מאת: עמוס גבירץ
פשעם הגדול של אנשי "שוברים שתיקה"
הוא, שהם מתעקשים לומר לנו ולעולם את מה שאנחנו יודעים, אבל לא רוצים להודות בו.
אנחנו יודעים, שאי-אפשר לקיים כיבוש והשתלטות על השטחים הכבושים, ללא מלחמה תמידית
של צה"ל באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, חסרת המגן; אנחנו יודעים, שזה נוגד את
האתיקה של צבא (טוהר הנשק); אנחנו יודעים שזה נוגד את המוסר; אנחנו יודעים שזה
נוגד את החוק הבינלאומי. אבל אנחנו מסרבים להודות בכך, מכיוון שזה פוגע בצורך שלנו
לתפוס את עצמנו כטובים בסכסוך נגד הפלסטינים.
אנחנו הטובים והם הרעים!
כל אחד מאתנו מעצם היותו, תופס עצמו כטוב. כך
גם כל קבוצה אליה בני אדם משתייכים (משפחה, מקום עבודה, מעגלי ידידים, קבוצות
פוליטיות, תרבותיות, ספורטיביות, דתיות ולאומיות) , מעצם היותה, תופסת את עצמה
כטובה. אחת הדרישות הכי בסיסיות של הקבוצות השונות מחבריהן, היא לויאליות לקבוצה.
הבעיה היא, שהרבה פעמים בני אדם מגיעים למצבי קונפליקט בין הלויאליות לערכים
אחרים, כמו שיפוט מוסרי, ערכי צדק ודאגה לטובת הקבוצה.
אנחנו מכירים את התופעה של חושפי שחיתויות
במקומות העבודה. אלה מתוך השיפוט המוסרי שלהם ומתוך דאגה לטובת מקום עבודתם, כאשר
הם מגלים שמישהו מנצל את מעמדו במקום העבודה, כדי לגרוף כספים או טובות הנאה,
שאינם מגיעים לו, הם פונים לממונה עליהם, כדי שישים סוף לפגיעה במקום עבודתם בידי
אותו מושחת. אם הממונה לא פועל להפסקת מעשי השחיתות, פונה חושף השחיתות למשטרה
ו/או לתקשורת, כדי שאלה יילחמו במעשי השחיתות. בקהילה הרחבה חושף השחיתות נתפס
כלוחם בפשיעה הפוגעת במקום העבודה. ברוב המכריע של המקרים, בין חבריו לעבודה, הוא
נתפש כבוגד שהוציא עניינים פנימיים החוצה. ברוב המקרים, בסופו של דבר, חושף
השחיתויות נדחק החוצה ממקום עבודתו, למענו הוא נאבק.
אנשי שוברים שתיקה, האמינו שגייסו אותם
לצה"ל כדי שיגנו על מדינת ישראל ואזרחיה. הסתבר להם שלא כך הדבר. הם נדרשו
להגן על הכיבוש ומפעל ההתנחלויות. כחיילים, הם נדרשו להילחם באוכלוסייה אזרחית
חסרת מגן, תוך פעילות הנוגדת את האתיקה של צבא וטוהר הנשק, את המוסר ואת החוק
הבינלאומי. הם נדרשו לעשות דברים שמצפונם מייסר אותם עליהם. הם היו עדים למעשים,
שאסור לחיילים לעשות. הם הבינו שאין לזה שום קשר לביטחונה של ישראל והרבה פעמים זה
פוגע בביטחונה.
אז הם פנו לצבא ולחברה בישראל, כדי לשים קץ
לדברים האלה. כאשר הם הבינו שאין שום סיכוי לתיקון, הם החלו להוציא את דבריהם גם
החוצה. בדיוק כמו חושפי השחיתויות במקום עבודתם. כמובן שגם התגובות הם כאלה. במקום
להתייחס ברצינות לטענותיהם, התחילו בקמפיין מתמשך של דה-לגיטימציה לארגון ולאנשיו.
אני מבין את אנשי הימין הנאבקים נגד שוברים
שתיקה, כפי שהם נאבקים נגד כל ארגון אחר שנלחם למען זכויות האדם או למען שלום. אלה
פוגעים באידיאולוגיה שלהם למען "ארץ ישראל השלמה". אי-אפשר להגשים את
האידיאולוגיה הזאת ללא פגיעה בזכויות האדם וללא שלילת הסיכוי לשלום. יותר מדאיג
אותי נפילתם של רבים במרכז ובמרכז-שמאל ברשתם של אנשי הימין. המלחמה בשוברים שתיקה
איננה על אמינותם ולא בגלל פנייתם לגורמי חוץ. המלחמה נגדם היא בגלל מאבקם לטוהר
הנשק (צבא לא נלחם באזרחים), בגלל מאבקם לזכויות האדם ובגלל מאבקם למען השלום.
כל מי שדואגים לטובתה של ישראל, צריכים להודות
לשוברים שתיקה על פועלם ולדרוש התייחסות רצינית לטענותיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה