הימין פוגע בלכידות הלאומית

                                                 מאת:עמוס גבירץ

   כל שנה באים מהימין הקיצוני, כדי להפגין נגד הטכס המשותף לישראלים ופלסטינים ליום הזיכרון לחללי המלחמות בינינו, וכדי לפגוע במשתתפיו. זאת הפעם הראשונה, שהם מקבלים תמיכה גלויה משרים בממשלה. זה החל במניעת אישורי כניסה למשתתפים פלסטינים והמשיך בתמיכה של שר החינוך (!!!) במעשיהם.   

  כדי שהימין יוכל להמשיך ולהחזיק בשלטון, הוא משתמש בכלי של ההסתה. הוא צריך להסתיר את כשליו וצריך לזכות בתמיכתם של הנפגעים ממדיניותו הכלכלית-חברתית. התגברות שיח השנאה בחברה הישראלית, מאיים על חוסנה של החברה הישראלית ועל היכולת שלנו להמשיך לחיות ביחד כעם אחד.

   פעם השמאל עמד בראש המאבקים של העובדים והמובטלים. הוא יצר את מדינת הרווחה, כפשרה בינו לבין בעלי ההון, שפחדו מהאפשרות של מהפכה קומוניסטית שתחסלם. זה הביאו פעמים רבות לשלטון. לימין היתה בעיה, איך לשכנע את אלה הנפגעים מדרכו לתמוך בו. הפחד מפני אויבים ושנאת הזרים, היו הכלים להשיג את מטרתו.

   ההצלחה האדירה של השמאל, שגמרה עם תופעת הרעב בעולם התעשייתי, גרמה לחדלונו. התחושה היתה שאין יותר "בריקאדות" לעלות עליהן ושאין יותר סיבה להקרבה. אז אנחנו עדים לתהליך היסטורי של מעבר מחברה מגויסת לחברה נהנתנית. מפלגות השמאל התמרכזו והחלו לחפש את דרכן מחדש. עכשיו כאשר השמאל לא משרת יותר את השכבות החלשות, לימין הרבה יותר קל. הרי יש לנו אויבים העומדים עלינו לכלותנו, ויש תופעת פליטים המאיימת על השכבות החלשות. הם הרי מתחרים על מקומות העבודה וגורמים לירידת השכר. עכשיו הפחד מהאויבים החיצונים והשנאה לפליטים, סוללים את דרכו של הימין לשלטון. מבחינה זאת ישראל מקדימה את שאר מדינות המערב.

   ככל ששלטון הימין מתמשך, הפגיעה שלו בשכבות שהעלו אותו לשלטון נעשית יותר ברורה. זה המקום שההפחדה מהאויבים ומהזרים, כבר אינה מספיקה. עכשיו מגיע הזמן להגביר את ההסתה נגד האויבים מבית - שמאלנים. כל מי שמעז להציע את דרך השלום, שתשים קץ למעגל הדמים בינינו לבין אויבינו, הופך לבוגד. כל מי שמעז להיאבק למען זכויות אדם, הופך לבוגד. כל מי שמצביע על הקשר בין הפרת זכויות אדם לפיגועי הנקם בנו הישראלים, הופך לבוגד. כל מי שחרד לדמותה המוסרית של ישראל, הופך לבוגד.

   יש שתי משמעויות איומות להסתה הזאת: האחת הימין הישראלי קובע, שישראל במהותה, מתנגדת לשלום ולזכויות האדם! השנייה, הוא יוצר תהליך התפוררות של הלכידות הלאומית. מתגברת התחושה, שישראל חדלה להגן עלינו, היהודים מפני השנאה האנטישמית. אם בתוך מדינתנו אתה שנוא בגלל עמדותיך ומאיימים על שלומך וחייך, הרי שעולה השאלה, מה הטעם בכל המפעל הציוני. זה לא מקרה שיותר ויותר צעירים, בודקים את האפשרות לחיים טובים יותר בארצות העולם. זה לא מקרה שיותר ויותר ישראלים מנסים לקבל פספורט של מדינות זרות.

   מול זה עומד השמאל שהפך בחדלונו למרכז. כל מה שהוא מציע זה ניהול יותר טוב של המדינה, ללא שום חזון השונה במהותו מחזונו של הימין. הרי אנחנו חיים בעולם של מהפכת המדע והטכנולוגיה, שהופכת אותנו מחברה תעשייתית לחברת היי-טק. עליית הפונדמנטליזם הדתי והימין הפוליטי, במידה רבה, הם ריאקציה למהפכה הזאת. רק אם השמאל יתעשת ויתחיל להציע דרכים להתמודד עם השינויים המהירים בהם אנחנו חיים, הוא יוכל לחזור ולהיות רלוונטי לצרכי האדם ולהצילנו מהאסון ששלטון הימין המתמשך ממיט עלינו.