ב"אל תגידו לא ידענו", אני מדווח על
חלק קטן מפעולות המלחמה החד-צדדית שמנהלת מדינת ישראל נגד הפלסטינים בדרכה לרשת את
הארץ מידם. אלה פעולות שברובן נעשות תוך הקפדה להימנע מקרבנות בנפש. כך מצליחה
ישראל להעלים את מלחמתה מהמסכים ומהדפים של רוב כלי התקשורת. כאשר התקשורת אינה
מדווחת, המלחמה אינה מגיעה לתודעתנו ולתודעת שאר העולם. כאשר המלחמה אינה מגיעה
לתודעה, אין לחץ להפסיקה.
לפלסטינים אין
כוח אפקטיבי שיפסיק את פעולות המלחמה, שדוחקות אותם מארצם. בכל פעם שיש בהם היוצאים
לפעולות נקם על מה שישראל מעוללת להם, רק אז המלחמה מגיעה לתודעה של כולם; גם כעת
נדמה שבמלחמה זו, ישראל מגנה על עצמה מפני פעולות טרור רצחניות, של טרוריסטים
אכולי שנאה ומלאי תאוות רצח. הבדלי הכוח המיליטריסטי בין הישראלים לפלסטינים הם בלתי נתפסים, וכך גם תוצאת המלחמה: הרג והרס עצומים בצד הפלסטיני ונזק מוגבל בצד הישראלי.
עכשיו, כאשר כולנו נחשפים לנוראות המלחמה הדו-צדדית, אינני רואה טעם לכתוב על המלחמה החד-צדדית שאינה מדווחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה