משטרה
המגנה על השודד במקום על הנשדד
מאת: עמוס גבירץ
אתה בא לשם כפעיל
זכויות אדם יהודי-ישראלי. הרי בבית הספר למדת על רדיפות היהודים לאורך ההיסטוריה
של היותם מיעוט בקרב עמים אחרים. שוב ושוב שמעת איך נרדפו בני אדם, לא בגלל מעשיהם
אלא בגלל שייכותם. אם לקחת ברצינות את העניין, הרי שאינך יכול להבין, איך מדינתם
של הנרדפים, יכולה לרדוף את המיעוט החי בקרבה. הרי את שוד אדמותיהם של הבדואים מאל
עראקיב ביצעו ומבצעים רק מפני שהם בדואים במדינת היהודים. אם היו יהודים, הרי
שבעלותם על אדמותיהם היתה מכובדת. ואז מי שהיה מעז לנסות ולשדוד מהם את רכושם
הקרקעי, היה נתקל בשוטרי משטרת ישראל, שהיו עוצרים אותו ומביאים אותו למשפט כשודד.
והנה אתה מגיע
למקום ביצוע שוד הקרקעות של משפחת אבו מדעם הבדואית ואתה רואה שזאת קק"ל, ששולחת
את הבולדוזרים שלה לעבוד באדמות האמורות, ומשטרת ישראל במקום לעצור את השודדים,
מגוננת עליהם מפני בעלי האדמה, שבייאושם מפגינים נגד שוד אדמתם. והנה העצורים הם
לא השודדים, אלא המוחים כנגד מעשה השוד!
כל זה נעשה כמובן
בשם הציונות: הם באו ל"ארץ ריקה" ו"הפריחו את השממה". ואם
הארץ לא ריקה, אז מרוקנים אותה. ואם אין שממה, יוצרים אותה, ולאחר מכן מפריחים
אותה!
ואני שגדלתי
בקיבוץ ובית מאוד ציוני, ככל שאני נתקל בפרקטיקה הזאת, ברבות השנים הייתי צריך
להכריע בין הציונות למוסר. כן, אני מרגיש הרבה יותר בן בית בין חברי היהודים
(החילונים), מאשר בין חברי הבדואים או הפלסטינים.
אבל המוסר חייב להיות עיוור להבדלים הלאומיים, הדתיים, המגדריים והאחרים.
שוד הוא שוד; גנבה היא גנבה; אלימות היא אלימות; דיכוי הוא דיכוי וכן הלאה.
הראש האנושי
(היהודי) ממציא לנו פטנטים. יצרו חוקי קרקעות, שנתנו תוקף חוקי למעשי שוד קרקעות.
והיכן שזה לא הספיק, יצרו הלכות משפטיות מפוקפקות, כדי להשלים את המלאכה. והנה
כמעט ואולי בכל המקרים שבעלותם של בדואים על אדמותיהם מגיע להכרעת בתי המשפט
הישראלים, הם מפסידים!
אבל בזה זה לא נגמר. בשנות החמישים של המאה שעברה, לצד גירוש בדואים מהארץ, שהמשיך עד 1959, ריכזה מדינת ישראל את רוב הבדואים, שנותרו בנגב, לאזור הסייג, דרומית לגדה המערבית. והנה זה פלא, בכפרי הבדואים שהיו מלפני קום המדינה באזור הסייג, לא הכירו, ובכפרים שהמדינה יצרה, גם לא הכירו. חוק התכנון והבניה 1965 וסיווג מרבית הקרקעות באזור הסייג כאדמות חקלאיות, הביאו לכך, שכל המבנים והאוהלים הפכו לבלתי חוקיים. נוצר מצב בו כל בדואי החי בכפרו, בבואו לקיים את זכות האדם לקורת גג, מפר את חוקי המדינה. הוא אינו יכול לבקש או לקבל היתר בניה.
והנה כל הפרקטיקה לנגד עינינו: הופכים את
הקרבן לפושע! כאשר הוא נאבק על רכושו הקרקעי, הוא עובר על חוקי המדינה, וכך גם
כאשר הוא בונה את ביתו.
אני יודע, דברי
ירגיזו רבים. יש השואלים אותי: אז אתה נגד זכותנו לבוא לארץ? ואני משיב, אינני
יודע אם יש או אין זכות לבוא לארץ. מה שאני יודע הוא, שבמידה ויש לנו זכות לבוא
לארץ, אין לנו זכות לפגוע ביושביה מקודם. כאשר אנחנו פוגעים ביושביה מקודם, אנחנו
מערערים על זכותנו לבוא לכאן. כל מה שנותר זה כוח המאפשר לנו לעשות זאת. חבל!
אפשר לראות במאבק
לזכויות האדם בישראל, מאבק על זכותנו לבוא לארץ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה