מקרים בהם אכיפת חוק היא פשע

                                                   מאת: עמוס גבירץ      

   זאת לא פרובוקציה, אף שהקביעה שיש מקרים בהם אכיפת חוק היא פשע, עלולה להביאני למקומות מסוכנים, חשוב לי לדון בעניין.

   נתחיל במקרים מפורסמים בהיסטוריה, של חוקים נפשעים שאכיפתם היתה נפשעת: חוקי נירנברג נגד יהודי גרמניה, חוקי האפרטהייד של דרום אפריקה וחוקי הגזע של מדינות דרום ארה"ב. בכל המקרים האלה היו חוקים שפגעו בבני אדם בגלל שייכותם ולא בגלל מעשיהם. הנפגעים לא יכלו למנוע את רוע הגזרה בהתנהגותם.

   אצלנו זה יותר מורכב. לאורך שנות פעילותי בנושא של זכויות אדם ובמיוחד בנושא של הזכות לקורת גג, בישראל ובשטחים הכבושים, אני נתקל בטענת החוקיות של הריסת הבתים. אכן, מדינה מודרנית איננה יכולה להתקיים ללא חוקי תכנון ובניה. בהבדל מהחוקים הפליליים – שנותנים תוקף חוקי לערכים מוסריים (לא תגנוב לא תרצח וכו') – אלה חוקים בעזרתם מעצבת המדינה את המרחב הגיאוגרפי והדמוגרפי כרצונה. אלה חוקים שכשלעצמם אין להם משמעות מוסרית, אלא תכנונית. אחד מהמאפיינים החשובים של חוקים אלה הוא, שהם מאפשרים לפוליטיקאים ופקידים להחליט מה חוקי ומה לא. ממשלת ישראל החליטה לא להכיר בכפרי הבדואים שהיו באזור הסייג (דרומית לגדה המערבית) עוד לפני קום המדינה. ממשלת ישראל שהעבירה שבטים בדואים מאדמתם לאזור הסייג, נמנעה מלתת בסיס חוקי והכרה לכפרים שיצרה. ממשלת ישראל החליטה להכריז על רוב אדמות איזור הסייג כאדמות חקלאיות. כך נוצר מצב שכל בדואי המממש את זכות האדם לקורת גג בכפרו, מפר את החוק!

   מאחורי הדברים האלה מסתתרת מדיניות. יש לדעת שממשלות ישראל המשיכו לגרש בדואים מהמדינה עד 1959. לצד הגירושים ריכזו את שאר הבדואים באזור הסייג, תוך שגזלו מהם את אדמותיהם. משנות השישים החלו במדיניות של ריכוז הבדואים לעיירות. במילים אחרות מדובר באזרחים, שממשלות ישראל אינן רוצות בהם (כמו בכל אזרחיה הפלסטינים). מכיוון שאי-אפשר לגרשם, מנסים לצמצם עד כמה שניתן את אזור מחייתם, תוך גזילת כמעט כל אדמותיהם. מדובר במדיניות לאומנית-גזענית הפוגעת בבני אדם רק מכיוון שנולדו ערבים-פלסטינים במדינת היהודים. כמובן שאסור להגיד את הדברים האלה במפורש, אז יוצרים שיח שיקרי של אכיפת חוק. שימוש גזעני-לאומני בחוקים ניאטרלים. הרי אי-אפשר לגרש אנשים מבתיהם וכפריהם סתם. אז נוטעים יערות ולשם כך אוכפים את החוק על כפרים אותם רוצים לפנות. כך היה בטואייל אבו ג'רוואל, שפונה ללקייה הסמוכה והיום נטוע יער קק"ל על חורבותיו. כך הרסו כבר יותר ממאה פעמים את אל עראקיב, כי "צריך" להשלים את נטיעת יער השגרירים על חורבותיו. כך החליטו להקים את חירן היהודית דווקא על אום אל חירן הבדואית.

   כך גם בשטחים הכבושים. ביטלו את ועדות התכנון והבנייה הפלסטיניות והעבירו את סמכויותיהן לצה"ל. זה נמנע ממתן אישורי בנייה. פלסטינים נאלצים לבנות ללא היתרים. צה"ל הורס בתים כדי לגרום לפלסטינים לעזוב את מקום מושבם או כדי להגביל את התפשטות יישוביהם. מספרים לשוטרים בישראל ולחיילים בשטחים הכבושים, שהם אוכפים חוק. לא מספרים להם שאכיפת החוק נעשית בשם מדיניות שאסור לדבר עליה בגלוי.

   את מפלגת "כך" של הרב כהנא הוציאו אל מחוץ לחוק, מכיוון שהכריזה בקולי קולות על מה שעושים ורוצים לעשות, אבל אסור לומר. את מפלגת "מולדת" גינו מאותן סיבות, רק שבראשה עמד גנרל בדימוס, שקשה היה להוציא אל מחוץ לחוק.

   אם באיזו שהיא מדינה בעולם היו מעזים לעשות ליהודים את מה שישראל עושה לאזרחיה הבדואים (ושאר אזרחיה הפלסטינים), או לפלסטינים שתחת כיבושה, היינו מכנים את אכיפת החוקים שלה כפשעים אנטישמיים. כאשר יוצרים מצב חוקי, בו אזרחים אינם יכולים לממש את זכויות האדם לקורת גג, בגלל שנולדו ערבים פלסטינים תחת השלטון הישראלי, אכיפת חוקי התכנון והבנייה נפשעת!