כמעט שלום תמורת אירן

לפני כמה שנים שוחחתי עם פעיל פלסטיני מהפתח. שאלתי אותו מדוע הם עושים עניין כל כך גדול מהאסירים שלהם בכלא הישראלי? הוספתי ואמרתי: אינני שומע את דרישתכם להפסיק את גזל האדמות (יותר מ-50% מאדמות הגדה המערבית בידיים ישראליות), את הרס הבתים והגירושים? הוספתי שגנדהי, אשר הנהיג את מאבקה של הודו לעצמאות, קרא לתומכיו למלא את בתי הכלא של הבריטים. תשובתו היתה, שכל פעם שהפלסטינים מעלים את דרישותיהם בתחומים שציינתי, הישראלים מסרבים לדון אתם על כך. נותר להם לדון רק בעניין האסירים. נזכרתי בשיחה הזאת לאור תנופת הבנייה שהחלה בה ממשלת נתניהו, בתגובה לפתיחת "המו"מ לשלום". זה גם מבהיר את סרבנות המו"מ של הפלסטינים. הרי כל פעם שפותחים במו"מ, מנצלת ישראל את העניין כדי להעמיק את הכיבוש, במקום לסיימו. לפלסטינים נמאס להשתתף במשחק השקרי הזה. לכן נשאלת השאלה, איזה איום או הבטחה נתן להם קרי, בתמורה להשתתפותם בהצגת המו"מ החדשה. כנראה שהעסקה "אירן תמורת שלום", היא ההבטחה שנתנו האמריקאים להנהגה הפלסטינית. בהבדל מההבטחות שניתנו למדינות ערב לפני המתקפה על עירק, והופרו לאחר הניצחון, הפעם ההבטחה שהצלחת המשא ומתן היא תנאי לעצם התקיפה. זה מעמיד את ממשלת נתניהו בבעיה קשה, ויתור על הכיבוש, תמורת תקיפה אמריקאית-ישראלית משותפת כנגד פרויקט הגרעין האירני, בגיבוי שקט של מדינות ערב. כפי שאני מכיר את ממשלת נתניהו היא תנסה להגיע לכמעט הסכם במו"מ עם הפלסטינים תמורת התקיפה. אחר כך כבר תהיה "סרבנות" פלסטינית שתוצג כסיבה לכישלון. הרי היינו בסיפור הזה עם ממשלת ברק. מי זוכר ששר הבינוי והשיכון היה אז מנהיג המפד"ל, יצחק לוי, האיש שקבע שיאי בנייה בהתנחלויות בזמן תהליך השלום... עמוס גבירץ