל מרואן אל-ח'דארי. 21. ת'אר מוחמד רבאע. 22. חוסיין מחמד עדנאן מאדי. (ילד). 23. עלא אל דין יחיא אלזמאלי. 24. מג׳די רמדאן שבאת. 25. חמזה עבדלעל. 26. מחמד סעיד מוסא אלחאג' סאלח. 27. סידקי פרג' אבו עטיווי. 28. איברהים אל ער. 29. אוסמה קדיח. 30. יאסר מרטאג׳י. 31. מרואן עודה קודיח. 32. עבד אל-שיח' אל-שהרעי. 33. אסאלם שאדי מחמוד חרזאללה. 34.עתאמנה אחמד ראשד. 35. מוחמד איבראהים איוב. (ילד). 36. סעדעבד אלמגיד אבו טאהא. 37. אחמד נביל אבו עקל.

   יהי זכרם ברוך!

במקום אל תגידו לא ידענו

                               עזה מציע לנו לבחור בחיים

                                          מאת: עמוס גבירץ

   האם המאבק הבלתי אלים של העזתים יהווה נקודת מפנה? הישראלים טוענים כל הזמן נגד המאבק הרצחני שארגוני הטרור הפלסטינים מנהלים נגד ישראל. והנה בעזה בחרו לבדוק את האופציה של מאבק לא אלים. זה התחיל ביוזמה פרטית, שהחמאס השתלט עליה. אז נכון זאת לא אי-אלימות מוחלטת. זה מאבק עממי-אזרחי לא חמוש, היכול להחליף את המאבק האלים. כנראה שממשלת ישראל מאוד מפחדת ממאבק כזה. אם זה יצליח, זה ישמוט את טיעוניה הביטחוניים, בדרכה לספח את השטחים הכבושים ויחייב אותה לשנות כיוון, מסיפוח לשלום. אז הם עושים הכול כדי שהמאבק הזה לא יצליח, תוך תעמולה שקרית כאילו המאבק הזה מסכן את ישראל ואת ריבונותה.

   לאכזבתי התגובה הבינלאומית רפה וארה"ב אפילו תומכת בישראל בהרג המפגינים הלא חמושים! וכאן האחריות של המערב המתמודד עם טרור אסלמי. הנה ארגון מוסלמי קיצוני – המזוהה יותר מכול עם המאבק האלים - בודק את האפשרות למעבר ממאבק מזוין למאבק אזרחי לא אלים. במקום לעודד אותו בכך – תוך שזה מעלה את הסיכוי, שגם ארגוני הטרור המוסלמי בעולם יפנו לבדיקת האופציה הזאת -  מאפשרים בעצם לישראל לחסל את האפשרות הזאת עוד בתחילתה!

   בעצם החמאס פתח בפנינו, הישראלים את האופציה להעביר את המאבק בינינו משדה האלימות לשדה אי-האלימות. כולנו זוכרים את אימי הטילים שנורו עלינו בעימותים האחרונים מעזה. כולנו זוכרים בכאב את קורבנותינו מהעימותים האלה. כולנו חרדים שמא בעימות הבא זה יהיה הרבה יותר גרוע. אז ממשלת הימין של ישראל מעדיפה את המאבק האלים, בו היא מאמינה, ישראל תנצח בקלות. לנו אזרחי ישראל עומדת הבחירה בין מלחמת תמיד על סבלותיה וקורבנותיה, לבין מאבק שלא יסכן את חיינו ואת ביטחוננו. צריך להבין, במהותו של מאבק לא-אלים, כיבוד חייהם וקיומם של האויבים. במלים אחרות, ברגע שהחמאס פונה לאי-אלימות, הוא נוטש את השאיפה להשמידנו ועובר למאבק להשגת הצדק שלו.

   כבר שנים שהמסר הישראלי למערב הוא, שאנחנו עומדים בחזית המאבק העולמי כנגד הטרור האיסלמי, המשותף לנו למדינות המערב. והנה הארגון המזוהה יותר מכל עם הטרור הזה, פתח בניסיון, שאי-אפשר לזלזל בחשיבותו, לבחור בדרך אי-האלימות. ברור שאם הם ינחלו הצלחות בדרך הזאת, זה יסמן גם לארגוני הטרור האסלמים האחרים, שכדאי להם לבדוק את האופציה הזאת. המערב רק ירוויח מזה. כן זה אינטרס של המערב שזה יצליח. לכן אני מקווה שמדינות המערב ילחצו על ממשלת הימין של ישראל לשנות את דרכה מול המאבק האזרחי הזה.

   אם מנהיגי המערב לא יעשו זאת, אני קורא לאזרחי המערב: כל עוד הפלסטינים נוטשים את הטרור למען מאבק אזרחי לא אלים, עודדו אותם על ידי חיזוק מאבק ה-BDS, שהוא מאבק לא אלים ביסודו. הרי כל המתנגד למאבק האלים, אם הוא רציני, הרי שחובה עליו להציע לו תחליף.

   צריך להבין, עזה עומדת על סיפו של אסון הומניטארי נורא. מתוך המצב הנוראי בו היא נמצאת, הם פנו לבדיקת האופציה שעד היום הם לא ניסו. הם דורשים את הסרת המצור ואת הצדק שלהם, מבלי לסכן את חיינו ואת ביטחוננו. עכשיו נפתחת האופציה למבצע ישראלי ועולמי להצלת חייהם של שני מליון בני אדם, מבלי שזה יסכן את ביטחוננו. ההפך, זה יפתח את הדרך לשלום בין עמינו. ניסיון זה יכול להקרין על היחסים בין העולם המוסלמי למערב כולו. למען עתידנו, עלינו לעשות הכול שהניסיון הזה יצליח. הבה נבחר בחיים!

במקום אל תגידו לא ידענו

   ההרג החוזר ונשנה של מפגינים לא חמושים בעזה, מקשה עלי לכתוב על פעולות המלחמה החד-צדדיות של צה"ל ומתנחלים  בשטחים הכבושים, ושל נציגי הממשלה והמשטרה בנגב.

   כבוד ענק לארגון בצלם שקרא לחיילי צה"ל לסרב לפקודות לא חוקיות בעליל! לירות אש חיה על מפגינים לא חמושים, עומד בניגוד לכלל הבסיסי ביותר של האתיקה של צבא: הוגנות! חייל יורה על לוחם שיכול להגן על עצמו. ולא במי שאינו מחזיק נשק. זה מה שמבדיל בין חייל לרוצח.

במקום אל תגידו לא ידענו

                    המלחמה המוסתרת בנגב

                               מאת: עמוס גבירץ

   אף כלי תקשורת עברי לא שולח את כתביו לסקר את המלחמה החד צדדית הזאת. אם לפני שנה נדהמנו ממספר הריסות הבתים של בדואים בנגב ב-2016 (1158), הרי מתברר שבשנה האחרונה מספרם הוכפל! הארץ דיווח על 2,220 בתים שנהרסו ב-2017! המשמעות היא, שבנגב ממשלת ישראל מנהלת מלחמה חד צדדית נגד אזרחיה הבדואים. היא קוראת למלחמתה, בשם המכובס אכיפת החוק.

   מקובל שבכל חברה יש אחוז מסוים של עבריינים. כאשר כולם עבריינים, הרי שיש בעיה עם החוק. מדינת ישראל נמנעה מלהכיר בכפרי הבדואים שהיו בנגב לפני קום המדינה. היא הוסיפה פשע על חטא, כאשר העבירה שבטי בדואים מאדמותיהם (תוך שגזלה אותן מהם), לאזור הסייג, שם נמנעה לתת בסיס חוקי ליישוביהם. בנוסף לכך, היא הגדירה את רוב אדמות אזור הסייג כאדמות חקלאיות שאסור לבנות עליהן. במילים אחרות בהחלטות פוליטיות תכנוניות, היא הפכה כל בנייה בכפרי הבדואים ללא חוקית! בנוסף לכך המדינה מסרבת להכיר בבעלות המסורתית של הבדואים על אדמותיהם, תוך שחסמה בפניהם כמעט את כל אדמות המרעה שלהם. ואז מסיתה נגדם בטענה ש"הבדואים משתלטים על אדמות המדינה", אותן שדדה מהם... אז עכשיו כל שנה ממשלת ישראל שולחת את סוכניה להשמיד אלפי דונמים גידולים חקלאים של בדואים בנגב (12,680 דונם גידולים חקלאיים הושמדו ב-2017).

   במלחמת 1948 נוצר מעמד חדש של אזרחים פלסטינים בישראל: פליטי פנים. אנשים שברחו או שאולצו לעזוב את בתיהם וכפריהם מאימת הקרבות, אבל נשארו בתוך גבולות ישראל, לא הורשו לחזור הביתה. מבחינה זאת בנגב המלחמה ההיא עוד לא הסתיימה. הרי עד 1959המשיכו לגרש בדואים מהנגב. בנגב המדיניות הממשלתית היא, לדחוק את כל הבדואים לעיירות. לשם כך נלחמים בהם בדרך של הריסת בתיהם, השמדת יבוליהם, מניעת מים זורמים, חשמל ושירותים מוניציפאליים. הכול כדי להכריח אותם לעזוב את בתיהם ואדמותיהם ולעבור לעיירות. במילים אחרות ממשיכים ליצר פליטי פנים.

   כדי לנהל את המלחמה הזאת ביעילות, הקימו את "יחידת יואב" של המשטרה. זאת מטילה אימה על הבדואים וגורמת לרבים מהם להרוס את בתיהם במו ידיהם! הרי חוקקו חוק בישראל המאפשר לחייב את קורבנותיהם לשלם את עלות הריסת בתיהם ואפילו לשלוח אותם למאסר, אם יסרבו להרוס בעצמם את בתיהם! הפחד כל כך גדול, עד שמסתבר שבדואים רבים הרסו את בתיהם תחת האיום שיקבלו צו הריסה, עוד לפני שקיבלוהו!

   את המלחמה החד צדדית של ממשלת ישראל נגד אוכלוסיית המיעוט הבדואי בנגב, מסתירים תחת הכסות של אכיפת החוקים של המדינה. קרימינליזציה של הקורבן. הרי הצליחו ליצור מצב בו כל בתיהם בכפריהם, ניבנו באופן לא חוקי. הרי יצרו מצב בו כל בעלותם על אדמותיהם אינה מוכרת. לכן האפשרות של הבדואים לפנות לבתי המשפט, כדי שאלה יתנו להם סעד, יוצרת אשליה, כאילו יש להם מגן. הרי אלה פוסקים לפי חקיקה המיועדת לפגוע במיעוט הלא רצוי.                   

   אוכלוסייה אזרחית שלמה נותרה חסרת מגן מפני המדינה שרודפת אותה. ונותרת השאלה הנוראית, היכן אנחנו, קהילת זכויות האדם בישראל. היכן אנחנו קהילת השלום בישראל. והיכן העולם ששותק, נוכח המלחמה החד צדדית של ממשלת ישראל כנגד מיעוט חסר מגן.