תודה
ל"יש גבול"
מאת:
עמוס גבירץ
כאשר פעילי ימין קיצוני פעלו למניעת הופעות של "שוברים
שתיקה" בארץ, צחקתי: הרי הם שייכים לארגוני השלום וזכויות האדם המתונים.
עכשיו הם פועלים למניעת הופעת ארגון שמאל רדיקלי יותר – "יש גבול" – התומך בסרבני שירות שאינם מוכנים לשרת את
הכיבוש. ברצוני לנסות להתמודד עם העניין בשלושה מישורים: הוויכוח הענייני בין שמאל
לימין; גבולות הדמוקרטיה; גבולות הלגיטימיות של האמצעים במאבק.
היום מרכז הוויכוח בין הימין לשמאל בישראל הוא בשאלת השטחים
הכבושים. אחד האמצעים של הימין בוויכוח הוא דה-לגיטימציה של עמדות השמאל. זה היה
מרכיב מרכזי במה שהביא לרצח ראש הממשלה רבין. אני חושש שרובם לא למדו את הלקח.
כדי להתייחס להיבט הדמוקרטי של העניין, אני מבקש להציע את
הבנתי מהי דמוקרטיה. ההנחה הבסיסית לדמוקרטיה היא שאין אמת אבסולוטית, או שאם יש
אמת אבסולוטית, לנו אין כלים לדעת אותה. מתוך כך נובעת ההנחה הבאה, והיא שלכל דעה
יש מעמד שווה. כדי שאפשר יהיה לנהל את ענייני המדינה, נעזרים בעיקרון, שההכרעות
נעשות באמצעות רוב. אין זאת אומרת שההכרעות נהפכות לצודקות או לנכונות, אלא שבאין
קריטריון אחר, זאת הדרך להחליט. מתוך זה, הזכות להשמיע דעות הנוגדות את דעות הרוב
והזכות לפעול למען אותן דעות, מקודשת. המבחן איננו בזכותם של הקרובים לדעת הרוב
להשמיע את דעתם. המבחן הוא בזכותם של הרחוקים ביותר מדעת הרוב להשמיע את דעתם.
ברגע שמישהו פועל למנוע את זכותם של אלה להשמיע את דעתם, הוא פועל נגד אחד היסודות
החשובים ביותר של הדמוקרטיה.
מגבלות הדמוקרטיה נמצאות בתחום ההתנהגות ולא
בתחום הדעות. אם את/ה מפעיל/ה אלימות נגד מתנגדיך הרעיוניים, הרי שפעלת נגד
הדמוקרטיה ופסלת את עצמך מלהשתתף בהליך הדמוקרטי. אם את/ה מנסה למנוע מבעלי דעות
הנוגדות לשלך מלהשתתף בהליך הדמוקרטי, הרי שפסלת את עצמך מלהשתתף בו.
אלה המנסים למנוע מפעילי שמאל להשמיע את דעתם,
פוסלים את עצמם מהשתתפות בהליך הדמוקרטי. בהיותם פעילי ימין במדינה הנשלטת על ידי
ממשלת ימין, הם יכולים לעשות ככל העולה על דעתם מבלי שמישהו ישים לכך סוף. רק צריך
להבין שבכך הם מערערים את הדמוקרטיה הישראלית. אני יודע, רבים מהם אינם דמוקרטים,
אבל נוח להם להשתמש בחופש הביטוי, שמעניקה להם הדמוקרטיה, כדי להגביל את חופש
הביטוי של יריביהם הרעיוניים.
אנחנו מדינה מוכת טראומה לאומית. בהקשר של
ויכוח כואב בשאלת השטחים הכבושים, נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, בידי איש ימין
קנאי. זה מביא אותי לשאלת גבולות הלגיטימציה של האמצעים שאנו נוקטים במאבקים
הפנימיים בחברה הישראלית. בתחום הזה יש לתנועת "יש גבול" תפקיד מיוחד
בחשיבותו. המסר המרכזי שלהם הוא: נתנו לך פקודה, שכל כולך מתנגד לה, הנח את נשקך
וסרב! אל תכוון את נשקך נגד מי שנתן לך את הפקודה הזאת. ל"יש גבול" יש
מתנגדים לא רק בימין, יש לה מתנגדים גם בשמאל. אחת מהטענות של אלה היא: אתם נותנים
לגיטימציה לחיילים מהימין לסרב לפקודה שתורה להם לפנות התנחלויות. ואני אומר:
הלוואי שכך ינהגו חיילים מהימין. הלוואי שיסרבו, אבל לא יעזו לירות במי שייתן להם
פקודה שכול כולם יתנגדו לה. האלטרנטיבה לזה כבר נעשתה בידי איש הימין הקנאי.
דווקא אנשי הימין הקנאי צריכים להודות לאנשי "יש
גבול" על הלגיטימציה לסירוב, אלא אם כן הם מעדיפים את האופציה של מלחמת
אזרחים, אם ממשלת ישראל תעז ללכת בדרך השלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה